חנקן ערבות
 חנקן ערבות
| |
|---|---|
חנקן ערבות
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | חנקניים |
| סוג: | חנקן |
| מין: | חנקן ערבות |
| שם מדעי | |
 Lanius isabellinusאהרנברג, 1833 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
חַנְקַן עֲרָבוֹת (שם מדעי: Lanius isabellinus) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת החנקניים. חנקן הערבות מקנן במונגוליה, דרום רוסיה וצפון סין וחורף באפריקה שמדרום לסהרה ובחצי האי ערב[2]. בישראל הוא חולף וחורף נדיר[3].
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פירוש המילה הראשונה בשמו המדעי של החנקן (LANIUS) הוא קצב או שוחט, בשל מנהגם של החנקנים לשפד את טרפם על קוץ חד ואז, לאחר שהטרף קבוע במקומו ועשוי היטב תחת קרני השמש, החנקן קורע ממנו חתיכות ואוכל אותן בתיאבון רב. פירוש המילה השנייה בשמו של החנקן (isabellinus) הוא תיאור לגוון החום-צהבהב.
בנוסף לכך, קיים סיפור על פירוש אחר למילה הזו. הסיפור מדבר על מלכת קסטיליה, איזבלה הראשונה (1474-1504) אשר נשבעה לא להחליף את תחתוניה עד אשר ספרד תשתחרר מכיבושם של המורים. בשנת 711 לספירה ביקש מושל צפון אפריקה (טנג'ר הברברי טריק אבן זיאד) להיכנס לחצי האי האיברי בעזרת ניצול חולשותם של עמי אפריקה. הם חצו את מיצר גיברלטר אך נתקלו בהתנגדות מועטה ובאותה שנה נפלו טולדו וקורדובה. כעבור כ-5 שנים כל חצי האי האיברי נמצא בשליטה של המורים וכונה "אל אנדלוס". ולבסוף, בשנת 1492 המלכה איזבלה הראשונה הסכימה להחליף סוף סוף את תחתוניה. אזור השת של החנקן מזכירים את התחתונים של המלכה ומכאן קיבל את שמו.
מבנה גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכו עד 18 ס"מ, גבו בצבע חום-אפור-חיוור, גחונו בצבע צהבהב - שמנת, פס עינו כהה וגבת העין בהירה, ומקור מאונקל המשמש עזר לאכילת הבשר.
מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנקן הערבות ניזון מחרקים, ציפורים ויונקים קטנים. אחת ההתנהגויות המאפיינות את חנקן הערבות היא שיפוד הטרף על קוצים. שיטה זו מסייעת לו לחתוך את הטרף לפיסות קטנות יותר וגם לשמור אותו במעין "מזווה" שאליו יוכלו לחזור במועד מאוחר יותר. בנוסף, בעונת החיזור, זוהי דרכם של הזכרים להציג בפני הנקבות את יכולות הציד שלהם, וגם סימון טריטוריה מול זכרים אחרים וכך להרשימן.
ארצות ואזורי מחיה ונדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצת החנקן היא בשטחים פתוחים, מישוריים ושטחים חקלאיים. החנקן חולף בנופים פתוחים, לעיתים קרובות גם קרוב לבתי גידול לחים.
הוא דוגר בעיקר במרכז אסיה, מאיראן והים הכספי מזרחה עד לסין ולמונגוליה. בחורף הוא נודד דרומה לתת-היבשת ההודית, אפגניסטן, חצי האי ערב וצפון מזרח אפריקה.
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל הוא חולף נדיר למדי, בעיקר בין אוקטובר למרץ, ובעיקר לאורך הבקע - בעמק בית שאן, עמק החולה ובערבה הדרומית. בסתיו 2017 וחורף 2017/18 נרשמו בישראל כ־30 שונות בחנקני ערבות - מספר שיא מרשים מאוד. ואפילו אחד באביב - בתל ברוך.
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנקן הערבות מתרבה בעיקר במדינות עם אדמה מעובדת בעלת עם שיחים קוצניים.
העונה בעיקרית לרביית החנקנים המצויים היא בין החודשים אפריל ואוגוסט במערב סין, בדרך כלל עם גוזל בודד, אולם בסין ישנם דיווחים על זוג גוזלים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנקן ערבות, באתר ITIS (באנגלית)
- חנקן ערבות, באתר NCBI (באנגלית)
- חנקן ערבות, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חנקן ערבות, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- חנקן ערבות, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חנקן ערבות באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Reuven Yosef, Iswg International Shrike Working Group, Guy M. Kirwan, Isabelline Shrike (Lanius isabellinus), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.isashr1.01
- ^ ציפורים, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il (באנגלית)