חלקת סיילם
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
סטיבן קינג  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
חלקת ירושלים |
| הוצאה | |
| הוצאה |
דאבלדיי |
| תאריך הוצאה |
17 באוקטובר 1975 |
| מספר עמודים |
522 |
  | |
חלקת סיילם (באנגלית: 'Salem's Lot) הוא רומן אימה מאת הסופר האמריקאי סטיבן קינג, שראה אור לראשונה ב־17 באוקטובר 1975 בהוצאת Doubleday. זהו הרומן השני של קינג שראה אור, לאחר "קארי" משנת 1974.[1][2]
עלילת הספר מתרחשת בעיירה הבדיונית ג'רוזלם'ס לוט (Jerusalem's Lot) שבמדינת מיין, המכונה בפי תושביה בקיצור "'סיילם'ס לוט" או "הלוט". במרכז הרומן עומד הסופר בן מירס, החוזר לעיירה שבה התגורר בילדותו ומגלה כי ערפד עתיק בשם קורט בארלו החל להשתלט בהדרגה על תושביה.[1]
הרומן מושפע במובהק מ"דרקולה" מאת ברם סטוקר, ומשלב את מסורת סיפור הערפדים האירופי עם תיאור מפורט של החיים בעיירה קטנה בניו אינגלנד. קינג תיאר את הרעיון מאחורי הספר כשילוב בין "דרקולה" לבין "פייטון פלייס" מאת גרייס מטאליוס – רומן העוסק בסודות ובמתחים המסתתרים מתחת לחזותה השלווה של עיירה קטנה.[3][4]
הספר היה לרב־מכר וסייע לבסס את מעמדו של קינג כסופר אימה מצליח בעקבות הצלחת "קארי". מהדורת הכריכה הרכה שלו הגיעה למקום הראשון ברשימת רבי־המכר של הניו יורק טיימס.[5] בשנת 1976 היה מועמד לפרס הפנטזיה העולמי, וב־1978 נכלל ברשימת "הספרים הטובים ביותר לצעירים" של איגוד הספריות האמריקאי.[6]
הספר עובד למסך מספר פעמים: למיני־סדרה בבימויו של טובי הופר בשנת 1979, למיני־סדרה נוספת בשנת 2004, ולסרט קולנוע בבימויו של גארי דאוברמן, שעלה בשירות Max בשנת 2024.[7]
לא ידוע על מהדורה עברית של הרומן. השם שהתקבל לספר, "חלקת סיילם", משמש במקורות עבריים כשם מתורגם ל־Salem's Lot בהתייחסות שונות, והוא משמש גם כשמו העברי של העיבוד הקולנועי משנת 2024.[3][8]
רקע וכתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרעיון ל"חלקת סיילם" צמח מהתעניינותו של קינג ב"דרקולה" של ברם סטוקר. קינג סיפר כי בעת שלימד ספרות בבית ספר תיכון תהה מה היה קורה אילו הערפד מן הרומן של סטוקר היה מגיע לארצות הברית המודרנית. במקום להציב את הסיפור בעיר גדולה, הוא החליט להעביר את העימות לעיירה קטנה ומבודדת בניו אינגלנד.[9]
התוצאה שילבה בין מבנה עלילת הערפדים של "דרקולה" לבין דגם הרומן העיירתי המזוהה עם "פייטון פלייס". לצד המאבק בערפד מקדיש הספר חלקים נרחבים לתיאור חיי התושבים, מערכות היחסים ביניהם, סודות משפחתיים, אלימות, בגידות, רכילות ומתחים חברתיים. מבקר הקולנוע והסופר קים ניומן תיאר את המבנה של הרומן כהשתלת עלילת "דרקולה" בתוך המסורת של "פייטון פלייס" – עיירה קטנה שמתחת לחזותה הרגילה מסתתרים סודות רבים.[4]
הספר נשא בשלבי הכתיבה שמות מוקדמים, ובהם Second Coming ("הביאה השנייה" - או "ההתגלות השנייה" מתייחס לחזרתו של ישו לעולם), לפני שקיבל את שמו הסופי.[9]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן מירס הוא סופר החוזר לעיירה הבדיונית ג'רוזלם'ס לוט שבמיין, שבה התגורר בילדותו. אחת ממטרותיו היא לכתוב ספר העוסק בבית מרסטן, אחוזה נטושה המשקיפה על העיירה ואשר קשורה לזיכרון טראומטי מילדותו. כשהיה בן תשע נכנס בן לבית כחלק ממבחן אומץ וטען כי ראה שם את גופתו התלויה של בעל הבית לשעבר, יוברט "יובי" מרסטן, פוקחת את עיניה.[10]
עם שובו מגלה בן כי בית מרסטן נרכש בידי שני זרים: ריצ'רד סטרייקר, סוחר עתיקות המקים חנות בעיירה, ושותפו העסקי המסתורי קורט בארלו, שטרם נראה בציבור. בן שוכר חדר בפנסיון של אווה מילר ומתחיל מערכת יחסים עם סוזן נורטון, צעירה מקומית המתעניינת בכתיבתו. הוא גם מתיידד עם המורה מאט ברק.[1]
זמן קצר לאחר הגעתם של סטרייקר ובארלו נעלם הילד ראלפי גליק. אחיו, דני גליק, חולה זמן קצר לאחר מכן ומת מאובדן דם בלתי מוסבר. לאחר מותו הוא חוזר כערפד ומתחיל להפיץ את הערפדות בקרב תושבי העיירה.
בין הראשונים המבינים כי מדובר בתופעה על־טבעית נמצא מארק פיטרי, ילד בעל ידע נרחב בסיפורי אימה ומפלצות. כאשר דני גליק מופיע מחוץ לחלונו בלילה, מארק מצליח להרחיק אותו באמצעות צלב. במקביל, מאט ברק נעשה משוכנע בקיומם של הערפדים לאחר שהוא עד לאחת מהתקריות בביתו.[11]
בן, מאט ומארק משתפים את הרופא ג'ימי קודי בחשדותיהם. בהדרגה מצטברות ראיות לכך שיותר ויותר מתושבי העיירה הפכו לערפדים וכי בארלו הוא הערפד העומד בראשם.
סוזן, המבקשת לבדוק בעצמה את בית מרסטן, פוגשת את מארק והשניים נכנסים לבית. סטרייקר לוכד אותם. מארק מצליח להימלט, אך סוזן נותרת במקום ונופלת לידיו של בארלו. כאשר בן וחבריו מגיעים בהמשך אל הבית, הם מגלים כי סוזן הפכה לערפדית. בן נאלץ להרוג אותה באמצעות יתד.[12]
אל הקבוצה מצטרף הכומר הקתולי האב דונלד קלהאן, הסובל ממשבר אמונה ומאלכוהוליזם. בארלו מתעמת עמו בבית משפחת פיטרי. בתחילה מצליח קלהאן להרחיק את הערפד באמצעות צלב, אולם בארלו דורש ממנו להתעמת עמו מתוך אמונה בלבד. כאשר אמונתו של קלהאן מתערערת, הצלב מאבד את כוחו. בארלו מאלץ אותו לשתות מדמו, ולאחר מכן קלהאן מגלה שאינו מסוגל עוד להיכנס לכנסייה ועוזב את העיירה.[12]
בארלו ורשת הערפדים שלו ממשיכים להשתלט על העיירה. מאט ברק מת מהתקף לב, וג'ימי קודי נהרג לאחר שהוא נופל במלכודת שהציבו הערפדים.
בן ומארק נותרים לבדם ומנסים לאתר את מקום מחבואו של בארלו לפני השקיעה. הם מגלים כי ארונו מוחבא במרתף הפנסיון של אווה מילר. בן מצליח לתקוע יתד בלבו של בארלו ולהשמיד אותו, אך רוב תושבי העיירה כבר הפכו לערפדים.[13]
בן ומארק נמלטים מן העיירה ונוסעים למקסיקו, שם הם מנסים להתאושש מן האירועים. כשנה לאחר מכן הם חוזרים לג'רוזלם'ס לוט. מאחר שהערפדים שנותרו מסתתרים בבתים, במרתפים ובאזורים נטושים רבים ברחבי העיירה, בן מצית שרפת יער בתקווה שהאש תתפשט ותחריב את המקום ותאלץ את הערפדים לצאת ממקומות המסתור שלהם.[13]
נושאים והשפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיירה כמושא האימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לסיפורי ערפדים מסורתיים המתמקדים בעיקר בערפד עצמו, חלק ניכר מן הרומן מוקדש לתיאור תושבי ג'רוזלם'ס לוט עוד לפני התפרצות הערפדות. קינג מציג את העיירה כמערכת חברתית שלמה, ובה משפחות, בעלי עסקים, מורים, ילדים, אנשי דת ומוסדות מקומיים.
רוס דאותט ראה ב"חלקת סיילם" אחת היצירות המרכזיות שבהן קינג מתאר קהילה אמריקאית הנתונה למאבק בין כוחות מוסריים ורוחניים. לדבריו, העיירה אינה מושחתת רק בעקבות הגעתו של בארלו; הערפד מנצל חולשות, בדידות, אלימות וסודות שכבר קיימים בה.[3]
מבקר Sight and Sound קים ניומן הצביע על השפעת "פייטון פלייס" על המבנה הזה, וטען כי קינג משתמש בעלילת "דרקולה" כדי לפרק בהדרגה קהילה שלמה ולא רק לאיים על קבוצה מצומצמת של גיבורים.[14]
אמונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר משתמש בחלק גדול מן הסמלים המסורתיים של ספרות הערפדים, ובהם צלבים, מים קדושים, כנסיות וטקסים דתיים, אולם יעילותם קשורה שוב ושוב לאמונתו של האדם המשתמש בהם.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בעלילת האב קלהאן. הצלב מסוגל בתחילה להגן עליו מפני בארלו, אך מאבד את כוחו לאחר שהכומר עצמו מאבד את הביטחון באמונתו. דמותו של קלהאן מופיעה מחדש שנים מאוחר יותר בסדרת "המגדל האפל" של קינג, ובעיקר בספר "זאבי הקאלה", שבו נחשף המשך סיפורו לאחר שעזב את ג'רוזלם'ס לוט.
דרקולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג בנה חלקים מן הרומן כהקבלה מודרנית ל"דרקולה". בארלו ממלא את מקומו של הערפד האירופי העתיק המגיע לקהילה חדשה; סטרייקר משמש כעוזרו האנושי; וקבוצה של דמויות בעלות רקעים שונים מתאחדת כדי לזהות את האיום ולהילחם בו.
עם זאת, קינג העביר את הסיפור מן האחוזות והמרחבים האירופיים של סטוקר לעיירה אמריקאית בת זמנו. באחרית דבר למהדורה מאוחרת סיפר כי "דרקולה" היה אחד הספרים שהשפיעו עליו עמוקות כבר בילדותו.[9]
קשרים ליצירות אחרות של קינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'רוזלם'ס לוט מופיעה גם בשני סיפורים קצרים של קינג שנכללו בקובץ "משמרת לילה" (Night Shift, 1978).
- הסיפור "Jerusalem's Lot" מתרחש במאה ה־19 ועוסק באזור שבו נמצאת לימים העיירה. מבחינה כרונולוגית הוא קודם לרומן, אף שעלילתו כמעט עצמאית ועוסקת באימה בסגנון ה. פ. לאבקרפט יותר מאשר בערפדים של הרומן.
- הסיפור "One for the Road" מתרחש לאחר אירועי "חלקת סיילם". העלילה מלמדת כי גם לאחר השרפה נותרו ערפדים באזור וכי תושבי העיירות הסמוכות נמנעים מלהתקרב לג'רוזלם'ס לוט.[15]
- שני הסיפורים נכללו לצד הרומן במהדורה המאוירת המורחבת של Salem's Lot שיצאה בשנת 2005, שכללה גם קטעים שנמחקו מן הנוסח המקורי.[16]
- האב קלהאן חזר ליצירתו של קינג כמעט שלושה עשורים לאחר פרסום הרומן והפך לדמות משמעותית בכרכים המאוחרים של סדרת "המגדל האפל", החל מ"זאבי הקאלה".
עיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המיני־סדרה משנת 1979
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1979 עובד הרומן למיני־סדרה טלוויזיונית בת שני חלקים של CBS, בבימויו של טובי הופר, במאי "המנסרים מטקסס". דייוויד סול גילם את בן מירס, ג'יימס מייסון את ריצ'רד סטרייקר, בוני בדליה את סוזן נורטון ולאנס קרווין את מארק פיטרי.[17]
העיבוד שינה במידה משמעותית את דמותו של בארלו. בעוד שבספר הוא ערפד אינטליגנטי המסוגל לדבר ולתמרן את הסובבים אותו, במיני־סדרה הוא מוצג כיצור כמעט אילם ובעל מראה מפלצתי המזכיר את הערפד ב"נוספרטו".
המיני־סדרה זכתה לשלוש מועמדויות לפרס אמי – על עיצוב כותרות, איפור ומוזיקה – וכן למועמדות לפרס אדגר.[18]
טום שיילס מ־The Washington Post תיאר אותה כארוכה מדי אך מפחידה לפרקים, ושיבח את יכולתו של הופר לבנות אווירת אימה באמצעים מרומזים יחסית, למרות מגבלות השידור בטלוויזיה המסחרית.[17]
בשנת 1987 יצא הסרט A Return to Salem's Lot, בבימויו של לארי כהן. הסרט שווק כסיפור המשך למיני־סדרה, אך אינו מבוסס על ספר המשך של קינג.
תסכית הרדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1994 שידר BBC Radio 4 עיבוד רדיופוני של הרומן בשבעה חלקים, שעובד לרדיו בידי גרגורי אוונס ובוים בידי אדריאן בין.
המיני־סדרה משנת 2004
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2004 הופק עבור רשת TNT עיבוד טלוויזיוני נוסף בן שני חלקים, בבימויו של מיקאל סלומון. רוב לאו גילם את בן מירס, דונלד סאת'רלנד את ריצ'רד סטרייקר, רוטגר האוור את קורט בארלו, סמנתה מאתיס את סוזן נורטון וג'יימס קרומוול את האב קלהאן.[19]
העיבוד העביר את העלילה מתקופת שנות ה־70 לתחילת המאה ה־21 ושינה כמה מקווי העלילה והדמויות. המוזיקה של כריסטופר גורדון וליסה ג'רארד הייתה מועמדת לפרס אמי.[18]
בביקורת ב־Fangoria תיאר מייקל גינגולד את המיני־סדרה כעיבוד נאמן ברובו לרוח הספר, ושיבח את האופן שבו היא משלבת בין דרמת הדמויות של קינג לאימה.[20]
הסרט משנת 2024
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיבוד קולנועי חדש, חלקת סיילם, נכתב ובוים בידי גארי דאוברמן והופק בין היתר בידי ג'יימס ואן. לאחר מספר דחיות בהפצה, הסרט לא הופץ באופן נרחב בבתי הקולנוע בארצות הברית והושק בשירות Max ב־3 באוקטובר 2024.[7]
לואיס פולמן גילם את בן מירס, מקנזי לי את סוזן נורטון, פילו אסבאק את סטרייקר, ביל קמפ את מאט ברק, אלפרה וודארד את ד"ר קודי וג'ון בנג'מין היקי את האב קלהאן.[7]
הסרט קיצר במידה רבה את תיאור חיי העיירה ביחס לרומן ולעיבודים הטלוויזיוניים. קים ניומן כתב ב־Sight and Sound כי דווקא המרכיב העיירתי הרחב של הספר הוא אחד הדברים שקשה לדחוס למסגרת של סרט באורך מלא, וציין ששני העיבודים הטלוויזיוניים הקודמים נמשכו קרוב לשלוש שעות וגם הם נאלצו להשמיט חומר רב.[14]
קבלה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרסומו זכה "חלקת סיילם" להצלחה מסחרית וסייע לבסס את הקריירה של קינג לאחר "קארי". הספר היה לרב־מכר, ומהדורת הכריכה הרכה שלו הגיעה למקום הראשון ברשימת רבי־המכר של הניו יורק טיימס.[5]
הביקורות הראשונות לא היו אחידות. Kirkus Reviews הכיר ביעילותם של כמה מרכיבי האימה והעלילה, אך מתח ביקורת על עודפותם של מרכיבי הערפדים והזוועה וטען שקינג מגזים בהם ביחס ל"קארי".[2]
הערכתו הביקורתית של הספר השתפרה עם השנים. מבקרים וחוקרי אימה התמקדו במיוחד באופן שבו קינג שילב את מיתוס הערפד הקלאסי עם דיוקן מפורט של חברה אמריקאית בעיירה קטנה. קים ניומן כתב ב־2024 כי השפעתו על ספרות האימה המודרנית הייתה משמעותית, והשווה אותה להשפעה שהייתה ל"דרקולה" על ספרות הערפדים שקדמה לו. הוא ציין בין היצירות שהושפעו ממנו את Ghost Story של פיטר שטראוב ואת סדרת הטלוויזיה "טקס חצות" של מייק פלנגן.[14]
במאמרו "האפוקליפסה האמריקנית של סטיבן קינג", שפורסם בעברית בכתב העת "תכלת", מנה רוס דאותט את "חלקת סיילם" לצד "קארי", "הניצוץ", "העמדה", "בית כברות לחיות שעשועים" ו"זה" בין היצירות המרכזיות מתקופתו המוקדמת של קינג. דאותט התמקד במיוחד בממד הדתי של הרומן ובאופן שבו הערפדות מוצגת לא רק כאיום פיזי אלא כרוע רוחני המתפשט בקהילה.[3]
קתרין פאוורס, שסקרה בשנת 2004 את גרסת האודיו של הספר עבור The Washington Post, הגדירה את הרומן כמחווה מוצלחת ל"דרקולה" ושיבחה את הקצב ואת האופן שבו האימה מתפשטת בהדרגה ברחבי העיירה.[21]
קבלת הספר בקרב קוראים נותרה חיובית. נכון לאוגוסט 2026, דירוגו הממוצע ב־Goodreads הוא כ־4.10 מתוך 5, על בסיס יותר מ־680 אלף דירוגים וכ־29 אלף ביקורות. כ־39% מהמשתמשים העניקו לספר חמישה כוכבים וכ־36% העניקו לו ארבעה.[22]
ביקורות הקוראים באתר נוטות לשבח במיוחד את בניית האווירה, תיאור העיירה, האופן ההדרגתי שבו מתרחשת השתלטות הערפדים ודמותו של בארלו. מנגד, ביקורת חוזרת נוגעת לקצב האיטי יחסית בחלקו הראשון של הספר ולמספר הרב של דמויות משנה ותיאורי חיי היומיום בעיירה.[22]
השפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"חלקת סיילם" נחשב לאחת היצירות שעזרו להחזיר את הערפד לספרות האימה האמריקאית המודרנית תוך הוצאתו מן הסביבה האירופית־גותית המסורתית. בניגוד לדימויים רומנטיים יותר של ערפדים שהתפתחו בהמשך התרבות הפופולרית, בארלו והערפדים שלו מוצגים ככוח טורף ומדבק המאיים למחוק קהילה שלמה.
מבקר Sight and Sound קים ניומן מנה את Ghost Story של פיטר שטראוב ואת סדרת הטלוויזיה "טקס חצות" בין היצירות שניכרת בהן השפעת הרומן.[14]
השפעת הספר ניכרת גם בתוך יצירתו של קינג עצמו. רעיון העיירה כמערכת חברתית שלמה הנתונה להשתלטותו של כוח חיצוני חזר בהמשך ברבות מיצירותיו כגון "דברים שצריך", "העמדה", "זה", "מתחת לכיפה השקופה" ויצירות נוספות המתרחשות בעיירות הבדיוניות של קינג במיין.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Salem's Lot באתר הרשמי של סטיבן קינג
- Salem's Lot באתר Goodreads
- ביקורת על Salem's Lot באתר Kirkus Reviews
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 'Salem's Lot, StephenKing.com (באנגלית)
- 1 2 'Salem's Lot, Kirkus Reviews (באנגלית)
- 1 2 3 4 רוס דאותט, האפוקליפסה האמריקנית של סטיבן קינג, באתר תכלת
- 1 2 Kim Newman, Salem’s Lot: suspense is king in this occasionally effective adaptation of a vampire classic, Sight and Sound, 12 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- 1 2 Kevin Quigley, Stephen King: The Chart of Darkness (באנגלית)
- ↑ Stephen King – Authors and Artists for Young Adults (באנגלית)
- 1 2 3 Max Original Film SALEM’S LOT Debuts October 3, Warner Bros. Discovery, 12 בספטמבר 2024 (באנגלית)
- ↑ חלקת סיילם, באתר Seret.co.il
- 1 2 3 Stephen King, 'Salem's Lot – Afterword (באנגלית)
- ↑ 'Salem's Lot – Prologue, Chapters 1–3, SuperSummary (באנגלית)
- ↑ 'Salem's Lot by Stephen King, EBSCO Research (באנגלית)
- 1 2 'Salem's Lot by Stephen King, EBSCO Research (באנגלית)
- 1 2 'Salem's Lot – Summary, SuperSummary (באנגלית)
- 1 2 3 4 Kim Newman, Salem’s Lot: suspense is king in this occasionally effective adaptation of a vampire classic, Sight and Sound, 12 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ↑ One for the Road, StephenKing.com (באנגלית)
- ↑ 'Salem's Lot, Goodreads (באנגלית)
- 1 2 Tom Shales, Small Town Vampire, The Washington Post, 16 בנובמבר 1979 (באנגלית)
- 1 2 Salem's Lot – Awards & Nominations, Television Academy (באנגלית)
- ↑ 'Salem's Lot (remake), StephenKing.com (באנגלית)
- ↑ Michael Gingold, Review: 'Salem's Lot (2004), Fangoria (באנגלית)
- ↑ Katherine A. Powers, An earful of intrigue-fueled popular fiction, The Washington Post, 29 בפברואר 2004 (באנגלית)
- 1 2 'Salem's Lot by Stephen King, Goodreads (באנגלית)
| ספרי סטיבן קינג | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ביבליוגרפיה • פרסים ומועמדויות • יצירות שלא פורסמו • סיפורים קצרים • רשימת הסיפורים הקצרים | |||||||||||
| רומנים | קארי (1974) • חלקת סיילם (1975) • הניצוץ (1977) • העמדה (1978) • האזור המת (1979) • אש זרה (1980) • קוג'ו (1981) • כריסטין (1983) • בית כברות לחיות שעשועים (1983) • מחזור אנשי הזאב (1983) • הקמיע (1984) • זה (1986) • עיני הדרקון (1984, 1987) • מיזרי (1987) • טומינוקרס (1987) • החצי האפל (1989) • דברים שצריך (1991) • המשחקים של ג'ראלד (1992) • דולורס קלייבורן (1992) • נדודי שינה (1994) • רוז מאדר (1995) • גרין מייל (1996) • דספריישן (1996) • שק של עצמות (1998) • הילדה שאהבה את טום גורדון (1999) • הצמח (2000; לא הושלם) • לוכד החלומות (2001) • בית שחור (2001) • מתוך הביואיק (2002) • הילד מקולרדו (2005) • סלולרי (2006) • סיפורה של ליסי (2006) • דומא קי (2008) • מתחת לכיפה השקופה (2009) • 22/11/63 (2011) • יריד השעשועים (2013) • דוקטור סליפ (2013) • מר מרצדס (2014) • התעוררות המתים (2014) • כל המוצא זוכה (2015) • סוף המשמרת (2016) • קופסת הכפתור של גוונדי (2017) • יפהפיות נמות (2017) • זר (2018) • קל יותר (2018) • המכון (2019) • בהמשך (2021) • בילי סאמרס (2021) • המשימה האחרונה של גוונדי (2022) • סיפור אגדה (2022) • הולי (2023) • אל תמצמץ (2025) • עולמות אחרים מאלו (הקמע 3) (2026)
| ||||||||||
| אוספי סיפורים קצרים | משמרת לילה (1978) • עונות מתחלפות (1982) • צוות שלדים (1985) • ארבע אחרי חצות (1990) • סיוטים וחזיונות (1993) • לבבות באטלנטיס (1999) • הכל סופי (2002) • מייד אחרי השקיעה (2008) • אפלה מוחלטת, אין כוכבים (2010) • בזאר לחלומות רעים (2015) •אם זה מדמם (2020) • אתם אוהבים את זה אפל יותר (2024) | ||||||||||
| עיון | ריקוד המוות (1981) • סיוטים בשמיים (1988) • על הכתיבה (2000) • חלונות סודיים (2000) • פיית'פול (2004) • רובים (2013) | ||||||||||
| משפחה ושיתופי פעולה | משפחה: טביתה קינג • ג'ו היל • אוון קינג
| ||||||||||
| בקרת זהויות |
|
|---|