חסדאי אבן שפרוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חסדאי בן יצחק בן עזרא
חסדאי אבן שפרוט (حسداي بن شبروط)

915 – 975 (בגיל 60 בערך)
עבד אל רחמן השלישי מקבל שגריר יחד עם חסדאי אבן שפרוט
מדינה ספרד
מקום לידה חאן (Jaén), ספרד
מקום פטירה קורדובה, ספרד
מקום מגורים קורדובה, ספרד
כינויים נוספים "אבו יוסף"
פעילות בולטת פיתוח כלכלת ספרד וקשרי החוץ, ותרומה גדולה לשגשוג הרוחני: "תור הזהב"
תפקיד

רופאו האישי של עבד אל רחמן, הממונה על סחר החוץ, דיפלומט בכיר.

חסדאי אִבְּן שַפְרוּט (915975, ד'תרע"ה- ד'תשל"ה) היה מדינאי, שתדלן ורופא יהודי בן ימי הביניים. הוא חי בעיר קורדובה בספרד ושימש בתפקידים בכירים בחצר השליט עבד אל רחמן השלישי. מכוח מעמדו פעל חסדאי למען יהודי ספרד ויהודי ארצות אחרות. הוא פעל גם למען ספרד כולה: הוא קידם שלום בין ספרד המוסלמית לספרד הנוצרית, ותרם לפיתוח כלכלתה.

מפת העיר חאן בה גדל חסדאי

פעילותו למען הקהילה היהודית סייעה במיצובה של ספרד כמרכז תרבותי ותורני ליהודים. הוא הזמין חכמים מבבל ומאפריקה הצפונית וסייע בהקמת ישיבות בספרד. בין החכמים שתמך בהם נודעים במיוחד מנחם בן סרוק ודונש בן לברט, שניהם בלשנים ומשוררים נודעים.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסדאי נולד בשנת 915 לספירה (ד'תרע"ה) למשפחה אמידה בקורדובה. אביו, יצחק, היה מעשירי ומלומדי העיר חַאֵן (Jaén) שבספרד, ובנה את בית הכנסת ברובע היהודי בקורדובה.

חסדאי רכש בילדותו השכלה נרחבת בעברית, ערבית ולטינית. שליטתו בלטינית ראויה לציון כי השפה הייתה ידועה בתקופה זו רק לבכירי הכנסייה, את הלטינית למדוהו כמרים נוצרים מוסתערבים שחיו בספרד[1]. נוסף לכך, ידע את שפת ה"רומנס", שהייתה ידועה לרוב בני אנדלוסיה[2] הוא למד רפואה, ושקד בלימודו עד שנשאר רווק מחוסר זמן,הוא התפרסם מאוד כרופא מעשי מעולה, אך לא רק בעקבות כישוריו, חסדאי גילה את החומרים והתרכובת של התרופה ששמה "המושיע" (בפי היהודים, "פרוק"- בפי המוסלמים), מקור התרופה הוא עוד לפני תחילת הספירה, אז המציאה מתרידאטס אויפאטור, והיא נקראה "תריאקה" [3]. בזכות השכלתו הרפואית ושליטתו בשפות היוונית והלטינית, תרגם חסדאי ספרי רפואה מיוונית לערבית[4].

בחצר עבד אל רחמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסומו, חסדאי משך את תשומת לבו של עבד אל רחמן השלישי, שליט ספרד המוסלמית והוא החליט למנותו לתפקיד רופאו האישי. כשהכיר עבד אל רחמן את כישרונו וחכמתו של חסדאי הוא החליט למנותו לתפקיד מתורגמן ולאחר מכן לתפקיד הממונה על סחר החוץ. חסדאי היה אחראי להכנסת סכומים נכבדים לממלכה, והוא פיתח את סחר החוץ בצורה משמעותית.

בזכות הצלחתו בתפקיד הממונה על סחר החוץ, חסדאי קודם לתפקיד יועץ דיפלומטי בכיר. במסגרת תפקידו החדש נפגש חסדאי עם שגרירים זרים רבים. הוא גישר בין ספרד הנוצרית לספרד המוסלמית ושכנע את המושל הנוצרי לכרות ברית עם השליט אל רחמן, ולאחר מכן גם שכנע את אל רחמן להתחיל במשא ומתן שהביא בסופו של דבר לכריתת ברית בין חלקי ספרד[5]. כריתת הברית שיפרה את מצבה של ספרד הנוצרית, שהייתה פרימיטיבית עד כדי שאזרחים רבים[דרושה הבהרה], נוצרים ויהודים, היגרו מדי יום לחלקה המוסלמי של ספרד.

יש האומרים שעבד אל רחמן השלישי נזהר שלא להעלות בדרגה את חסדאי יתר על המידה כדי שלא לעורר את זעמם של המוסלמים בממלכה[6].

התרומה ליהודים במסגרת התפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד אל רחמן השלישי מינה את חסדאי להיות הממונה על היהודים בממלכתו, ובמסגרת תפקיד זה דאג ליהודים שלא ייפגעו[7]

עם זאת, חסדאי ניצל את שאר משרותיו גם למטרת סיוע ליהודים, בספרד ובארצות אחרות. למשל, כשקיבל את שגרירה של האימפריה הביזנטית, הוא מחה בפניו על היחס הגרוע ליהודים והודות להתערבותו, שופר היחס ליהודים בימי כהונתם של הקיסר קונסטנטין ואשתו הקיסרית הלנה[8], כמו כן שיפר את מעמדם של יהודי טולושא שבצרפת[9], ואיטליה הדרומית- שם היהדות פרחה לאחר מכן[10] גם ליהדות גרמניה סייע חסדאי בהתערבותו בעת ביקור יוהאנס מגורצה[11]

בתקופה זו, של המאה ה10 בימי הביניים החלה שקיעת המרכז היהודי בבבל, אך חסדאי דאג לכך שיוקם מרכז תורני מחליף וממשיך בספרד.

הוא סייע בשיפור מעמדה של הקהילה היהודית בספרד ותרם לשגשוג הרוחני שלה, המכונה "תור הזהב". הוא הזמין תלמידים מבבל ללמוד בישיבות שבחלק המוסלמי בספרד, ורב מאיטליה שישמש כמנהיג רוחני בעיר קורדובה[12]. בנוסף, הוא יזם הפצה של התלמוד הבבלי באמצעו העתקתו על ידי סופרים ששכר לשם כך[דרוש מקור].

הוא הכניס חכמים יהודים נוספים לחצר החליף[דרוש מקור]. המפורסמים שבהם הם מנחם בן סרוק ודונש בן לברט, בלשנים ידועים שחלקו ביניהם רבות. בשלב מסוים חסדאי לא רק תמך בדונש אלא תקף קשות את מנחם בן סרוק והפסיק לתמוך בו[דרוש מקור].

איגרת חסדאי אל מלך הכוזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת ממלכת כוזר
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איגרת חסדאי אבן שפרוט אל מלך הכוזרים

איגרת חסדאי אבן שפרוט אל יוסף מלך הכוזרים היא חליפת מכתבים בין יוסף מלך הכוזרים ובין חסדאי אבן שפרוט.

באגרות אלה, שנוסחו כנראה על ידי מנחם בן סרוק, דנים השניים ביהדות, בנושאים יהודיים שונים ובהיסטורית התגיירותם של הכוזרים, בני עם טורקי שמלכם בולאן התגייר במאה השביעית ואיתו 6,000 מנתיניו (בעיקר בני מעמד האצולה)[13].‏ האיגרות מספקות מידע על צאצאי הכוזרים שהתגיירו ומתארות את ממלכת הכוזרים ואת תולדותיה לפני שנחרבה במאה ה-13 לספירה.

חלופת המכתבים הזו אימתה לכאורה את קיומה של ממלכת הכוזרים, אולם רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני מתייחס אליהם בספרו ומפקפק באמינותם וחושש כי הם זיוף, "לא ידעתי אם אמת היה הדבר שנתגיירו הכוזרים שהם מבני תוגרמה או לא".‏[14]

רבי יהודה הלוי ביסס על סיפור הממלכה את ספרו "הכוזרי".

אחרי מות עבד אל רחמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של החליף עבד אל רחמן, מונה לתפקיד בנו, חכִּּים. גם אז המשיך בתפקידו חסדאי כמקודם, עד שנפטר בשנת ד'תשל"ה לספירה היהודית (975). במותו היה בן 60.

לאחריו מונה שמואל הנגיד לנשיא על ישראל ולחצרן, לאחר סיום עידן החצרנים יהדות ספרד הידרדרה, והזמנים הטובים ביותר ליהודים בספרד היו בזמן החצרנים היהודים[15]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של חסדאי קרויים היום כמה רחובות, בין השאר בבאר-שבע ובהרצליה. בנוסף, תיירים רבים בספרד מבקרים ברובע היהודי בקורדובה הנקרא "חודריה", אותו טיפח אביו של חסדאי.

חסדאי אבן שפרוט על ציר הזמן
העת העתיקה ימי הביניים הרנסאנס העת החדשהציר הזמן


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א. אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, חלק א', עמ' 111, הוצאת ספרים קריית ספר בע"מ
  2. ^ א. אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית חלק א', עמ' 111, הוצאת ספרים קריית ספר בע"מ
  3. ^ א. אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, חלק א', עמ' 112, הוצאת ספרים קריית ספר בע"מ
  4. ^ ארכיון 4 במאי 2014, קטעים בהיסטוריה
  5. ^ חסדאי אבן שפרוט, lexicon.cet.ac.il
  6. ^ א. אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, כרך א', עמ' 112, הוצאת ספרים קריית ספר בע"מ
  7. ^ א. אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, כרך א', עמוד 112, הוצאת ספרים קריית ספר בע"מ
  8. ^ חווה ליאון, גלות ירושלים אשר בספרד, משרד החינוך והתרבות, התשנ"א (1991)
  9. ^ בלפור חקק, האגף לתכניות לימודים, חינוך על הפרק, כרך 12- דמויות מיהדות ספרד, משרד החינוך והתרבות, המינהל הפדגוגי, האגף לתכניות לימודים, ירושלים, התשנ"ב
  10. ^ גאיו שילוני, "דע את עצמך"- יהודי איטליה, מרכז ההסברה, שירות הפרסומים, דפוס הממשלה, ירושלים, התשמ"ה (1985)
  11. ^ א. אשתר, קורות היהודים בספרד המוסלמית, הוצאת ספרים קריית ספר בע"מ
  12. ^ בלפור חקק, האגף לתכניות לימודים, חינוך על הפרק, כרך 12- דמויות מיהדות ספרד, משרד החינוך והתרבות,המנהל הפדגוגי, האגף לתכניות לימודים
  13. ^ "כוזרים", אינצקלופדית "יבנה- האנציקלופדיה לנוער", כרך 8 עמ' 37, 1995
  14. ^ אלי אשד, כוזרים וישראלים, ארץ הצבי
  15. ^ ח"ה בן שושן, פרקים בתולדות היהודים בימי הביניים, עמ' 146, הוצאת דביר