חנינא קרצ'בסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנינא קרצ'בסקי
לוחית זיכרון לחנינא קרצ'בסקי במקום בו עמד ביתו ברח' משה הס 14 בתל אביב

חנינא קַרְצֶ'בְסקי (1877, פטרובקה, פלך בסרביה, האימפריה הרוסית20 בדצמבר 1925, ג' בטבת תרפ"ו), מלחין, מורה ומנצח, מאבות הזמר העברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ליצחק ורחל, במשפחה בת בעה ילדים - ארבעה בנים ושלוש בנות. בעיירה פֶּטְרוֹבְקָה שבבסרביה בשנת 1877. בילדותו עבר עם הוריו לבנדרי, שם למד בתלמוד תורה. אצל מורהו, שהיה גם חזן, למד תווים ונגינה בפסנתר. שם התבלט בזכות קולו הצלול ושמיעתו המוסיקלית. החזן הידוע יעקב שמואל מרגובסקי הגיע לבנדרי, שמע את קרצ'בסקי ושיכנע את הוריו לעבור לקישינב, כדי שהילד יוכל להצטרף לבמקהלת בית הכנסת. המונים נקהלו לבית הכנסת לשמוע את זמרתו, התפרסם בתור "הזמיר" ונערץ גם בקרב פקידי ממשלה ושרים. בצעירותו עבר לעיר חרסון ללימודי מוזיקה. בגיל 22 הגיע לעיר ורשה להמשך לימודיו המוזיקליים, והוסמך כמנצח על תזמורות ומקהלות. לאחר מכן ניצח קרצ'בסקי על תזמורת צבאית.

קרצ'בסקי עלה לארץ ישראל בשנת 1908, ימי העלייה השנייה, עם אמו ואחותו רבקה. הוא התקבל כמורה למוזיקה בגימנסיה הרצליה וחי בבית בן קומה אחת, ברח' הס 14, עם אמו ואחותו. הוא הקים בגימנסיה מקהלה, תזמורת כלי נשיפה ותזמורת כלי מיתר. בנוסף, שימש כמנצח של מקהלת הבנות "נווה צדק", של תזמורת המכב"י ושל בית המדרש למורות ביפו (כיום מכללת לוינסקי לחינוך). הוא איחד את מקהלת הגימנסיה עם מקהלת הבנות "נווה צדק" למקהלה אחת בשם "הזמיר", שמנתה למעלה ממאתיים איש. המקהלה הופיעה בכל רחבי הארץ בהצלחה רבה ואף השתתפה בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים באפריל 1925. היה נוהג להוביל תהלוכות של תלמידים ברחובות תל אביב כשהם שרים שירי חלוצים. כשנבצר ממנו לבוא לתהלוכה החליף אותו כמנצח התלמיד משה שרתוק (לימים משה שרת, ראש ממשלת ישראל).

קרצ'בסקי הלחין מנגינות רבות למילים של חבריו להוראה, סופרים ומשוררים, מנגינות שנאגדו לאחר מותו בכותר צלילי חנינא, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית. לחניו הידועים נכתבו לשירים: "בשדמות בית לחם", "המעפילים", "אגדה" ("על שפת ים כנרת"), והידעו הדמעות לרבי יהודה הלוי. הוא אף נתן שיעורי נגינה חינם לתלמידים מעוטי יכולת.

חנינא קרצ'בסקי שם קץ לחייו בתלייה בחנוכה תרפ"ו, בסוף דצמבר 1925. הסיבה להתאבדותו אינה ידועה, הוא לא ניהל יומן (שרבים נהגו לכתוב, באותה עת) וגם לא הותיר אחריו מכתב פרידה. הותיר אחריו את אמו ואחותו (שהייתה אז הרה). הלוויה יצאה מהגימנסיה לבית הקברות טרומפלדור והונצחה בתמונות על ידי הצלם החובב התל-אביבי, שמעון קורבמן.

כשנה לאחר מכן הפיקה גימנסיה הרצליה לזכרו שירון משיריו בשם "צלילי חנינא", שכללה 46 שירים עם תווים ועיטורים מעשה ידי הצייר ישראל פלדי. ד"ר ברוך בן יהודה, לימים מנהל גימנסיה הרצליה, נמנה על יוזמי ומפיקי השירון. השירון היה הצלחה גדולה ביישוב ושתי מהדורות שהודפסו אזלו במהרה. לימים נקרא רחוב בתל אביב לזכר השירון. בגימנסיה הוצב פסל שלו, שיצר נחום גוטמן (לימים, הפסל נגנב ועקבותיו אבדו). בראשון לציון נקרא רחוב על שמו.

נעים הזמירות בשחרה של הגימנסיה הרנין לבבות רבים, רק את נפשו לא ידע להרנין.

ד"ר ברוך בן יהודה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.