לדלג לתוכן

חנוך לוין - מחזות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חנוך לוין כתב 62 מחזות, קברטים ורביואים. 42 מהם הועלו (ובנוסף אסופה של כתביו שנערכה והועלתה לאחר מותו), ואילו 20 מכתביו הערוכים עוד לא הועלו.

רשימת המחזות שהועלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

(על פי סדר אלף-ביתי, במחזות עם ערכים משל עצמם מופיע קישור בלבד)

המחזה עלה בתיאטרון הקאמרי ב-1983 (עם תיקי דיין, דב רייזר וזהרירה חריפאי)[1], וב-2011 (עם חנה מרון, רבקה מיכאלי ודרור קרן)[2].

המחזה הועלה לראשונה בקאמרי באוקטובר 2010 בבימויו של רוני פינקוביץ[3]. ובהשתתפות: שמואל וילוז'ני, אלברט כהן, מוטי כץ, קרן מור, סיימון קריכלי, יוסי רחמני, וערן שראל[4].

איש'ל ורומנצקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה שמבוסס על מערכון מתוך הספר "החולה הנצחי והאהובה", עלה לראשונה במועדון "צוותא" ב-2019, בכיכובם של דרור קרן וגוני כנעני, בשיתוף “תזמורת התיאטרון הישראלית” בניצוחו של יוסי בן נון[5].

הופס והופלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון "הבימה" ב-23 בנובמבר 1991 בבימויו של אורי פסטר[6].

הוצאה להורג - אופרטה אכזרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בנובמבר 1979 בהפקת התיאטרון הקאמרי על בימת "צוותא" בבימויו של חנוך לוין

הלוויה חורפית - בורלסקה בשמונה מערכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בספטמבר 1978 בתיאטרון "הבימה" בבימויו של חנוך לוין

הזונה הגדולה מבבל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה באפריל 1982 בתיאטרון הקאמרי בבימויו של חנוך לוין

הקיסר- על פי 'איון' לאוריפידס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בבכורה עולמית בינואר 2020 בסטודיו למשחק מייסודו של יורם לוינשטיין. בבימוי יאיר שרמן[7].

מוזיקה: אלדד לידור | תאורה: נדב ברנע | תפאורה: שובל שלוי | תלבושות: יובל לוי.

בהשתתפות: רם רחמים גואטה- פודרגה | טל מאיר/שי כהן נאמן- מלכה | אורי מחרז- נער | מתן בן עמי- טחורים | דניאל אביטל/אריאל יגן- אולקוס / מצחק בבשר | אלון ליאור- מלך| אודיה ירון/שני שטיינגרט - נסיכה / שיפחה.

הקיסר גוק - מחזה בחמש מערכות ואפילוג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה היה אמור לעלות בתיאטרון גשר בשנת 2010, אך לא הופק לבסוף[8]. הועלה לראשונה בגודמן - בית ספר למשחק בנגב בדצמבר 2019 בבימויו של אריאל וולף. מוזיקה מקורית: שלומי ברטונוב{{הערהעליס בליטנטל, עוד קיסר: גוק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 5 בפברואר 2020}}; תאורה: חני ורדי; תלבושות ותפאורה: ליה חוזה.

  • בהשתתפות: דניאל קדוש - גוק, נעה אוחיון - יאזווה, אלון בראל - קלאפטי; תומר פאר - ליטוטריפטר, טוק טוק; שיר אשכנזי - בספצ׳י, קומא; אורן אלימלך - בטוקס, רטמאוס, צ׳פטר; עידן ארגוב - אהף, בורודום; עדי שפרן - תהה, צ׳יבו; יארא אזרייק - הזמרת.

הועלה לראשונה בתיאטרון העירוני של חיפה במרץ 1972 בבימויו של עודד קוטלר

כולם רוצים לחיות - קומדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי במרץ 1985 בבימויו של חנוך לוין

  • תפאורה ותלבושות: רות דרורינסקוביץ'
  • סאונד דפקט: שנירגול מרליפו
  • מוזיקה: יוני רכטר
  • תנועה: אושרה אלקיים
  • תאורה: בריאן האריס
  • בהשתתפות: יוסף כרמון - פוזנא; ג'יטה מונטה - פוזנבוכא; ששון גבאי - במבה; רזיה ישראלי - ציצי; עדנה פלידל - האם; אבנר חזקיהו - האב; אילן דר - גולגלביץ'; יצחק חזקיה - מווצקי, מגיד עתידות זקן; דרור טפליצקי - רחמנינוף, שחקן נודד, גיבן; יהודה מור - זקן גוסס, מגיד עתידות צעיר; יונתן צ'רצ'י - קיטע, קברן, אורח בנשף; נטע אורן - מצחצח נעליים, פוזנסמרק, אורחת בנשף; יהודית ינאי - גולגלה, אשה זאב, אורחת בנשף; רוני בליץ - מצורע, אורח בנשף, משרת; אסתי חיים - עיוורת, אורחת בנשף, פוזנסמרק; לשה רוזנברג - נערה בוכה, אורחת בנשף; יוני חן - בעל זפקת, אורח בנשף; אלינור מואב - זקנה גיבחת, אורחת בנשף, אלמנה, זמרת

מחזה-גרוטסקה בשתי מערכות, עם פרולוג, אפילוג ותמונת ביניים. הועלה לראשונה בתיאטרון "הבימה" ב-13 בינואר 1996 בבימויו של חנוך לוין

  • תפאורה ותלבושות: רקפת לוי
  • מוזיקה: אורי וידיסלבסקי
  • תאורה: אבי-יונה בואנו (במבי)
  • הדרכה קולית: רחל הוכמן
  • בהשתתפות: ג'יטה מונטה - המלך; רוזינה קמבוס - המלכה; נאוה אורבך - הנסיכה; רבקה נוימן - שוליית גורף הביבים; עופר זוהר - המענה; דינה בליי - שוליית המענה; אייל נחמיאס - הסוהר; קטיה זימבריס - שוליית הסוהר; אמיתי יעיש - הגמד, המשורר; מיכאל כורש - הרופא; רבקה גור - הטבחית; סנדרה שונוולד - הגיבנת; ערן לביא, סם קליימן, שוקה ברגמן, אלי דיקר, רמברנדט, זיו בליסיאנו - אנשי שרת בארמון; גלית דדון, אתי קארי - זימרה
  • נגנים: רן בנגו - פסנתר; אורי וידילסלבסקי - תוף

הועלה לראשונה ב-12 בפברואר 2005 בתיאטרון האוניברסיטה[9] של אוניברסיטת תל אביב, בבימויה של שיר גולדברג.

  • תפאורה: סונה הארוטיוניאן-קורצר
  • תאורה: תמר אור
  • מוזיקה: שי אלון ודן שפירא
  • ייעוץ ווקאלי: יונתן בן כנען
  • בהשתתפות: אפרת קרמזין - המדמה; נילי סחר - הכוזבת/נסיכה/סריס אומנת; סימה גורן - האמיתית/סריס שוט; אפרת בורוכובסקי - סריס המשכב/המפקד; ניר בלאסן - "הנסיכה"/יורש העצר; מיכל מוזר - סמל רפובליקה/סריס שער/סריס צעצוע; שירה קליין - כהן חצר/קצין רפובליקה; שירי אלרז - סריס נחרד/רופא/ילד/סריס צעצוע; יואב אמיר - סריס נבעת/נושא התלבושת; רועי שולברג - הכוזב/סריס האסלה; יוני גוטליב - האמיתי/"הקיסרית"; שירי גורפינקל - סריס השער; דן שפירא - זקן הסריסים; נתלי פיינשטיין - הקיסרית; ליאת קיסלוביץ' - סריס נרעש/חייל/סריס צעצוע/ילד קבר; קרן שכטר - סריס מתפלץ/ילד/סריס צעצוע; ליאת רוחם - סריס נבהל/נושא התלבושת.

המתלבט - קומדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי בנובמבר 1990 בבימויו של חנוך לוין

נכנע ומנוצח - קומדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי בינואר 1988 בבימויו של חנוך לוין

  • תפאורה ותלבושות: רות דר
  • מוזיקה: דן הנדלסמן
  • תאורה: בריאן האריס
  • בהשתתפות: ג'יטה מונטה - בברה; תחיה דנון - חוטק; משה איבגי - ברוך; אברהם שושנר - בולא; שמוליק לוי - שפליצקה; יהויכין פרידלנדר - איצהו; יעקב כהן - משרת
  • נגנים: יעקב פורמן - כינור; מורטון קם - קלרינט, קלרינט בס; סמדר הנדלסמן/דן הנדלסמן - קלידים

הועלה לראשונה בפברואר 1974 בתיאטרון הקאמרי בבימויו של חנוך לוין

הנשים האבודות מטרויה - מחזה על-פי אוריפידס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי בפברואר 1984 בבימויו של חנוך לוין

פופר - קומדיה עם פזמונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בבמה 2 של תיאטרון חיפה ב-13 ביוני 1976 בבימויו של חנוך לוין

  • תפאורה ותלבושות: רות דר
  • מוזיקה: אלכס כגן
  • תאורה: יחיאל אורגל
  • תנועה: טוביה טישלר
  • בהשתתפות: ישראל גוריון - שורץ; רות סגל - שורציסקה; אלכס מונטה - פופר; אלברט כהן - כץ; רבקה גור - קולפה
  • פסנתר: מישה בלכרוביץ'
  • עוזרת במאי: נורית יערי

פעורי פה - מחזה בשתי מערכות, פרולוג ואפילוג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-28 באוקטובר 1995 בבימויו של רוברט סטורואה

הועלה לראשונה בתיאטרון חיפה בדצמבר 1975 בבימויו של חנוך לוין

רווקים ורווקות - קומדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-2002 בבימויו של אלדד זיו[10].

עלה שוב ב-2019 בתיאטרון גשר בבימויו של עמית אפשטיין[11].

רומנטיקאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-2002 בבימויו של מיכה לבינסון[12]

  • תפאורה ותלבושות: רוני תורן
  • מוזיקה: אלון אולארצ'יק
  • תאורה: מישה צ'רניאבסקי
  • בהשתתפות: זהרירה חריפאי; יוסף כרמון; גבי עמרני; מישה בלכרוביץ - קלידים

שוזס ובז'ז'ינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלה בחודש מאי 2012 בתיאטרון מיקרו הירושלמי בבימויה של אירינה גורליק, עם אילן חזן בתפקיד שוזס ואולגה קטאייבה בתפקיד בז'ז'ינה.

שיץ - מחזה מוזיקלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה בבמה 2 של תיאטרון חיפה בינואר 1975 בבימויו של חנוך לוין[13]

הועלה לראשונה בתיאטרון הסמטה ב-2005 בבימויו של יובל זמיר[14]

  • תפאורה ותלבושות: דלית ענבר
  • מוזיקה: יוסי בן נון
  • תאורה:אלון שטמפקה
  • בהשתתפות: דורי אנגל - צ'ווצ'וואדזה/שוליקר; מאיר אשרף - נינו המצביא; אורן יאדגר - שמקדרולי/בוזס/חושט/חריאלתי; מיכל כהן - זאזא; אלחי לויטפפ - כרתלינה/ארצ'יל/רוחו של שוליקר; שגית סול - פוטי; סאמי קורן - קשקה/ רוחו של פוטי.

רשימת קברטים ורביואים שהועלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'יגולו מקונגו - גלויות מהחיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה לראשונה במועדון "צוותא" בתל אביב ב-7 ביולי 1989 בהפקה משותפת של "צוותא" והתיאטרון הקאמרי, בבימויו של חנוך לוין

  • תפאורה: משה שטרנפלד
  • תלבושות: עפרה צדיק
  • תאורה: חני ורדי
  • מוזיקה : מיקי גבריאלוב
  • בהשתתפות: גידי גוב, תיקי דיין, יוסי פולק
  • נגנים: רון דרויאן - קלידים; אלכס פולק - גיטרה; מורן אפשטיין - סקסופון

הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-2001 בבימויו של ישראל גוריון[15]

המופע הורכב ממבחר מערכוניו של חנוך לוין, כאשר לעיתים מערכונים אחרים פרי עטו הוספו או הוסרו, או נתווספו שחקנים וזמרים אורחים.

איש עומד מאחורי אישה יושבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המופע הורכב ממבחר מערכונים מתוך מלכת אמבטיה, הג'יגולו מקונגו ורביואים אחרים, המחזות של קטעי פרוזה מאת חנוך לוין, (הכוללים את קטע הפרוזה הפותח את הספר "איש עומד מאחורי אישה יושבת", אשר נותן למופע את שמו), כמו גם את השיר "הקומדיה הגדולה". הועלה לראשונה באולם נחמני בתל אביב ב-2011 בבימויו של אהרון לוין[16].

אוי אליאס אליאס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופע שהורכב ממבחר מערכונים של לוין, עלה בהפקה עצמאית במועדון "צוותא" בסוף 2013 לכבוד יום ההולדת השבעים של לוין[17].

מחזה ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הדוד מקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופק על ידי תיאטרון אגדה חדשה, הוצג לראשונה בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה ב-1987 בבימויו של צביקה קורמן-כרמון עיבוד הספר המקורי מאת לוין נעשה על ידי גיל הר אבן. מוזיקה מאת עדי כהן. המחזה מספר את סיפורו של מקס הליצן שעוזב את הקרקס בו נולד ויוצא למסע במטרה לפגוש אנשים חדשים ולהכיר את העולם האמיתי להפתעתו הוא מגלה שבעולם מתנהלת מלחמה נוראה אשר הולכת ומכחידה כל דבר טוב מקס מחליט לגלות מי אשם במלחמה במטרה לעצור אותה, מכאן הופך מסעו למירוץ של לך ושוב בין דמויות שונות שכל אחת מאשימה את השנייה ומתנערת מחלקה באשמה אבל מקס לא מוותר ולאחר מאמצים רבים מצליח להביא לסיום המלחמה ולהשכנת שלום בעולם. שחקנים:קרן מור/קטיה זימבריס, כץ/יוסי אשדות, זרה ורתניין, אמנון בעהם, משה מלכה, יוסי סמדג'ה

ההצגה זכתה במקום השני בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה 1987.

מחזות שטרם הועלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

(על פי סדר אלף-ביתי)

  • האיש עם הסכין באמצע.
  • אלמו ורות - קומדיה.
  • ונשיקה לדודה - קומדיה בארבע עונות.
  • חייב להיענש - קומדיה.
  • חרד ומבוהל - בורלסקה.
  • הכובש.
  • כל הנערים.
  • כלודוג המלך האומלל - בעקבות 'אדוראד ה-2' למרלו ועיבודו של ברכט.
  • מבויש עד תום - קומדיה.
  • המביט.
  • משפט אונס - חזיון כלימה.[18]
  • משרת מסור לגברת מחמירה - קומדיה.
  • הנאחזים - מחזה בשתי מערכות.
  • עווית והתפתלות - מחזה בשתי מערכות.
  • תיאופנו היפה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חוה נובק, אחרי בכורה | משהו עצוב קרה לי בדרך לצחוק, דבר, 13 במרץ 1983
  2. ^ ביקורות:
    טל לוין, עכבר העיר, אורזי מזוודות: הכי חנוך לוין שיש, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2011
    טל פרי, ‏ארזו לבד, באתר גלובס, 10 באוגוסט 2011
    מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון | על "אורזי מזוודות" מאת חנוך לוין, תיאטרון הקאמרי, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2011
  3. ^ ציפי שוחט, מחזה של חנוך לוין שטרם הועלה יוצג השנה בקאמרי, באתר הארץ, 16 בפברואר 2010
    מיכאל הנדלזלץ, "איחש פישר": אדם בעקבות האיבר שלו, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2010
    מיכאל הנדלזלץ, גלריה, "איחש פישר": תמצית החיים כאיכס, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2010
  4. ^ טל לוין, עכבר העיר, חדשות במה: הסוף המפתיע של "איחש פישר", באתר הארץ, 18 ביולי 2011
  5. ^ ביקורות:
    אתר למנויים בלבד ננו שבתאי, "איש'ל ורומנצקה" מאת חנוך לוין זכה להפקה יוצאת דופן, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2019}
    אתר למנויים בלבד חגי חיטרון, איך נשמע סיפור של חנוך לוין בליווי תזמורת קאמרית, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2019
    דוד רוזנטל‏, המופע הזה הוא אחד הדברים המרעננים שיצא לנו לראות לאחרונה, באתר וואלה, 28 בינואר 2020
  6. ^ שוש אביגל, הצגה / המכשפה והמפלצת ־ גמר חשבון, חדשות, 29 בדצמבר 1991
  7. ^ עליס בליטנטל, הקיסר כמושג וכסמל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 בפברואר 2020
  8. ^ טל לוין, עכבר העיר, שייקספיר, חנוך לוין ויבגני אריה: תיאטרון גשר פותח עונה חדשה, באתר הארץ, 16 ביוני 2010
  9. ^ תיאטרון האוניברסיטה
  10. ^ מיכאל הנדלזלץ, כאילו. שטות. מילא., באתר הארץ, 24 בפברואר 2002
  11. ^ ננו שבתאי, "רווקים ורווקות": חנוך לוין לא צריך את כל הרעש הזה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2019
  12. ^ מיכאל הנדלזלץ, מחכים למתוק-מר-המוות, באתר הארץ, 8 בינואר 2002
  13. ^ ביקורות:
    יהודה ליבנה, "שיץ" או הפכחון המוחלט, דבר, 17 בינואר 1975
    שרגא הר-גיל, חגור לוין ומלחמתו בנבזויות, מעריב, 7 בינואר 1975
  14. ^ ציפי שוחט, הצגה חדשה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2005
    מיכל בעדני, עכבר העיר, לא כולל שירות, באתר הארץ, 31 ביולי 2006
  15. ^ ביקורות:
    מיכאל הנדלזלץ, לחם עם ריבה, באתר הארץ, 19 ביולי 2001
    נילי ברקן, ‏איזה חנוך לוין זוכרים מזה, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2001
  16. ^ ציפי שוחט, בנו של חנוך לוין מביים בתיאטרון הבימה מופע על פי כתבי אביו, באתר הארץ, 22 בפברואר 2012
  17. ^ ביקורות:אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "אוי אליאס אליאס": שארית מרק חיינו, באתר הארץ, 24 בפברואר 2014
    שי הרלב, עכבר העיר, אוי אליאס אליאס: לא למעריצי חנוך לוין בלבד, באתר הארץ, 3 במרץ 2014
    אתר למנויים בלבד יצחק לאור, "אליאס, אוי, אליאס": קברט שגורם למצב רוח נפלא, באתר הארץ, 2 במאי 2014
  18. ^ יורם שחר, המשפט על-פי חנוך לוין, משפט ועסקים כ, תשע"ח