חנוך סמית
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |
| לידה |
1922 ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 27 בספטמבר 2007 (בגיל 85 בערך) |
| מדינה |
ישראל, ארצות הברית  |
| מקום מגורים | ישראל |
| פעילות בולטת | עורך סקרי דעת קהל |
| השכלה | תואר שני |
| מקצוע | סטטיסטיקה |
  | |
חנוך סמית (1922 – 27 בספטמבר 2007) היה סטטיסטיקאי ישראלי, נודע בעיקר במדגמי הבחירות שערך.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמית נולד בפיטסבורג, ארצות הברית, לאסתר (ילידת שצ'דרין בבלארוס) וניסן (יליד בוברויסק בבלארוס). בהיותו בן 16 החל ללמוד הנדסה באוניברסיטת פיטסבורג, ובהמשך עבר ללמוד סטטיסטיקה, וסיים תואר ראשון בגיל 19. במלחמת העולם השנייה התגייס לחיל האוויר האמריקאי ושירת כנווט. כמו כן, היה חבר בצוות שחיבר מבחני מיון לטייסים, כדי לקבוע איזה טייסים מתאימים למסלול לחימה בחזית, ואיזה מתאימים לתפקידים הגנתיים. לאחר המלחמה החל את הלימודים לתואר שלישי בסטטיסטיקה באוניברסיטת קולומביה, אך לא סיים את כתיבת עבודת הדוקטור, וקיבל תואר שני בלבד. במקביל ללימודיו, החל סמית בפעילות ציונית וארגן, יחד עם אחיו ואחותו, קבוצה בת כ-100 אקדמאים חילונים, שהתכוונו לעלות לישראל (ושם גם הכיר את אשתו לעתיד). ב-1950 עלה לישראל במסגרת תנועת הבונים, הצטרף לקבוצת גשר הזיו, ועבד כרפתן במשך שלוש שנים.
ב-1953 עבר עם משפחתו לירושלים, הצטרף ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ביוזמתו של טדי קולק, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה), ולאחר שנתיים קודם לסגן ראש הלשכה; תפקיד אותו מילא עד 1962. במסגרת תפקידו, השקיע סמית מאמצים בשני תחומים בולטים: היערכות למפקד האוכלוסין השני של שנת 1961, ושיפור מדד המחירים לצרכן בישראל, כך שיעמוד בסטנדרטים של מדדי מחירים הנהוגים במדינות המערב.
לאחר מכן הקים את הרשות לתכנון כוח אדם במשרד העבודה. לאורך השנים סיפק תחזיות באשר לתוצאות הבחירות לכנסת ישראל.[1] בשנת 1969 יצא לאור ספרו "הכל על הבחירות בישראל".[2] ב-1972 פרש מהשירות הציבורי, הקים את "מכון סמית" ובאמצעותו, המשיך במתן שירותי סטטיסטיקה באופן עצמאי, ובפרט סקרי דעת קהל.
בשנת 1977, לקראת מערכת הבחירות, הגיע סמית לקול ישראל, והציע להקים ביום הבחירות עבור הרשת, מערך של 24 קלפיות-דמה (קלפיות מדגמיות לצד קלפיות האמת, שבהן המצביעים שלשלו פתק הזהה לזה ששלשלו זמן קצר קודם לכן לקלפי האמיתית) לניבוי תוצאות הבחירות, על סמך מודל שפיתח, ובדומה לצורה המקובלת אז בארצות הברית. קול ישראל קיבל את הצעתו, וכך הוביל את מדגם הבחירות הראשון של קול ישראל והטלוויזיה הישראלית. מדגם זה איפשר לראשונה בתולדות מדינת ישראל לשדר תחזית של תוצאות הבחירות מיד עם סגירת הקלפיות. באותה מערכת בחירות, חזה סמית את "המהפך", אירוע פוליטי אשר היה לגמרי לא צפוי, ויצר חששות בקרב קברניטי רשות השידור טרם פרסום התוצאות בנוגע לשידורן בכלל. לבסוף, הכריז חיים יבין, קריין הטלוויזיה הישראלית, בשידור ישיר, "גבירותי ורבותי - מהפך!".[3] בימים שלאחר מכן, אכן התגלו הנתונים שסיפק סמית כמדויקים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמית היה נשוי לאמה לבית נויבורגר (נולדה בבוואריה, גרמניה, היגרה עם משפחתה לארצות הברית, ומשם עלתה ב-1950 לארץ). מורה לאנגלית בעיסוקה.
אב לשלושה: ד"ר יואב סמית (מהנדס אלקטרוניקה וחוקר בתחום הביו-רפואה), רפי סמית (ממשיך דרכו בניהולו של "מכון סמית"), ואסתר (בעלת תואר ראשון בסטטיסטיקה, ועוסקת בתחום הפטנטים).
התגורר בשכונת בית הכרם בירושלים.
מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנוך סמית /הרשות לתכנון כוח אדם, מחקר כח אדם - הרופאים בישראל, תכונות כיום ותחזיות עד 1970, ירושלים, משרד העבודה - הרשות לתכנון כח אדם, 1964.
- חנוך סמית, ניתוח תוצאות הבחירות לכנסת הששית (תדפיס מתוך "הארץ", 27, 29,28 לנובמבר 1965), ירושלים, האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי החברה, החוג למדע המדינה, 1967.
- חנוך סמית, הכל על הבחירות בישראל (איורים: יהושע ג'קסון [ג'קי]), תל אביב, הוצאת עדי/מהדורת ידיעות אחרונות, 1969.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמנון מרנדה, חברים נפרדים מ"הסוקר של המדינה", באתר ynet, 28 בספטמבר 2007
- חילוקי הדעות בין חנוך סמית לבין פנחס ספיר בשאלה מה מספר המובטלים במיתון 1967-1966. פרסום בבלוג של ארכיון המדינה, 14 בפברואר 2016.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ החזאי של יום הבחירות, מעריב, 24 בספטמבר 1965
- ^ חנוך סמית, הכל על הבחירות בישראל (איורים: יהושע ג'קסון [ג'קי]), תל אביב, הוצאת עדי/מהדורת ידיעות אחרונות, 1969.
- ^ אמנון מרנדה, חברים נפרדים מהסוקר של המדינה, באתר ynet, 28 בספטמבר 2007