לדלג לתוכן

חנה ריבקין-בריק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה ריבקין-בריק
Anna Riwkin-Brick
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 23 ביוני 1908
סוּרַאז', פלך צ'רניגוב, רוסיה (רוסיה הלבנה)
פטירה 19 בדצמבר 1970 (בגיל 62)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הדרום עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות סדרת ספרי תצלומי ילדים מארצות שונות
תחום יצירה צילום
השכלה Whitlockska samskolan עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג דניאל בריק (1929–1970 (כ־41 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנה (אנה) ריבְקין-בּריק (לעיתים נכתב רִבקין; בשוודית: Anna Riwkin-Brick; 10 ביוני 190819 בדצמבר 1970) הייתה צלמת יהודייה-שוודית ילידת רוסיה. נודעה בעיקר בסדרת ספרים של תצלומי ילדים מארצות העולם, שנעשו בשיתוף עם הסופרת אסטריד לינדגרן ועם סופרות נוספות.

חנה (אנה) ריבקין נולדה בקיץ 1908 למשפחה יהודית ציונית בסוּרַאז' שבפלך צ'רניגוב של רוסיה (רוסיה הלבנה), בתם של פרידה לבית פרלמן (1881–1944) ושלום-אלכסנדר (סֶנדֶר) ריבקין (1878–1930). אביה, יליד הומל, למד פילוסופיה באוניברסיטת היידלברג (עם יוסף קלוזנר); ב-1897, במהלך לימודיו, נמנה עם צירי הקונגרס הציוני הראשון, שהתכנס בבזל. בילדותה, ב-1912, חזרה המשפחה לעיירת הולדתו של אביה, הומל, וב-1915 היגרה המשפחה לסטוקהולם בירת שוודיה. אביה, שהתבסס בעיר כתעשיין, היה גם מרצה וסופר חובב, ובית המשפחה היה מוקד תרבות ובית ועד לסופרים.[1]

אחותה הבכורה, יוג'יני סֶודרברג (1903–1973) הייתה סופרת ועיתונאית שוודית-אמריקאית. הייתה נשואה לסופר הצעיר מיקאל סודרברג (אנ') בנו של יאלמר סודרברג (אנ'). לאחר שנתיים בלבד של נישואין, בעלה התאבד בשנת 1931.[2]כעבור עשור היגרה לארצות הברית, ושם נישאה לסוחר האמנות וחוקר אפלטון הוגו פֶּרלס (אנ').

אחיה הצעיר, יוסף ריבקין (1909 - 1965), היה עורך ומתרגם. אשתו, אסתר ריבקין, הייתה גם היא סופרת.[1]

בילדותה למדה ריבקין בלט, אך עקב פציעה נעצרה הקריירה שלה בגיל מוקדם.

בשנת 1927 הועסקה כעוזרת צלם אצל מואיז בנקו (Moisé Benkow), ובשנת 1928, כשהייתה בת עשרים, פתחה את סטודיו הדיוקנאות שלה בסטוקהולם. בשנת 1929 נישאה לעיתונאי והמתרגם דניאל בריק, והחלה לשווק את עבודותיה על ידי הצגת דיוקנאות של סופרים ואמנים צעירים מקרב מכריו של בעלה ואחיה.

כרקדנית לשעבר המשיכה להתעניין בפן הצילומי של נושא המחול וצילמה ספר על ריקוד שוודי (Svensk danskonst på scen och i skola, 1932). בשנת 1960 איירה ספר על בלט, Balettskolan, עם טקסטים של הכוריאוגרפית בירגיט קולברג.

משנת 1930 הוסיפה ריבקין עבודה עיתונאית לרפרטואר שלה, ושיתפה פעולה במספר ספרים עם עיתונאים וסופרים. ב-1942 נסעה ללפלנד יחד עם הסופרת השוודית אלי יאנס שם צילמה את חיי הלפים, השתיים הוציאו ספר "איילים מציגים את הדרך" (Renarna visar vägen). עם תום מלחמת העולם השנייה ב־1948 חזרו השתיים ללפלנד לסדרת צילומים נוספת עבור ספר נוסף למבוגרים "נוודי הצפון". הפעם הוציאו השתיים גם ספר ילדים ראשון "אלה קרי הילדה מלפלנד" בו צילמו את בתם של הזוג אצלו התארחו. הספר נחל הצלחה גדולה ותורגם לעשרות שפות, הוא היה הראשון מבין סדרת "ילדי העולם". הסדרה כללה 16 ספרים, מתוכם שלושה צולמו בישראל. בין הספרים המצליחים ביותר היו: "נוריקו-סאן הילדה מיפן", "סיאה הילדה מאפריקה" ו"לילבס ילדת הקרקס". הסופרת המפורסמת אסטריד לינדגרן כתבה את העלילה של תשעה מתוכם. הספר האחרון בסדרה, "סלימה, הילדה מקשמיר" יצא ב-1970 שנת מותה של ריבקין-בריק.

ריבקין בריק הוציאה שני ספרי צילום על ארץ ישראל ומדינת ישראל, עם טקסטים של בעלה, דניאל בריק, הראשון ב־1948[3] והשני ב-1955. היא לקחה חלק בתערוכת הצילומים "משפחת האדם", שהוצגה לראשונה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ב-24 בינואר 1955.

בשנת 1963 הוענקה לה מדליית אלזה בסקאו-בסקוב.

חיים אישיים ומותה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלה של ריבקין-בריק, דניאל בריק (1903–1987), היה עורך דין, נציג הסוכנות היהודית בשוודיה, מראשי ההסתדרות הציונית בשוודיה, משורר, סופר ומתרגם, העורך-המייסד של העיתון היהודי-שוודי הציוני "הכרוניקה היהודית".[4][5]

אף על פי שנודעה כצלמת ילדים, ריבקין-בריק ובעלה החליטו שלא להיות הורים. אחיה ואחיותיה לא הביאו גם הם ילדים לעולם מתוך בחירה, ושושלת משפחת ריבקין הגיעה לסוף דרכה עם מותו של אחרון האחים.

ריבקין-בריק נפטרה בדצמבר 1970 בתל אביב, בגיל 62, והובאה למנוחות בבית העלמין הדרום.[6]

על פי צוואתה, לאחר מותה נתרמו תצלומיה למוזיאון לאמנות מודרנית (Moderna Museet) בסטוקהולם. בשנת 2004 נערכה בו תערוכה של תצלומיה. אוסף הצילומים הגדול שלה, שכלל 50,000 תצלומים, נתרם על פי צוואתה לארכיון הצילומים של קרן היסוד.[7] אוסף תצלומיה נמצא כיום בארכיון הציוני המרכזי[8] והוא כולל 22,000 תצלומים.[9]

בשנת 1973 קבעה אגודת הצלמים של שוודיה פרס שנתי לצילום על שמה.[10]

ספרי הצילום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום עברי:

תערוכותיה בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1954מוזיאון תל אביב[15] (תערוכה המסכמת 25 שנות צילום, בנושאי ישראל, יוון, טורקיה, לפלנד, דיוקנאות ותמונות-ריקוד; הוצגה במקור בסטוקהולם).
  • 1969 (תשכ"ט) – "אנה ריבקין-בריק: מסע מסביב לעולם – בעין המצלמה", מוזיאון תל אביב (בית דיזנגוף).[16]

לאחר מותה:

סרטים וספרים אודותיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בנובמבר 2014 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי של דבורית שרגל, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", העוסק בחיפוש אחר גיבורי הספרים המצולמים של אנה (חנה) ריבקין-בריק.[19] הצלחת הסרט וגורמים נוספים הביאו להוצאה לאור מחודשת ב-2015 של שבעה מספרי סדרת "ילדי העולם" שצילמה ריבקין-בריק: "אלה קרי הילדה מלפלנד", "נוריקו-סאן הילדה מיפן", "דירק הילד מהולנד", "סיאה הילדה מאפריקה", "לילבס ילדת הקרקס", "נואי הילדה מתאילנד", "גנט הילדה מאתיופיה" ו"הרפתקה במדבר".

ב-8 ביולי 2016 יצא לאקרנים סרט נוסף של שרגל המבוסס על ספרי הילדים המצולמים של ריבקין-בריק, הנקרא "אפריקה!", ובו מתואר מסעה של הבמאית בעקבות סיאה, גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה".

ב-20 באוקטובר 2017 יצא לאקרנים סרטה השלישי של שרגל, החותם את טרילוגיית ילדי העולם, "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?", ובו מתואר מסע החיפושים בעקבות לילבס, גיבורת "לילבס ילדת הקרקס" ומוקיהנה, גיבורת הספר "מוקיהנה מהוואיי".

ב-11 במרץ 2022 יצא לאקרנים סרטה הרביעי של שרגל, הסרט שלאחר טרילוגיית ילדי העולם, הנקרא "הרביעי בטרילוגיה – אנה ריבקין-בריק, ילדי העולם ואני".

ב-2025 יצא ספר של דבורית שרגל "אם יש לה מצלמה ביד היא לא מפחדת" על חייה, משפחתה והיקף עבודתה של ריבקין-בריק. הספר הופק על ידי "כריכה - סוכנות לסופרים" והוא כולל בין היתר תצלומים ייחודיים וחילופי מכתבים בין ריבקין-בריק לאחותה יוג'יני סודרברג פרלס.[20][21]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לאה גולדברג, 'הצלמת חנה ריבקין-בריק', בתוך קובץ מאמריה בין סופר ילדים לקוראיו: מאמרים בספרות ילדים; כינסה והקדימה דברים: לאה חובב, תל אביב: ספרית פועלים ('השכלה וחינוך'), תשל"ז, עמ' 96–98. (המאמר התפרסם במקור ב"דבר הפועלת" שנה כ', חוברת 10, תשרי תשט"ו, אוקטובר 1954.)
  • Helene Ehriander, 'Everyday and Exotic: Astrid Lindgren's Co-operation with Anna Riwkin-Brick,' in: Bettina Kümmerling-Meibauer and Astrid Surmatz (eds.), Beyond Pippi Longstocking: Intermedial and international aspects of Astrid Lindgren's works, New York: Routledge, 2011, pp. 155–172.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנה ריבקין-בריק בוויקישיתוף

על סדרת ילדי העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 Barbara Lipman-Wulf, Eugenie Soderberg Collection: Introduction, Nordstjernan-Svea (Brooklyn, N.Y.), 110: 24 (June 17, 1982), באתר האוספים המיוחדים וארכיוני האוניברסיטה, אוניברסיטת סטוני ברוק (באנגלית).
  2. דבורית שרגל, אם יש לה מצלמה ביד היא לא מפחדת, ישראל: כריכה - סוכנות לסופרים, 2025, עמ' 48 - 51
  3. אירמה פולאק, הצלחה מיוחדת לספר על ארץ-ישראל בשוודיה, דבר, 29 באפריל 1949.
  4. ברכות לרגל 75 שנים לעיתון היהודי (שוודית)
  5. נטיעת יערות קהק"ל לכבוד עסקנים משוודיה, על המשמר, 30 במרץ 1952.
  6. חנה רבקין-בריק, דבר, מודעת אבל, 20 בדצמבר 1970.
  7. אנה ריבקין-בריק תוריש 50,000 צילומים לקרן-היסוד, דבר, 20 בפברואר 1969; את החתן והכלה צילמה בגן הילדים, מעריב, 22 בינואר 1971; אריאלה הראל, אמנות דוקומנטארית: (תערוכת צילומים מאת חנה ריבקין-בריק, מוזיאון ישראל), דבר, 2 ביוני 1972.
  8. אנה ריבקין, באתר הארכיון הציוני המרכזי.
  9. דבורית שרגל, כך עורכים בוויקיפדיה, בבלוג "ולווט אנדרגראונד", 11.12.2014.
  10. פרס על-שם חנה ריבקין-בריק, דבר, 11 ביוני 1973.
  11. יפה קרינקין, אלה קרי, הילדה מלפלאנד, על המשמר, 13 באוגוסט 1954, המשך.
  12. סיאה הילדה מאפריקה, דבר, 7 באוגוסט 1959.
  13. מ. משב, סיפורים לקטנים ולגדולים, מעריב, 14 באוגוסט 1970; הפעם – אתיופיה, דבר, 28 בספטמבר 1970.
  14. מאיר בראלי, ספר לילד | דירק הילד מהולנד, דבר, 14 באוגוסט 1970
  15. נפתחו תערוכות פיסול וצילום במוזיאון: תערוכת תצלומים אמנותיים, דבר, 22 בנובמבר 1954; תערוכת פסלים וצילומים נפתחה במוזיאון תל-אביב, על המשמר, 22 בנובמבר 1954; ביקורת: בלה ברעם, ריתמוס החיים: בעין המצלמה, דבר, 10 בדצמבר 1954.
  16. ביקורת: רחל אנגל, מראות ברחבי עולם בעין העדשה, מעריב, טורים 1–2, 14 בפברואר 1969; מינה זיסלמן, תצלומי אנה ריבקין-בריק, דבר, טור 1, 21 בפברואר 1969.
  17. אריאלה הראל, אמנות דוקומנטארית: (תערוכת צילומים מאת חנה ריבקין-בריק ז"ל, מוזיאון ישראל), דבר, 2 ביוני 1972.
  18. איזה עולם קטן, באתר מוזיאון ישראל
  19. סמדר שילוני, לפגוש גיבורת ילדות: אני ונוריקו-סאן מיפן, באתר ynet, 3 בדצמבר 2014
  20. תרבות עכשיו עם איריס לביא מס. 94, 2025-03-11
  21. איפה את נוריקו סאן?, באתר כאן | תאגיד השידור הישראלי, 2025-04-07