חנה הורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה הורן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 בספטמבר 1922
ח' באלול ה'תרפ"ב
ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 17 בנובמבר 2021 (בגיל 99)
י"ג בכסלו ה'תשפ"ב
שם לידה אליס (ללי) בוגוסלב
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה כפר שמריהו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1932
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנה (לָלי) הוֹרְן (1 בספטמבר 192217 בנובמבר 2021) הייתה סופרת ילדים ישראלית. פרסמה כ-15 ספרים, מהם כעשרה בשיתוף פעולה עם אחותה המאיירת ברכה פלדמן. המפורסם בספריה הוא "הלו, הלו אבא" (1963).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה הורן, בתם של שרה פרנסיס (לבית פְרוֹמברג)[1] ומוריס יעקב בוגסלב,[2] נולדה בשם אליס (לָלי) בוגוסלב בשנת 1922 בניו יורק שבארצות הברית וגדלה בעיר לוס אנג'לס, שם סיימה את לימודיה בבית הספר היסודי. בשנת 1931, והיא בת תשע, התאבד אביה. בשנת 1932 עלתה לארץ ישראל עם אימה, שלוש אחיותיה ואחִיה והמשפחה השתקעה בתל אביב הקטנה. המשיכה את לימודיה בגימנסיה הרצליה וסיימה בגימנסיה שלווה. הייתה חברה בהכשרת הצופים א' (שמאוחר יותר ייסדה את קיבוץ מעגן מיכאל), ולאחר מכן נסעה לניו יורק ללמוד חינוך וספרות ילדים. מקץ שנים אחדות שבהן שימשה בשליחות ציונית בארצות הברית חזרה לישראל והשתקעה בכפר שמריהו, ואחר כך בהוד השרון. בארץ עסקה בהוראה, ניהלה גן ילדים, התמחתה בחינוך מיוחד ובהוראת ילדים חירשים.

פרשת ההאשמה בגנבה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 תרגם יהודה אטלס לעברית את הספר "זרע של גזר", שנכתב על ידי רות קראוס ואויר על ידי בעלה המאייר הידוע קרוקט ג'ונסון. עם פרסום הספר המתורגם הועלו האשמות[3] נגד חנה הורן כי ספרה "זרע של צנונית" הוא גנבה ספרותית של הספר "זרע של גזר", וכי אף האיורים שבו נעשו ברוח איורי הספר המקורי.[4]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה הורן הייתה אשתו של שמעון הורן (1919–2014), יועצו הכלכלי של שר האוצר לוי אשכול ומנהל השקעות. הייתה אם לשלושה וסבתא לנכדים ולנינים.[5]

אחיה דניאל הלל (1930–2021) היה אגרונום.

נפטרה ב-17 בנובמבר 2021, בגיל 99. נקברה בבית העלמין בכפר שמריהו.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זרע של צנונית (אצלנו, תשכ״ד)
  • הלו, הלו אבא (אצלנו, 1963)
  • בוא ילד (יסוד, 1970)
  • שחורי (הקיבוץ המאוחד, 1973)
  • אל שארם א-שיך (יסוד, 1975)
  • אבי, אין לי זמן: או, שלשה טלפונים (יסוד, 1976)
  • נפלה לי שן (יסוד, תשל״ח)
  • רם בחבית (אטלס, תשמ״א)
  • קלוד (אטלס, 1981)
  • אתה יודע מה קרה אחר-כך? (דביר, 1983)
  • למה הפרה לא אמרה מו? (תבל, 1987)
  • הלו, הלו אמא (כנרת, 2000)
  • הלו, הלו סבתא (כנרת, 2003)
  • רן בחבית (ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2004)
  • עפר ועפר (כנרת, תשס״ד 2004)

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקבר של שרה פרנסיס בוגוסלב לבית פרומברג בבית העלמין חוף הכרמל, באתר BillionGraves.
  2. ^ מוריס יעקב בוגסלב, באתר "Find a Grave" (באנגלית).
  3. ^ איציק פלג,, זרע של פלגיאט, באתר הזמן הירוק, ‏5 בספטמבר 2009
  4. ^ רחלה זנדבנק, מארון הספרים של יהודה אטלס, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008.
  5. ^ ראו אתר למנויים בלבד עופר אדרת, בעיית ההון הפרטי בישראל של 1949, באתר הארץ, 26 ביוני 2014; שמעון הורן, באתר הפלמ"ח.