חנקן אדום-ראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחנקן אדום-ראש
חנקן אדום-ראש
חנקן אדום-ראש
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: חנקניים
סוג: חנקן
מין: חנקן אדום-ראש
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lanius senator
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
LaniusSenatorIUCN.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צעיר

חנקן אדום-ראש (שם מדעי: Lanius senator) הוא מין של ציפור שיר מהסוג חנקן שבמשפחת החנקניים. אורכו 17–19 ס"מ, ומשקלו 29–37 גרם. גילו המקסימלי של החנקן הוא 3 שנים.[2] החנקן צד את טרפו, משפד אותו על קוץ ואוכלו חי או משאיר אותו להתייבש ולשמש מזון עתידי.

תיאור המראה החיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיפה והעורף חומים-אדומים, הגב והמצח שחורים, והכנפיים שחורות מלמעלה. על הכנף כמה כתמים לבנים, ובתעופה הם מקנים מראה לבן יצוגי.[3]

נקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומה לזכר אך דהויה יותר, הגב אפור-חום, הבטן לבנה ועל צידי הבטן יש סהרונים אפורים. פעמים רבות, הכתם הלבן-בז' שליד המקור גדול מזה של הזכר, ומגיע עד אזור המצח והעין.[3]

צעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנבו של הצעיר קצר במקצת מזה של הבוגרים. בצד הכנף כתם לבנבן קטן וכל הבטן והחזה עם סהרונים אפורים.[3]

קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאת האזהרה היא כמה קריאות קצרות וצרודות. השירה היא זרם חזק של ציוצים מצקצקים ולפעמים מעורבבת עם קולות חיקוי של ציפורים אחרות.[3]

אזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החנקן אדום-הראש דוגר בחורשות דלילות, באזורים חקלאיים שכוללים עצים, ומעדיף להיות בקרבת מטעי פרי. נודד לאזורים טרופיים כגון אפריקה.[3]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולף מצוי. דוגר בצפון הארץ ובמרכזה. מעדיף שטחים פתוחים.[3]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנקן אדום-ראש מתייצב במקום גבוה וסורק את השטח. כאשר הוא מזהה חגב, חיפושית, דו-חי, יונק קטן או זוחל כגון לטאה או נחש קטן - החנקן תופס את הטרף בצווארו, ובעזרת מקורו הקשה הורג אותו (במקרה של חולייתנים שובר את חוליות הצוואר). אחרי שהרג את טרפו, הוא לוקח אותו למקום בטוח ואוכל אותו שם. פעמים רבות החנקן משפד את הטרף על קוץ או גדר תיל. לתופעה זאת יש כמה הסברים: הראשון הוא סימון טריטוריה; השני הוא יצירת מחסן מזון מיובש; השלישי הוא עשיית רושם על נקבות כדי שיראו, שהוא צייד טוב ויוכל לספק להן די מזון אם יבחרו בו לבן זוג.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנקן אדום-ראש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנקן אדום-ראש באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 חנקן אדום-ראש
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003