חנא חדד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנא חדד
حنا حداد
אין תמונה חופשית
לידה 19 באפריל 1919 (בן 99)
כפר טורעאן, ארץ ישראל
השתייכות Emblem of Israel Police.svg  משטרת ישראל
דרגה סגן ניצב  סגן ניצב
תפקידים אזרחיים

חנא חדדערבית: حنا حداد; נולד ב-19 באפריל 1919 בכפר טורעאן) הוא איש ציבור ערבי-ישראלי. שירת במשטרת ישראל והגיע לדרגת סגן ניצב. כיהן תקופת כהונה חלקית כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה-13 והיה סגן יושב ראש הכנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשטרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדד עמד בראש הצח"מ (צוות חקירה מיוחד) הראשון שחקר את הרצחה של רחל הלר. חקר את יורם ביכונסקי כחשוד ברצח.

פרשת רצח ידועה נוספת שחדד פענח הייתה רצח חיים אפרג'ן בתחילת שנות השבעים. אפרג'ן היה סרסור ודמות בולטת בעולם התחתון של חיפה. הוא נקלע לסכסוך עם עבריין אחר, ראובן וגנר, בעניין העסקתה של פרוצה. לאחר שווגנר ניצל העדרות של אפרג'ן על מנת לתפוס בעלות על היצאנית, תבע אפרג'ן ממנו פיצויים בסכום 20,000 ל"י. וגנר שכר את שירותיהם של אבוטבול, מזרחי ועבאס על מנת להיפטר מאפרג'ן. אלה העלו בתואנה תמימה את אפרג'ן למכוניתם, שם הכו בו עד מוות. את גופתו זרקו במחצבה נטושה בכרמל ושרפוה על מנת להקשות על זיהויה. גופה מפוחמת זו הייתה נקודת המוצא היחידה של חדד שנתמנה לחקור בפרשה. אחרי שהתגבר על בעיית הזיהוי בתוך מספר ימים, נוכח חדד כי הוא ניצב בפני חומה אטומה של שתיקה. אנשי העולם התחתון סירבו לשתף פעולה עם המשטרה והחקירה נכנסה למבוא סתום. חדד הקים צוות של 11 חוקרים, אשר פשטו על מקומות הבילוי והעסקים של העולם התחתון החיפאי בניסיון לדובב את חבריו, אולם ללא הועיל. חדד הפנה את מאמצי הצוות לכיוונן של היצאניות החיפאיות ואלו החלו לחוקרן אחת אחת. אחרי חודש של פעילות מאומצת, הצליח למצוא חדד את קצה החוט הראשון ולאחריו הגיע עד מהרה למוציאים להורג של אפרג'ן. הוא עצר את הרוצחים ואת שולחם ועימתם זה כנגד זה. בשכנועיו של חדד ניאות אחד הרוצחים לשמש עד מדינה והפליל את כל חבריו. בית המשפט גזר על כל הנאשמים מאסר עולם.[1]

אחיינו של חדאד הוא החוקר הפרטי סגן-ניצב בדימוס סוהיל חדאד. בנו הוא סגן-ניצב בדימוס זאהי חדאד, ונכדו עורך הדין יוסף חדאד.

בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר צאתו לגמלאות, החל להיות פעיל בפוליטיקה. לקראת הבחירות לכנסת ה-10 התמודד בראשות רשימה עצמאית שנקראה "רשימת האחווה הערבית", שקיבלה כ-8,000 קולות, שהם 0.4 מהקולות (אחוז החסימה עמד אז על 1%), והרשימה כשלה לעבור את אחוז החסימה. היה חבר משלחת ישראל באו"ם ב-1988 והיה עוזרו של שר המשטרה. בכנסת ה-13 כיהן תקופת כהונה חלקית כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, החל מ-5 ביולי 1995. בתקופה זו היה סגן ליושב ראש הכנסת שבח וייס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוך לשם, רצח רחל הלר : אנטומיה של חקירה, הוצאת עידנים, 1978 עמ' 17–18.