חנא נקארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנא נקארה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

חנא נקארה (حنّا نقاره; 18 בינואר 19121984), עורך דין ופעיל ציבור ערבי, מראשי המפלגה הקומוניסטית בישראל.

נולד באראמה שליד עכו למשפחה נוצרית, שעברה לחיפה ב-1919. הוא למד בבית הספר הנוצרי בעיר; ב-1928 החל ללמוד הנדסה כתלמיד האוניברסיטה האמריקנית בביירות. ב-1930 החל לימודי משפטים באוניברסיטת דמשק, אותם סיים ב-1933. מ-1936 עסק בעריכת דין בחיפה, והתמחה בדיני מקרקעין. בשנות הארבעים הזדהה פוליטית עם המרקסיזם ופעל כחבר המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה. הוא היה ממייסדי הליגה לשחרור לאומי בשנות הארבעים, וכן ממייסדי העיתון "אל-מיחאז". ב-1946 שימש כעורך המדור הפוליטי בעיתון זה. בתקופת מלחמת העצמאות שהה בעכו ולא הורשה לחזור לחיפה. הוא עבר ללבנון, משם ניסה לחזור לחיפה אך נעצר בידי כוחות הביטחון והוחזק במאסר עד 1951.

לאחר שחרורו החל לעסוק בזכויות אדם, ופעילותו בתיקים הקשורים להפקעת קרקעות זיכתה אותו בכינוי: "עורך דין האדמה והעם". בין השאר ייצג את אנשי כפר עין מאהל כנגד הפקעת אדמותיהם, לצורך הקמת נצרת עלית. הוא היה ממייסדי "הוועד הארצי להגנה על האדמות" ביחד עם שחאדה שחאדה. היה פעיל למען דו-קיום ערבי-יהודי ויזם את הכנס היהודי-ערבי שהתקיים בשנים 1954-1956.

על שמו נקרא רחוב בחיפה. ב-1985 יצאו לאור זכרונותיו בספר "חנא נקארה, פרקליט האדמה והעם". אחייניתו היא השחקנית סלווה נקארה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]