חמש שעות מפריז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חמש שעות מפריז
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי לאון פרודובסקי
הופק בידי חיים מקלברג, אסתי יעקב מקלברג, משה אדרי, לאון אדרי
תסריט ארז קו-אל, לאון פרודובסקי
עריכה יבגני רומן
שחקנים ראשיים דרור קרן, הלנה ירלובה, ולדימיר פרידמן
מוזיקה גבריאל בן-פודה
צילום גיורא ביח
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ישראלישראל נובמבר 2009
משך הקרנה 90 דקות
שפת הסרט עברית, רוסית
סוגה סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים

פרס ראשון בקטגוריית הקולנוע הישראלי העלילתי בפסטיבל חיפה 2009.

פרס ראשון בקטגוריית הסרט העלילתי בפסטיבל הסרטים של נאפולי 2011.
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חמש שעות מפריז הוא סרט קולנוע ישראלי מהסוגה הרומנטית-דרמטית משנת 2009, בבימויו של לאון פרודובסקי ובכיכובם של דרור קרן והלנה ירלובה. הסרט זכה בפרס הראשון בקטגוריית הקולנוע הישראלי העלילתי בפסטיבל חיפה[1] וכן זכה בפרס הראשון בקטגוריית הסרט העלילתי בפסטיבל הסרטים של נאפולי 2011.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל (דרור קרן) הוא נהג מונית המתגורר בבת-ים, שבה מתגוררים גם גרושתו סימה ובנם אסף. סימה נשואה בשנית לגרשון, שהוא ידידו של יגאל המעוניין לרכוש יחד איתו אוטובוס. יגאל חושש לטוס, ונמצא בטיפול של פסיכולוג לשם פתרון בעיה זו, משום שהוא חולם לטוס לפריז.

עקב היעדרותו של אסף משיעורי המוזיקה, הולך יגאל לפגישה עם לינה (הלנה ירלובה), המורה למוזיקה של אסף, ושומע את החלטתה להעביר את אסף למקהלה, כתחליף לשיעורי המוזיקה. השינוי אינו מועיל, משום שאסף מסרב לשיר, אך הוא נותן ליגאל הזדמנויות לפגוש את לינה, שהוא מתאהב בה. יגאל שמע מאסף שבעלה של לינה ברח ממנה לחו"ל, אך בשיחה אתה מתברר לו שהבעל, רופא בשם גרישה (ולדימיר פרידמן), רק נסע לקנדה כדי להסדיר את הגירתם לשם.

המפגשים בין יגאל לבין לינה מתפתחים לידידות ההולכת ומתחזקת. לינה מזמינה את יגאל לחגוג מסיבת יום הולדת לחברתה. בחזרה מהמסיבה מצפה ללינה הפתעה: גרישה חזר מקנדה, כדי להמתין בישראל לאישור ההגירה. ללינה מתברר שלבה נתון ליגאל יותר מאשר לגרישה, אך היא ממשיכה בחייה עם גרישה.

לקראת סוף שנת הלימודים מגיע אישור ההגירה המיוחל. מסיבת הסיום בבית הספר היא גם מסיבת הפרידה של לינה מתלמידיה. ערב הטיסה עורכים חבריהם של לינה וגרישה מסיבת פרידה לכבודם בחוף הים. בסוף המסיבה, לאחר שהאורחים הסתלקו, מגיע יגאל, ובנוכחות גרישה מבקש מלינה שתישאר אתו. גרישה סוטר ליגאל, ולינה דורשת מגרישה שיתנצל, אך הוא מסרב, יגאל אוזר עוז וסוטר לגרישה חזרה.

גרישה, המכיר באהבתה של לינה ליגאל, אומר לה להיפרד יפה מיגאל. לינה ויגאל נוסעים יחד במוניתו של יגאל, ושוכבים, בפעם הראשונה והאחרונה. למחרת ממריאים לינה וגרישה לקנדה. יגאל צופה במטוסם הממריא.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתרחשת כולה בבת ים שנמצאת במרחק "חמש שעות מפריז", ומשקף את חלומו הבלתי-מושג של יגאל לטוס לפריז.

שפת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפתו העיקרית של הסרט היא עברית. גם לינה, שעלתה מרוסיה, שולטת היטב בעברית, אך עם ידידיה, עולים אף הם, היא משוחחת לעיתים ברוסית. שפה נוספת הנשמעת בסרט היא צרפתית, שפתם של השאנסונים החביבים על יגאל, שלהם הוא מאזין תוך כדי נהיגה במונית.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין, אמר כי: ”"חמש שעות מפאריס" איננו נטול פגמים. הקצב שלו מקרטע לעתים וכמה ממהלכיו העלילתיים מאולצים; אבל יש דברים חשובים יותר מאלה, והחשוב שבהם הוא טוב הלב שהסרט ספוג בו. ניכר ביוצרי הסרט שהם אוהבים את דמויותיהם, גם הדמויות המרכזיות וגם אלה שמגיחות לעלילה לזמן קצר בלבד; והאהבה הזאת מתנקזת להופעתם של שחקני הסרט וגם עוברת אל הצופים בו. התוצאה לפיכך היא יצירה שהגדרתה כסרט קטן, פשוט אפילו, איננה מפחיתה מההערכה והחיבה שהיא מעוררת.”[2]

לעומתו, יאיר רוה ביקר את אופי הסרט: ”הוא בסדר. אבל פשוט לא ממש לטעמי.... בעדו של הסרט אגיד שנדמה לי, שקהל מבוגר עשוי לחבב אותו ואת אווירת השנסונים שלו. נגד הסרט אגיד שהוא פשוט נורא מיושן.”[3] את סגנון הסרט הוא תיאר: ”"דרמה חמצמצה עם רומנטיקה וקצת הומור"”[3]

שחקנים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דנה שוופי, עכבר העיר אונליין, "חמש שעות מפריז" זכה בפסטיבל הסרטים בחיפה, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2009
  2. ^ אורי קליין, עכבר העיר אונליין, 1.3329070 חמש שעות מפריז: קטן ומחמם לב, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2009
  3. ^ 1 2 יאיר רוה, "חמש שעות מפריז", הביקורת, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 14.11.2009