חסידות הוסיאטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון כתיבה לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

חסידות הוסיאטין היא חצר חסידית שמקורה בחסידות רוז'ין, ובעיר הוסיאטין שבאוקראינה.

החצר פעלה מאמצע המאה ה-19 בגליציה, עברה לווינה שבאוסטריה בראשית מלחמת העולם הראשונה, והחל משנת 1937 פעלה בתל אביב. בעקבות פטירת האדמו"ר הרביעי ללא צאצאים ב-1968 פסקה החסידות לפעול כחצר חסידית, אך ממשיכה פעילות מצומצמת באירועים לציון יום פטירת מנהיגי החסידות בעבר.

העיר הוסיאטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הוסיאטין היא עיר באובלסט טרנופול, כיום בדרום מערב אוקראינה. הוסיאטין היא הבירה האדמנסטרטיבית של ראיון הוסיאטינסקי, העיר ממוקמת בעיקר על הגדה המערבית של נהר הזברוץ' אשר שימש כגבול בין האימפריה האוסטרו-הונגרית לאימפריה הרוסית במאה ה-19.

אדמו"רי החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מרדכי שרגא פייבוש פרידמן מהוסיאטין, בנו הצעיר של הרוז'ינר. הוא היה רק בן 16 בפטירת אביו, ובשנת תרכ"ה (1865), בהיותו בן 30, עבר להוסיאטין ושם הקים חצר חסידית גדולה. היה חתנו של רבי דוד צבי קבילנסקי חתן סבו רבי משה מברדיטשוב (חותנו של רבי ישראל מרוז'ין). לפני שהגיע האדמו"ר מרדכי שרגא להוסיאטין הייתה בה קהילה קטנה וישנה של מעט יהודים, אך עם הגעתו החלה תנופת פריחה בקהילה היהודית, נבנו מבנים רבים כגון בתי כנסת, מקוואות, בתי ספר ואף משכן לרב בטירה ששופצה.

חתנו של הרבי הראשון מהוסיאטין היה רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ[1].

האדמו"ר השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב תרנ"ד (1894) נפטר האדמו"ר הראשון ואחריו מילא את מקומו בנו רבי ישראל פרידמן. נכדו, רבי מנחם נחום כיהן באדמו"רות בלמברג. רבי מנחם נחום היה בנו של רבי שלום יוסף פרידמן שנפטר בחיי אביו, והיה חתנו של דודו רבי ישראל.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבה החסידות את מרכזה בהוסיאטין. כבר בשנת תרע"ב 1912, לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עזב הרב ישראל פרידמן את הוסיאטין לווינה יחד עם כמה מחסידיו, אך המשיך לבקר את החסידים שנותרו בגליציה. בי"ז באב תרע"ד (9 באוגוסט 1914) פתח הצבא הרוסי במתקפה על אוסטרו-הונגריה ובין היתר תקף גם את הוסאטין, עקב כך ברחו היהודים מהאזור יחד עם האוכלוסייה המקומית. בקרב הפליטים פרצה מגפת פוליו שהפילה חללים רבים, והמעטים שנותרו בהוסיאטין סבלו משני גירושים על ידי הצבא האדום ופוגרום שנערך על ידי איכרים אוקראינים.

לאחר סיומה של המלחמה נקבע מרכזה של החסידות בווינה, אוסטריה, ושוב לא חזרה לגליציה. מרבית החסידים נותרו בגליציה, והאדמו"ר היה מבקר באזור מדי שנה. לאחר הצהרת בלפור הפכה החצר לבעלת אפיון ציוני, בהובלתו של חתן האדמו"ר דאז, הרב יעקב פרידמן.

בשנת תרצ"ז (1937) עלה האדמו"ר לארץ יחד עם קבוצה גדולה מחסידיו. בתחנת הרכבת בלעמברג (לבוב) נפרד האדמו"ר מחסידיו שנותרו מאחור באמירה: "מי שיכול למכור - שימכור, ומי שלא יכול למכור - שישאיר הכול ויברח מכאן, כשרק תרמיל על שכמו", בקרקוב אמר "צריך לברוח, אפילו בנעלי בית". מרבית החסידים שנותרו באירופה נספו בשואה.

ר' ישראל מהוסיאטין עלה לארץ ויחד עם חסידיו הקים את מושבו בתל אביב, וכך עבר מרכז החסידות מאירופה לתל אביב. רבי ישראל ייסד בית כנסת בסמוך לביתו ברחוב ביאליק בתל אביב, ובקיץ היה משתכן בדירה שרכשו לו חסידיו בשכונת קריית משה בירושלים (כיום רחוב המאירי 17). בשנת 1951 הוא צו החרמה זמני לדירה זו[2], אך בוטל בהמשך, והדירה הושכרה לאחר מכן. באפריל 1953 רצחו מסתננים שניים מדיירי הבית השוכרים[3]. לאחר מכן נמכר הבית, נהרס, ובמקום נבנה בית דירות.

הרב היה בן 80 בהגיעו לארץ, ומפני שהיה אחרון נכדיו של הרוז'ינר הוא כונה "זקן בית רוז'ין". בשנת תש"ט (1949) ובגיל 92, נפטר רבי ישראל מהוסיאטין. בצוואתו מינה את חתנו לממלא מקומו.

האדמו"ר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתנו של רבי ישראל, הרב יעקב פרידמן, בנו של רבי יצחק מבוהוש, היה האדמו"ר השלישי לבית הוסיאטין. הוא כיהן בין השנים תש"ט - תשי"ז (1949–1956) ודברי תורתו כונסו בספר "אהלי יעקב".

חתנו השני של רבי ישראל, רבי מנחם נחום פרידמן (בן אחיו רבי שלום יוסף), כיהן כאדמו"ר בלבוב משנת תרצ"ז. נרצח בשואה בשנת תש"ג.

האדמו"ר הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצוואתו של ר' יעקב, לא צוין ממשיך כממלא מקומו. כעבור מספר שנים, בראשית שנות ה-60 נתמנה על ידי החסידים רבי יצחק מהוסיאטין (בנו של ר' יעקב), בעל ה"שיח יצחק".

ר' יצחק לא נישא מעולם, ועם פטירתו בט' באלול תשכ"ח הסתיימה שושלת החסידות, ופעילות החסידות כחצר חסידית. בית הכנסת אשר הקים האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין המשיך לפעול, עד שנסגר ב-2013 בעקבות רצון בעליו חבנות בשטחו פרויקט נדל"ן. שארית החסידים מציינים את ימי הזיכרון של אדמור"י החסידות באירועים קהילתים, בין השנים 1968–1983 ישב בראש כינוסים זה נכדו של ר' יעקב, ר' מרדכי שרגא בוימניגר, ולאחר פטירתו יושבים בראש השולחן ראשי החסידים והרב ישראל פרידמן בן שלום. חלק מהחסידים הסתפחו לחסידויות קרובות מבית רוזי'ן.

שושלת האדמו"רים[עריכת קוד מקור | עריכה]


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב בער ממזריטש
(1710-1772)
המגיד ממזריטש
(תלמיד הבעל שם טוב)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם המלאך
(1741-1776)
רבי אברהם המלאך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום שכנא מפראהביטש
(1769-1804)
שלום שכנא מפראהביטש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל פרידמן מרוז'ין
(1797-1851)
האדמו"ר מרוז'ין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בן-אב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרדכי שרגא-פייבוש פרידמן מהוסיאטין.
(1835-1894)
האדמו"ר הראשון מהוסיאטין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חתן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל פרידמן מהוסיאטין
(1857-1949)
האדמו"ר השני מהוסיאטין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב פרידמן
(1878-1957)
האדמו"ר השלישי מהוסיאטין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק פרידמן
(1900-1968)
האדמו"ר הרביעי מהוסיאטין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

עקרונות החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות הוסיאטין האמינה בעקרונות הראשיים של החסידות :

  • הורדת הקבלה לעם והפיכתה לנגישה על מנת שאדם יוכל להתעלות ברוחו השמיימה
  • הדבקות באל תוך כדי הדגשת חשיבות התפילה
  • תורת הצדיק כמחבר בין האדם לאל
  • עקרון השימחה: אדם חייב להיות שמח הרי שהשכינה שורה מתוך שימחה
  • אהבת ישראל: האל נמצא בכל בריה ויש לאהוב אפילו את הרשע כי האל בו
  • יחס לגאולה כגאולה פרטית וכללית המוצא את האדם מצרותיו.
  • ציונות: בנוסף לעקרונות אילו החסידות הייתה ידועה בחיבתה לארץ ישראל ולציונות ובעקבות כך עלתה החסידות לארץ והקימה את מרכזה בתל אביב.

האדמו"ר ישראל פרידמן העלה את אהבת הארץ לראש מעייניו ומיחסים לו מספר אימרות בנושא כמו למשל: כשהוצעה לו חלקת קבורה בווינה, אמר כי אין לו צורך בכך כי הוא מתכוון לעלות לארץ. בנוסף הוא דחק בחסידיו להצטרף אליו ליישוב בארץ ואמר לחסידיו לפני שעזב כי

מי שיכול למכור שימכור, ומי שלא יכול למכור, שישאיר הכול ויברח מכאן, כשרק תרמיל על שכמו.

בנוסף אמר הרב

מהגרים גם לארצות אחרות, אבל רק למטרה פרטית, במטרה כללית לאומית הולכים רק לארץ ישראל. והראיה – אוגנדה. גם החופשיים בכו אז לשמע הצעה הזאת אפילו שלא ידעו אם הארץ המוצעת טובה אם לא

  • אחדות ישראל: בנוסף החסידות חיזקה עוד יותר את עיקרון אחדות ישראל וכאשר הרב פרידמן התבקש לעזור ליסד את העדה החרדית הנבדלת משאר העם אמר

שאנחנו נחתום שאלו יהודים ואלו אינם יהודים? מבקשים שאני אסכים לכך ואחתום על זה? ומה יגידו על זה בשמים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי יעקב פרידמן, אהלי יעקב
  • הרב ד"ר מאיר צבי גרוזמן, אמרו צדיק, רמת גן, תשס"ו (2006)
  • הרב יהודה ברנדס, במלכות הקדושה, ביקור בהיכלו של האדמו"ר מהוסיאטין, אדמו"ר ציוני בתל אביב. הוצאת תבונות, מכללת הרצוג ליד ישיבת הר עציון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לשאר צאצאיו ראו בערכו
  2. ^ האדמו"ר מהוסיאטן - ר' יעקב פרידמן, אתר ארכיון המדינה
  3. ^ מסתננים רצחו גבר ואשה, הצופה, 21 באפריל 1953
    צבי גנואר ו־דבורה גנואר, אתר ההנצחה לחללי פעולות איבה של הביטוח הלאומי