חניתה צימרין
 | |
| לידה |
17 במרץ 1945 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
4 במאי 2021 (בגיל 76) הרצליה, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| ידועה בשל | הקמת האגודה להגנת הילד, ומחקריה בתחום ההגנה על ילדים |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מקצוע | עובדת סוציאלית |
| בן זוג | ישראל צימרין |
| מספר צאצאים | 3 |
| פרסים והוקרה |
1980 - פרס הנרייטה סאלד מטעם איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. 1990 - אות הנשיא להתנדבות, "על פעילותה הנחשונית החשובה למען ילדים מוכים בישראל". 1996 - פרס הקריירה מהאגודה הבינלאומית למניעת התעללות והזנחה בילדים. 2000 - פרס אדלר לשלום הילד, מוענק מטעם אוניברסיטת תל אביב. 2008 - פרס ראש הממשלה עבור חיים של פעילות למען ילדים בישראל. 2009 - אות הוקרה על מפעל חיים מטעם לשכת רואי חשבון בישראל. |
חניתה צימרין (17 במרץ 1945 – 4 במאי 2021) הייתה מייסדת ונשיאת אל"י – האגודה להגנת הילד ב-1979,[1][2][3][4][5] הארגון ההתנדבותי הראשון בישראל המתמקד במאבק בהתעללות בילדים.[6] צימרין החדירה בישראל את הידע המקצועי וישומו בנושא המאבק בתעללות בילדים.[7][8][9]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חניתה צימרין נולדה בירושלים[10] בשם חניתה גולדשמיד,[11] לצד שתי אחיות גדולות ואח קטן וגדלה בין השכונות גאולה ומאה שערים.[12] דור שמיני בירושלים. אביה, דוד גולדשמיד, יליד ירושלים, ניהל את חברת האוטובוסים יונייטד טורס, שנמכרה לחברת דן. לפני כן היה נהג מונית על קו ירושלים – ביירות.[13] אמה, ציפורה (פלה) גולדשמיד לבית ציטרין, ילידת פולין. התייתמה בצעירותה וגדלה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק עד שעלתה לישראל. חניתה למדה בגן אצל חסיה סוקניק, בבית הספר היסודי למל ובגימנסיה העברית רחביה במגמה הספרותית. בתיכון ובתקופת שירותה הצבאי למדה בלט[12] אצל רינה ניקובה ונסעה עם הלהקה להופעות בחו"ל. בצה"ל עברה קורס חובשים ושירתה במרפאת שנלר.
למדה לימודים גבוהים בבית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים ב-1969 סיימה תואר ראשון.[11][14] ב-1973 סיימה תואר שני.[15][16] עבודת המוסמך שלה, בהדרכת פרופ' יונה רוזנפלד, הייתה בנושא "פגיעה בילדים על ידי אמהות מוגבלות ולא מוגבלות". [17][18] היה זה המחקר הראשון בישראל על התעללות בילדים.[19]
ב-1974 יזמה ביחד עם פרופ' אלכסנדר ראסל והביאה לתיקון סעיף 2א' של חוק הנוער (טיפול והשגחה), שחייב אנשי מקצוע וקציני רווחה לדווח על מקרי התעללות בילדים.[20][6]
ב-1978 הגישה את עבודת הדוקטור באוניברסיטת העברית בנושא "התערבות המכוונת למניעת פגיעה בילדים על ידי אמותיהם" והיא נעשתה בהדרכת פרופ' יונה רוזנפלד.[21] לפי מחקרה רוב ההורים המכים היו ילדים מוכים. כן גילתה שרוב ההכאות מתרחשות במשפחות המבודדות בקהילה, הממעטות בקשרים חברתיים. ההורה המכה סובל מנישואים מעורערים ומכה את ילדו כדי לנקום בבן הזוג. רבים מההורים הם אלכוהוליסטים, מכורים לסמים, ונכים. רוב המכים הם אמהות, בניגוד לערבים, שם רוב המכים הם האבות. רוב הנפגעים הם ילדים בני פחות משנתיים.[22]
ב-1979 הקימה צימרין את אל"י – האגודה להגנת הילד, הארגון ההתנדבותי הראשון בישראל המתמקד בהתעללות בילדים והחדירה בישראל את הידע המקצועי וישומו בנושא התעללות בילדים.[9][23]
ב-1984 הגישה סדרת שיחות ברשת א' בנושא יחסי הורים-ילדים.[24]
ב-1996 הרצתה במסגרת העצרת הכללית של האומות המאוחדות בנושא קידום זכויותיהם של ילדים והגנה עליהם.[25]
לפי מחקריה של צימרין בכל רמות ההכנסה והמעמדות החברתיים ניתן למצוא הורים המכים את ילדיהם. המחקרים מתארים קשר לקוי בין הורה לילד ומערך רגשי ובעיות הסתגלות המובילות למצב זה.[9] במאמרה "דיוקן של שרידות", שפורסם בכתב העת Child Abuse & Neglect, חקרה כיצד הבנת תגובת האדם למצבי לחץ קשים, ותבניות התנהגות, יכולים לסייע בהבנת הגורמים האישיים והנסיבתיים החיוניים להתמודדות מוצלחת ושרידותם של ילדים שעברו התעללות. המחקר עקב במשך 14 שנים אחרי ילדים שעברו התעללות ושרדו את הטראומה וגדלו למתבגרים בריאים, תוך השוואה לקבוצת ילדים אחרת, שסבלו מרמה גבוהה של פתולוגיה פסיכולוגית. המחקר הראה שהשוני בין הקבוצות היה בפטאליזם, הערכה-עצמית, יכולות קוגניטיביות והרס-עצמי.[26]
צימרין שימשה במשך עשרים שנה כמרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב.[27][28][12] הייתה חברת דירקטוריון קופת חולים כללית,[29] מאמנת מטעם משרד החוץ בבניית שירותים בארצות העולם השלישי[30][31] ונשיאת מועדון רוטרי תל אביב יפו.[32] בשנים 2009–2012 ישבה בצוות ההיגוי של תוכנית מצוף להגברת איתור ודיווח על ילדים, צעירים ובוגרים עם מוגבלות נפגעי התעללות, אותה אל"י פיתחה והפעילה, בשיתוף הג'וינט ומשרדי הרווחה, הבריאות והחינוך.[33]
כתבה שני ספרים על ילדים מוכים, האחד בהוצאת פפירוס, השייכת לאוניברסיטת תל אביב ופרסומי מועצת בתי-הספר לעבודה סוציאלית בישראל, השני בספרית פועלים, בשיתוף הפסיכולוגית ד"ר עפרה אילון. בנוסף לכך, ערכה יחד עם פרופסור אמנון כרמי ספר על ניצול ילדים, בהוצאת שפרינגר.
חוקים שקידמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חובת דיווח על עבירה בקטין או בחסר ישע 1989 (תיקון מספר 26 לחוק העונשין) - מקושר לפרשת ההתעללות בילדה מורן ז"ל[34]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חניתה צימרין התגוררה בהרצליה,[10] הייתה נשואה לישראל צימרין, אדריכל, להם שלושה ילדים.[35] בנה, ערן צימרין, הוא נשיא אל"י.[36] ב-2024 החליטה עיריית הרצליה לקרוא רחוב על שמה.[37]
פרסים ואותות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1980 – פרס הנרייטה סאלד מטעם איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים.[38][3]
- 1990 – אות הנשיא להתנדבות, "על פעילותה הנחשונית החשובה למען ילדים מוכים בישראל".[38][39][40]
- 1996 - פרס הקריירה מהאגודה הבינלאומית למניעת התעללות והזנחה בילדים.
- 2000 - פרס אדלר לשלום הילד, מוענק מטעם אוניברסיטת תל אביב.
- 2008 - פרס ראש הממשלה עבור חיים של פעילות למען ילדים בישראל.
- 2009 - אות הוקרה על מפעל חיים מטעם לשכת רואי חשבון בישראל.[41]
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חניתה צימרין. ילדים מוכים: בעיה רבת פנים, תל – אביב, פפירוס, פרסומי מועצת בתי-הספר לעבודה סוציאלית בישראל, 1985.
- עפרה אילון, חניתה צימרין. ילדות כואבת: מבט שני על ילדים מוכים, תל אביב, ספרית פועלים, 1990.[38][42]
- Amnon Carmi, Amnon and Hanita Zimrin (editors). Child Abuse. Berlin; New York: Springer-Verlag, Medicolegal* library collection, 1984.[43][44]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תמונה: חניתה צימרין: לפעמים הילד הוא פשוט קטן מידי. ילד בן שנה וחצי שמפרקים לו את העצמות לא יכול לבקש שעזרה, חדשות, 1 באוקטובר 1989
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מכתב ממשרד הפנים לחניתה צימרין המאשר את הקמת אלי בתאריך 25 בדצמבר 1979, פורסם בעיתון דבר, בתאריך 27 בינואר 1980, עמ' 11.
- ^ חניתה צימרין, בתוך: התעללות והזנחה של ילדים בישראל הנפגעים, אכיפת החוק והמשפט, רפואה, חינוך ורווחה. אשלים, 2007, עמ' 381.
- ^ 1 2 נורית דברת, מי יציל את רמי, מעריב, 18 באפריל 1980, עמ' 5-3 (100-98).
- ^ אורי בן-אליעזר, האם מתהווה חברה אזרחית בישראל? פוליטיקה וזהות בעמותות החדשות, סוציולוגיה ישראלית (תש"ס, 1999) 1, עמ' 53, הערה 9.
- ^ סמדר אלזון, עשר פניות ביום, חדשות, 7 בפברואר 1989, עמ' 17.
- ^ 1 2 Mimi Ajzenstadt and Gabriel Cavaglion. 2003. “Sociological Perspectives on The Origins Of Child Abuse Legislation In Israel” 37, 180. Israel Law Review, Cambridge University Press.
- ^ טלי נתיב, מכת בכורות ואחרים, דבר, 21 במרץ 1979, עמ' 7.
- ^ יצחק קדמן, החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע, ביטחון סוציאלי (כתב עת) (סיון תשנ"ב, יוני 1992) 38, עמ' 137.
- ^ 1 2 3 נתן נ. שניידר ואילן תלמוד, טפסים של חמלה: היחס הציבורי לילדים במצוקה, תיאוריה וביקורת 9, חורף 1996, עמ' 114.
- ^ 1 2 מזל טלבי לוי, "הצילה ילדים רבים". הלכה לעולמה תושבת העיר ד"ר חניתה צימרין, צומת השרון, 24 במאי 2021.
- ^ 1 2 בוגרים קיבלו תעודותיהם במדעי-הרוח באוניברסיטת ירושלים, מעריב, 9 בפברואר 1969, עמ' 23.
- ^ 1 2 3 שרית פוקס, אמא שלי שונאת אותי, מעריב סופשבוע, 15 במרץ 1991, עמ' 2.
- ^ א. עוזי. "נשר תורס" – קואופרטיב על גלגלים, דבר, 8 בספטמבר 1972, ראש השנה תשל"ג, עמ' 6.
- ^ השלמה לרשימת בוגרי מחזור ח' בבית הספר לעבודה סוציאלית בירושלים, הארץ, 10 בפברואר 1969, עמ' 12.
- ^ רשימת בוגרי האוניברסיטה העברית, דבר, 21 ביוני 1973, עמ' 10.
- ^ מוסמכי האונ' העברית בירושלים ובוגרי אונ' בר-אילן, מעריב, 26 ביוני 1973, עמ' 28.
- ^ פגיעה בילדים על ידי אמהות מוגבלות ולא מוגבלות, עבודת מחקר, הספרייה למדעי החברה, לניהול וחינוך, אוניברסיטת תל אביב.
- ^ אמי הרביצה לי ואני מרביצה לילדי, דבר, 18 בפברואר 1976, עמ' 9.
- ^ ראשית המחקר בארץ, בתוך: ילדים כקרבנות התעללות במשפחה: מבט נוסף על התופעה, שכיחותה ומאפייניה, המועצה הלאומית לשלום הילד, המרכז למחקר ועיצוב מדיניות, 2001, עמ' 16.
- ^ חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 5), תשל"ד – 1974, הוספת סעיף 2א.
- ^ התערבות המכוונת למניעת פגיעה בילדים על ידי אמהותיהם, חניתה צימרין; ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים; 1978.
- ^ עירית שמגר, כ-%5 מילדי ישראל מוכים באכזריות על ידי הוריהם, מעריב, 31 במאי 1979, עמ 32.
- ^ Behind the Headlines Child Abuse in Israel, JTA, Vol. 63, May 28, 1985
- ^ לקראת שידור, מעריב, 11 במאי 1984, עמ' 100.
- ^ Zimrin, Hanita (Israel). United Nations Digital Library.
- ^ Zimrin H. ”A profile of survival”. Child Abuse & Neglect Vol. 10 1986 pp. 339-349.
- ^ עדית בן-פורת, האב שוכב עם הבת, האם משתפת פעולה, מעריב סגנון, 29 באוקטובר 1987, עמ' 10.
- ^ זהבה שכנאי, ד"ר צימרין, צריך להאמין לילדים המספרים על התעללות מינית בהם, מעריב חלק א', 5 בינואר 1988, עמ' 9.
- ^ ספי קרופסקי, בתום 10 שנים בתפקיד: מנכ"ל קופת חולים כללית פורש, באתר כלכליסט, 29 במרץ 2017
- ^ "התפתחות העבודה הסוציאלית כמגן חברתי – שיח ותיקים", מידעו"ס – ביטאון העובדים הסוציאליים, גיליון 85, מרץ 2018, עמ' 14.
- ^ Philip Marcus, Mashav: Still up and running, The Jerusalem Post, December 4, 2013.
- ^ הזמנה לכנס, אתיקה כדרך חיים.
- ^ תוכנית מצוף.
- ^ נורית ליטמן, משנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), 1989 - פרשת ההתעללות בפעוטה מורן - חובת הדיווח על פגיעה בקטינים ובחסרי ישע, באתר משרד המשפטים, 20.03.2019
- ^ אירית רותם, מקלט בפנטהאוז, במדור קורים דברים, מעריב, 18 בינואר 1989, עמ' 8.
- ^ ריאיון עם ערן צימרין, רדיו תל אביב, 5 בינואר 2023.
- ^ החלטות ועדת שמות 2024, עיריית הרצליה.
- ^ 1 2 3 טלילה לוי בן-זכאי, אפשר גם אחרת, במדור מדפדפים, מעריב, 14 בנובמבר 1990, עמ' 24.
- ^ שנתון הממשלה 1990, שנתון הממשלה 1988, ע' 78.
- ^ רשימת הזוכים ב'אות הנשיא להתנדבות' לאורך השנים, אתר משכן הנשיא.
- ^ לשכת רואי החשבון מחלקת אותות, באתר הארץ, 21 בינואר 2009
- ^ אריאנה מלמד, עיון: לא לשתוק (ביקורת על הספר), חדשות, 20 בנובמבר 1990, עמ' 21
- ^ Edmund C. Burke. Child Abuse (Medicolegal Library, Vol 1), Book Reviews, Mayo Clinic Proceedings, Volume 60, Issue 7, July 1985, pp. 494-495.
- ^ ביקורת מאת עירית גרוסווסר-רידר, הרפואה, כתב העת של ההסתדרות הרפואית בישראל, כרך 109, 1985, עמ' 157.
