חנה חר"ג צונץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנה חר"ג צונץ
אין תמונה חופשית
לידה 1915
המבורג, גרמניה
פטירה 2007 (בגיל 92 בערך)
ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה קדרות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חנה חר"ג צונץ (19152007) הייתה אמנית קרמיקה ישראלית, ילידת גרמניה. צונץ נחשבת לאחת ממייסדות תחום הקרמיקה בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי קרמיקה, שנות ה-50 של המאה ה-20 (?)

חנה צונץ נולדה בהמבורג, גרמניה, בשנת 1915 למשפחה דתית-אורתודוקסית וציונית. אביה היה רופא שיניים ובבית המשפחה פעל גן ילדים עברי.[1]

בראשית שנות השלושים של המאה ה-20 למדה צונץ חינוך, מוזיקה ואמנות בהמבורג. בין היתר למדה תולדות האמנות אצל ארווין פנופסקי. במקביל ללימודיה שימשה צונץ כמדריכה בתנועת הנוער "ברית הנוער". מאוחר יותר למדה צורפות ואריגה בבית הספר "ריימן" בברלין. את ניסיונה בקרמיקה רכשה לראשונה אצל הקדר זיגפריד מלר (Siegfried Möller) בכפר קופר מילה (Kupfermühle) בגרמניה, אולם נאלצה להפסיק את לימודיה שם בגלל יהדותה. בנוסף, למדה טכנולוגיה קרמית בטפליצה שבצ'כוסלובקיה, שהיה אחד ממרכזי הקדרות המסורתיים הידועים באירופה באותה עת.

ב-21 במרץ 1940, לאחר שנמלטה מאירופה לאנגליה, עלתה לארץ ישראל. בתחילה התיישבה בתל אביב, אולם עקרה לירושלים, שם עבדה שנתיים בסטודיו של הדוויג גרוסמן. באותה עת לימדה ב"בית הספר לחינוך פרוגרסיבי" של דבורה קאלן וייסדה בית מלאכה בבית ג'אלא לייצור פינג'אנים מקרמיקה, בו שיתפה פעולה עם קדרים ערבים.

כבר מראשית עשייתה הקרמית בארץ-ישראל, השתמשה צונץ, כמו גרוסמן, בחומר מקומי במקום בחומר מיובא. בנוסף, הייתה הראשונה שהשתמשה בארץ ישראל באבנית (Stoneware) מקומית, שהכילה חומר מעבר הירדן שעורבב עם חומר מקומי שהתגלה בסקרים על ידי צונץ, גרוסמן ואחרים במוצא.[2]

בשנת 1943 עברה לחיפה. בתחילה שימשה כמנהלת הטכנית של חברת "קונס-קראמיק" (Kühns Ceramics), אולם בשנת 1944 פרשה ופתחה סטודיו פרטי לקרמיקה. על אף שהתרכזה ביצירה עצמאית בסטודיו, הייתה צונץ שותפה להקמה של מספר מיזמים תעשייתיים וחינוכיים. בשנת 1946, לדוגמה, הקימה מחלקה לציור על קרמיקה תעשייתית. במסגרת זו הכשירה עובדים ואף יצרה דגמים לביצוע. בשנת 1948 הקימה בית מלאכה לקרמיקה בכפר הנוער כפר בתיה ובשנים 1951-1949, לאחר מלחמת העצמאות, עסקה בשיקום חיילים עיוורים ביחד עם רופא עיניים מבית החולים רמב"ם בשם פרופ' מייכלסון.

במהלך שנות השישים עסקה צונץ במחקר אודות טכניקת הטרה סיגילטה, שיטת לחיפוי כלי חרס שרווחה בקדרות של עת העתיקה. במהלך המחקר עסקה צונץ בבדיקה של מרבצי חומר, לשם התאמה ושחזור של שיטה זו. בשנת 1963 אף הוזמנה לאיטליה ולגרמניה, לשם מחקר משותף בנושא זה. בשנת 1964 הצטרפה צונץ, כחברה מייסדת וכנציגת מדינת ישראל, אל מועצת האומנויות של אונסק"ו (World Craft Council) ושימשה בתפקיד זה עד שנת 1968. בשנת 1959 הציגה לראשונה תערוכת יחיד במוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, אולם הרבתה בשנים אלו להציג בתערוכות קבוצתיות.

בשנת 1970 הציגה תערוכת יחיד ב"מוזיאון הקרמיקה"[3] במוזיאון הארץ. שם הציגה כלים המעוטרים בחיפוי אנגוב או טרה סיגילטה וכן אלמנטים ארכיטקטוניים כגון אריחים לחיפוי קמין, עשויים חומר גס ומבוקע.[4] תערוכות יחיד נוספות נערכו במהלך שנות השבעים בגרמניה ויפן, שם זכו עבודותיה להערכה רבה.[5]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה של חר"ג צונץ מאופיינת בשימוש בחומרים מקומיים. מרבית עבודותיה נעשו בשימוש באובניים, אולם היא יצרה גם עבודות בעלות אופי ארכיטקטוני. על אף השימוש העקבי בחומר מקומי, יצירותיה של צונץ נבדלות מן הקו הארכאולוגי שיצרה הדוויג גרוסמן או מן העיטור האוריינטלי של חוה סמואל. צורות הכלים שיצרה הושפעו מן המודרניזם האירופי, בהימנעות מעיטור ובקו האורגני שלהן והן עושים שימוש בחיפוי של טרה סיגילטה או גלזורות.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 - "מוצג מחצית החודש", מוזיאון לאמנות חדשה, חיפה
  • 1959 - מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הזורע
  • 1960 - בית צבי, רמת-גן
  • 1960 - המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה [1]
  • 1964 "שלוש מלאכות עתיקות-חדשות בישראל", תערוכה משותפת עם יוליה קינר וא. כרמל, מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הזורע
  • 1966 - מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הזורע
  • 1967 - מוזיאון הקרמיקה, מוזיאון הארץ, תל אביב-יפו
  • 1970 - מוזיאון חיפה לאמנות מודרנית, חיפה
  • 1972 - גלריית מיצוקשי (Mitzukoshi) לאמנות, טוקיו, יפן
  • 1973 - גלריית טקשימיה (Takashimaya) לאמנות, טוקיו, יפן
  • 1976 - המוזאון לאמנות ואומנות, המבורג, גרמניה
  • 1998 - מוזיאון הטג'נס (Hetjens), דיסלדוף, גרמניה.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1933-1932 תולדות האמנות, אוניברסיטת המבורג, גרמניה
  • 1935-1934 בית ספר לאמנות ריימן, ברלין, גרמניה
  • 1936-1935 קדרות אצל זיגפריד מולר (Siegfried Möller), וגודרון שנק (Gudrun Schenk), גרמניה
  • 1938-1936 הנדסה וטכנאות קראמית, בית ספר לקרמיקה, טפליצה, הרפובליקה הצ'כוסלובקית
  • 1938 אקדמיה לאמנויות יפות, פירנצה, איטליה
  • 1939 אקדמיה לאמנות, פראג, הרפובליקה הצ'כו-סלובקית.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1940 - אמנות ואומנות, בית צעירות מזרחי, תל אביב
  • 1942-1941 - בית הספר לחינוך פרוגרסיבי, ירושלים
  • 1949-1948 - הכשרת מורים והקמת סדנת קרמיקה, כפר הנוער אמי"ת כפר בתיה, רעננה
  • 1951-1949 - טיפול באמנות של חיילים עיוורים
  • 1978-1954 - קרמיקה, סמינר אורנים
  • 1965-1956 - קרמיקה תעשייתית, הטכניון חיפה ושלוחת הטכניון בתל אביב, תל אביב-יפו
  • 1963 - כיתת אמן, בית הספר להנדה קרמית, הור-גרצנזן (Höhr-Grenzhausen), גרמניה
  • 1936 - מרצה אורחת, אקדמיה לפורצלן, פירנצה, איטליה
  • 1988-1979 - פרופסור-חבר, החוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה, חיפה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952 - פרס ראשון, תערוכה כללית, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים
  • 1955 - פרס ראשון, פרס חיפה לתעשיית קרמיקה, המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה
  • 1956 - פרס ראשון, תערוכה כללית, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים
  • 1961 - פרס ראשון, תערוכה בינלאומית של אמנות שימושית, תל אביב-יפו
  • 1964 - פרס ראשון, תערוכה ארצית לקרמיקה, בית הקרנות, חיפה
  • 1967 - פרס ראשון, תערוכת "דירה נאה - כלים נאים", תל אביב-יפו
  • 1969 - פרס שני, מוזיאון הארץ, תל אביב-יפו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חנה צונץ - חרג", קדרות, מס' 3, פברואר 1977, עמ' 13–23
  • "חנה צונץ", "על הוראת הקרמיקה, דברים ביום העיון", קדרות, מס' 10, דצמבר 1984, עמ' 2–3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: מילר, אירית, "כחומר בידי צונץ", כלבו, מקומון חיפה, 24 בפברואר 1989
  2. ^ ראו: אלון, מיכל, "חנה חר"ג-צונץ, חלוצת אמני הקרמיקה", 1280°c, עמ' 37
  3. ^ לימים ביתן הקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל
  4. ^ ראו: אוה גולדמן, כלי קרמיקה של חנה צונץ, מעריב, 15 במאי 1970
  5. ^ ראו: אלון, מיכל, "חנה חר"ג-צונץ, חלוצת אמני הקרמיקה", 1280°c, עמ' 39