חנוך חסון (מנהל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חנוך חסון (נולד ב-1931) הוא מנהל ועורך בתחום התרבות והבידור, ממייסדי פסטיבל הזמר והפזמון, מיוזמי תוכניות המוזיקה של קול ישראל ותוכניות הבידור של הערוץ הראשון.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסון נולד בירושלים. סבו היה הרב חנוך חסון, "חנוך רבנו", מרבני חברון, אב בית הדין ומנהל בית הספר של היישוב היהודי בחברון, שנרצח עם אשתו קלרה במאורעות תרפ"ט. אביו של חנוך, רחמים, למד ראיית חשבון ובנקאות ועבד בבנק אנגלו-פלשתינה כל חייו הבוגרים.

גדל בירושלים ובחיפה, שם למד בבית הספר אליאנס ובבית הספר הריאלי. כילד למד לנגן בפסנתר ובאקורדיון, והיה פעיל בצופים, בין השאר כחניך של אהרון ידלין, לימים שר החינוך. ידלין הוא מי ששכנע את הוריו של חסון לקנות עבורו אקורדיאון, כדי שינגן בפעילויות השבט. בצה"ל שירת בנח"ל כעוזרו של זאב חבצלת, וסייע לו להפיק מופעים בכנס הנח"ל. לאחר קורס קצינים שירת קצין ההווי ובידור של הנח"ל.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת שירותו הצבאי היה חסון אחראי על להקת הנח"ל השנייה, שבה שירתו יוסי בנאי, יונה עטרי, גאולה גיל, דובי זלצר ודוד ברגמן. במקביל הקים את צוות ההווי הראשון בצה"ל, שבו שירתו בין השאר נעמי שמר (אז נעמי ספיר) ונחום היימן.

למד בקונסרבטוריון למוזיקה בתל אביב ובמדרשה למוזיקה. בין מוריו היה גארי ברתיני. ברתיני עבד אז בקול ישראל, וביקש מחסון להצטרף אליו בהפקת ועריכת תוכניות של מוזיקה עברית ברדיו.

קול ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1957 ערך חסון תוכניות של זמר עברי בקול ישראל, אך לנוכח ההיצע הדל בתקליטייה יזם הקלטות חדשות לשירים עבריים ותיקים, בתמיכתם של מנהלי התוכניות לאה פורת וישעיהו ספירא. חסון גייס זמרים צעירים, נגנים מן התזמורת הפילהרמונית ומעבדים כגון משה וילנסקי, אלכס וייס, נועם שריף, צבי אבני, יחזקאל בראון, שמעון כהן וחנן וינטרניץ. בין הביצועים החדשים שהוקלטו באותה מסגרת היו אלה של אסתר עופרים ל"היו לילות" ו"פזמון ליקינתון", אריק לביא ל"שיר הקטר" ו"את חכי לי ואחזור" ונחמה הנדל ל"אני מאמין (שחקי שחקי)".

במסגרת עבודתו גם יזם הקלטות מחודשות של שירים המלווים בריקודי עם, בביצועה של להקה שאת הקמתה יזם לצורך העניין ונקראה לרוקדים הידד, וכן יזם את הקמת המקהלה חבורת רננים.

פסטיבל הזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמנהל המחלקה למוזיקה עממית ישראלית, ב-1960 מונה לעורך ולמפיק של פסטיבל הזמר והפזמון, על פי רעיון של עובד המחלקה ישראל דליות. הפיק כמעט את כל פסטיבלי הזמר, למעט זה של 1967 אז שהה בהשתלמות בטלוויזיה הצרפתית (את הפסטיבל באותה שנה, שבו בוצע לראשונה השיר "ירושלים של זהב", הפיק גיל אלדמע, שציין בעבר את השפעתו הגדולה של חסון על הקריירה שלו, בדומה לאמנים אחרים[1]).

כמפיק ועורך הפסטיבל היה חסון בעל השפעה רבה על בחירת השירים והמבצעים, כשבחלק מהמקרים הוא שיזם וקידם את יצירתם של שירים שנהפכו לקלאסיקות. הוא הרבה להמליץ לוועדת הפסטיבל על זמרים בראשית דרכים, ובין השאר, הוא ששכנע את שלמה ארצי לשיר את "פתאום עכשיו, פתאום היום (אהבתיה)", לאחר שזמרים אחרים סירבו, ואת הגשש החיוור לשיר את "מים לדוד המלך", ליהק את יהודית רביץ לשיר את "סליחות"[2], יזם את החיבור בין אריק איינשטיין ליפה ירקוני לצורך השיר "איילת החן", יזם את החיבור בין נחום היימן לפרברים, הוביל לכך שדפנה ארמוני וצוות הווי חיל האוויר ישירות את "בתוך" ועוד. בכך, לאורך שנים ארוכות, היה חסון לאחד מ"מגלי הכשרונות" הבולטים בישראל ומי שיכול היה להוליד קריירות שלמות.

כעורך הפסטיבל הוא גם מי שהיה אחראי על הקטעים האמנותיים שמחוץ לתחרות, בין אם הופעות של זמרים מוכרים (יהורם גאון, אילנית, הגשש החיוור וכו'), שירים מיוחדים שנכתבו לערבים האלה ("ספירת מלאי" של נעמי שמר בביצוע יוסי בנאי) או קטעי סאטירה והומור, כמו מערכוני "תולדות הזמר העברי" שכתב דן אלמגור וביצעו גדי יגיל וחנה לסלאו, בראשית דרכה. חסון היה גם מי שבחר את מנצחי התזמורת, מעבדי השירים ומנחי הפסטיבלים (יצחק שמעוני ולאחר מכן רבקה מיכאלי).

תוכניות מיוחדות ואולפן הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיק וערך את תוכנית הרדיו "מועדון הזמר" שהנחו מאיר הרניק ורבקה מיכאלי, ושבה הופיעו בין השאר נחמה הנדל, חוה אלברשטיין, הפרברים, הדודאים, הגבעתרון ודורית ראובני. לצורך התוכנית ולצורך הפקות נוספות של קול ישראל, כגון התוכנית "שלכם לשעה קלה", "תשואות ראשונות" ו"שוב יוצא הזמר", יזם את הקמת אולפן ההקלטות של קול ישראל בתל באביב, בבית המורה.

אחד הקטעים שהוקלטו בבית המורה היה המערכון "הכה את המומחה" של הגשש החיוור. הביטוי הנודע המשולב בה, "אליך, חנוך", מתייחס לחסון.

בקול ישראל חסון גם הפיק וערך את התוכניות הפומביות הגדולות "אנו נהיה הראשונים" (משירי העליות הראשונות, עם יצחק שמעוני) ו"פזמון חוזר" (משירי הלהקות הצבאיות).

במסגרת פעילות בבית המורה יזם את ההקלטות של כל תוכניות הלהקות הצבאיות, וכך הכיר היטב את הזמרים הבולטים בלהקות הצבאיות באותה תקופה, שאחר כך ליהק לאירועי הזמר השונים, כולל פסטיבל הזמר. בין הזמרים שאיתר ושילב בהקלטות שונות ובפסטיבלים באותה תקופה היו שלמה ארצי, ששי קשת, אבי טולדנו, שולה חן, רבקה זוהר, ריקי גל, מירי אלוני, יגאל בשן ויזהר כהן.

כמו כן היה אחראי להקלטת המופעים הפומביים בקול ישראל, ובהם אלה של אסתר עופרים בהיכל התרבות ושל הזמרת הצרפתייה ברברה.

טלוויזיה ואירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 מונה למנהל מחלקת הבידור של הטלוויזיה הישראלית, תפקיד בו שימש עד פרישתו לגמלאות ב-1996.

כמנהל המחלקה היה אחראי לשעשועונים שהפיק יצחק קול ("זה הסוד שלי", "תשע בריבוע" ועוד) ויזם את רוב תוכניות הבידור של המחלקה, כגון "להיט בראש" ו"סיבה למסיבה". את "שעה טובה" יזם עם מני פאר, את "עד פופ" עם אהוד מנור. בתפקיד זה גם גייס לטלוויזיה במאים ומפיקים שהפכו לחלק מרכזי מעבודתה בתחום הבידור, כגון אהרון גולדפינגר, צדי צרפתי, חיים מלובן, דליה גוטמן, אהרונה דיין, אומנה כהן ודינה כהנוביץ'.

כמנהל מחלקת הבידור היה חסון מי שאחראי לשליחת השיר הישראלי לאירוויזיון[3], והוא גם מי שהמציא את השם "קדם אירוויזיון" לתחרות שבה נבחרו השירים לאחר תום פסטיבלי הזמר.

מחוץ לרשות השידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו ברשות השידור, בסוף שנות השבעים החל לערוך ולהפיק את "שחרית 11:11", מסגרת הקונצרטים הקלאסיים המתקיימת מדי שבת בבוקר במועדון צוותא בתל אביב. גם לאחר פרישתו לגמלאות מרשות השידור המשיך לעשות זאת, עד היום (2018).

נשוי להדה זהבי, בת קיבוץ מעוז חיים ויוצאת להקת הנח"ל, ואביו של מעצב הפנים דניאל חסון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורות חיים גיל אלדמע באתר פרס ישראל, cms.education.gov.il
  2. ^ "כלילה הבא אל האוח: שיר החרטה האישי שהפך להמנון הסליחות החילוני". xnet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2018. 
  3. ^ אדם - הערוץ הרשמי (29 באפריל 2013), אירופה לשלוש דקות - פרק 1, בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2018