חננאל דה פוליניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חננאל דה פוליניו
Hananel da Foligno
לידה סביבות 1505
חבל אומבריה
פטירה פברואר 1556
רומא
מדינה איטליה
כינויים נוספים אלסנדרו פראנצ'סקי
השקפה דתית יהודי מומר לנצרות קתולית
בת זוג ג'וסטה
צאצאים אוטאוויו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חננאל דה פוליניואיטלקית: Hananel da Foligno) (סביבות 1505 - פברואר 1556) היה יהודי מומר שהמיר את דתו במאה ה-16 ונקרא לאחר ההמרה אלסנדרו פראנצ'סקי. היה חבר המסדר הישועי ברומא. דה פוליניו עסק לאחר שהמיר את דתו ברדיפת יהודים בין השאר בשריפת התלמוד ברומא וניסיון להמיר את דתם של יהודים נוספים.

דה פוליניו נולד למשפחה חשובה מהעיר פוליניו בחבל אומבריה שבמרכז איטליה. היה בנו של הבנקאי אנג'לו בן מוסטו, דמות חשובה בקרב יהודי פוליניו והאזור. אחיו של חננאל דה פוליניו, הוא משה בן אנג'לו הקרוי גם משה נסים דה פוליניו, שהיה בנקאי בערי דוכסות אורבינו ובמחוז מארקה והיה אחד הרבנים הבולטים באיטליה במחצית הראשונה של המאה ה-16. בנו של רבי משה, יהודה מנחם, היה מלווה בריבית בפזארו ובפאנו ופרנס בדוכסות אורבינו בשליש השני של המאה ה-16, הוא התנגד להדפסת ספר הזוהר בשנת ה'שי"ח במנטובה.

דה פוליניו נשא בתואר המפקח על המס, והיה אחראי על גביית מיסים לטובת אוצר האפיפיור של מספר קהילות. תפקידו של דה פוליניו העניק לו קשרים עם הרשויות הכנסייתיות שדרכן עברו התשלומים.

דה פוליניו היה תלמיד חכם והיה בעל ידע רב בתנ"ך בתלמוד ובפרשניו בהם רבנו סעדיה גאון, רש"י, רמב"ן, אבן עזרא, רלב"ג, רד"ק, רבנו בחיי ועוד. לאחר שהמיר את דתו השתמש בידע זה ככלי להוכחת טענותיו. על מנת להוכיח שהנוסח התנ"ך אינו נכון כתב דה פוליניו 650 דוגמאות של קרי וכתיב המוכיחות לטענתו את הטעויות שנפלו בהעתקה התנ"ך. את ידיעותיו בעולם התורני היהודי קיבל בדומה ליהודים עשירים רבים באיטליה בשלהי תקופת הרנסאנס, שדאגו לחינוך איכותי לילדיהם באמצעות שכירת מורים פרטים. על פי ד"ר יוסף עדיחי כהן דה פוליניו עסק בלימוד הקבלה בגיל צעיר ובעקבות זאת הוא בחר להתנצר.

בשנת 1542 הוא הוטבל בכנסיית סנטה מריה דלה סטרדה ברומא לנצרות, ומחליף את שמו לאלסנדרו פראנצ'סקי. זה פוליניו היה מומר להכעיס ולא מומר לתיאבון. בתעודה מחודש מרץ 1547 פנה דה פוליניו ללשכת הכפרה של הכנסייה, בבקשה שיותר לו לדרוש בבתי הכנסת של היהודים ברומא ובשאר מדינת הכנסייה, על מנת לשכנע יהודים להתנצר. דה פוליניו כפה בעזרת האפיפיור פאולוס השלישי על אשתו ג'וסטה שהייתה בהריון בזמן שהתנצר, להגיע לרומא להעביר את התינוק לאחר שנולד לכנסייה. לאחר הלידה ככל הנראה השאיר את אשתו עגונה. בנם אוטאוויו הוטבל לנצרות וגודל כנוצרי, הצטרף למסדר הדומיניקני, מונה לכומר והיה דרשן מאוד מוצלח. אף על פי שגדל כנוצרי מלידתו הוא כונה 'היהודי הקטן'. בהמשך שימש כיועצו האישי של האפיפיור קלמנט השמיני. ב-1594 התמנה כבישוף של העיר פורלי, אך לאחר שלוש שנים פרש וחזר לרומא, על מנת להמשיך בדומה לאביו בהמרת יהודים לנצרות. ב-1601 העביר אוטאוויו את הספרייה שירש מאביו חננאל דה פוליניו לרשות ספריית הוותיקן.

דה פוליניו הצטרף למסדר הישועים והפך לחברו הטוב של איגנציוס לויולה ראש המסדר. בין השנים 1543–1556 הסתובב בערי איטליה ועסק במיסיון כחבר המסדר הישועי.

לוח הברזל בקמפו די פיורי לזכר המקום בו נשרפו ספרי תלמוד בזמן האינקוויזיציה

דה פוליניו היה מעורב בשרפת התלמוד בכיכר המרכזית ברומא, קמפו די פיורי ביום ראשון של ראש השנה שחל בשבת, א' בתשרי ה'שי"ד (1553). ככל הנראה דה פוליניו, שהיה בקיא בתלמוד עזר בתרגום על מנת להוכיח שבתלמוד כתוב דברים נגד הנצרות.

ב-1555, מיד לאחר חג הפסח, נתגלתה בבית הקברות היהודי ברומא - קמפו ג'ודיו, גופת נער. אנשים רבים הגיעו על מנת לראות את הגופה בהם מומר, ככל הנראה דה פוליניו. המומר הציע לאסור את יהודי רומא ולענות אותם עד שיודו באשמה. בכירים בכנסייה תמכו בדעתו, אך האפיפיור מרקלוס השני שמונה זמן קצר לפני הרצח, החליט לבצע חקירה מקיפה. בחקירה העיד רופא שזיהה את הגופה, כנער שהיה בביתו של דוטור סולים זמן קצר לפני הרצח. דוטור סולים נעצר והודה שרצח את הנער על מנת לפגוע ביהודי רומא. יהודי רומא שניצלו מעלילת דם נהגו לחגוג את ג' באייר כפורים שני, והיו קוראים את מגילת פורים שני דרומא "אגרת נסים". זמן קצר לאחר מכן מת המומר.

דה פוליניו מת ככל הנראה בפברואר 1556.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף עדיחי כהן, חננאל דה פוליניו: דמותו ותקופתו, איטליה, המחצית הראשונה של המאה ה-ט"ז (דיסרטציה), רמת גן, 2004.
  • יוסף עדיחי כהן, צעד אחד יותר מדי, סגולה גיליון 12, מאי 2011.
  • יוסף עדיחי כהן, 'עבודתו של מומר איטלקי במאה השש-עשרה בספריית הוטיקן', איטליה, כתב עת לחקר תולדותיהם תרבותם וספרותם של יהודי איטליה, כרך כ', תש"ע. עמודים כ"ט-ס"ד.