חסידות לעלוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסידות לֶעלוֹב היא חצר חסידית פולנית-ארצישראלית. החצר הוקמה בשנת תקע"ה (1815) בעיירה ללוב על ידי רבי דוד בידרמן.

האדמו"ר השני בשושלת, רבי משה בידרמן, עלה לארץ ישראל בשנת תרי"א והתגורר בירושלים. מאז נשאה החסידות אופי ירושלמי והפכה לחלק מן היישוב הישן.

כיום מכהנים באדמו"רות מספר צאצאים. החצר המרכזית היא חסידות לעלוב בבית שמש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב בהר הזיתים

מייסד החצר, רבי דוד בידרמן בן רבי שלמה צבי, נולד בשנת תק"ו ונפטר בז' בשבט תקע"ד (1746-1814). היה תלמידו של החוזה מלובלין והתפרסם באהבת ישראל שלו. לפני כן נסע גם לרבי אלימלך מליז'נסק.

בנו של רבי דוד, רבי משה בידרמן, היה חתנו של היהודי הקדוש מפשיסחה והוא מילא את מקום אביו באדמ"ורות. לעת זקנותו, בערב ראש חודש חשוון ה'תרי"א, עלה לארץ ישראל יחד עם בניו ונכדיו, התיישב בירושלים ובה נפטר לאחר כחודשיים וחצי, בי"ג בטבת ה'תרי"א ונקבר בצמוד לקבר זכריה הנביא.

בנו של רבי משה, רבי אלעזר מנחם מנדל, היה לאדמו"ר הראשון (בתנועת החסידות כולה) שהתחיל את כהונתו בירושלים. הוא תיקן את הלבוש הירושלמי, המכונה ביידיש "געלע קאפטן". כמו כן תיקן את מנהג תליית 26 נרות השמן בבית הכנסת ("הענג לייכטער") ועוד ממנהגי ירושלים. היה חתנו של רבי צבי, בנו של החוזה מלובלין. נהג להאריך בתפילה לפני הכותל המערבי. נפטר בסעודת מלוה מלכה של פורים משולש, ט"ז באדר ב' תרמ"ג.

אחיו של רבי אלעזר מנדל, הרב יצחק דוד, סירב לשמש כאדמו"ר והיה חסידו של אחיו. לאחר פטירת אחיו כיהן כמנהיג החסידים לתקופת מה מאחר שאחיינו רבי דוד בן רבי אלעזר מנדל סירב לשמש כאדמו"ר בפני דודו. רבי יצחק דוד היה ממקימי ישיבת חיי עולם וכן הקים ארגון סיוע לצאצאי רבי משה בידרמן "בני משה". היה חתנו של רבי ישעיה זינגר מקינצק[1].

בנו של רבי אלעזר מנחם מנדל, רבי דוד צבי שלמה (כונה בירושלים "ר' דוד'ל"), סירב כאמור בתחילה לשמש כאדמו"ר והחשיב עצמו חסיד קרלין. לאחר פטירת דודו רבי יצחק דוד החל לנהל אדמו"רות לבקשת אמו. עמד בראש כולל פולין והקים את שכונת בתי ורשה בירושלים. ייסד את בית הדין החסידי בעיר בראשות בעל ה"תורת חסד". יחד עם דודו רבי יצחק דוד ייסד גם את הישיבה החסידית חיי עולם. רבי דוד'ל ערך את נוסח התפילה של חסידות לעלוב. נפטר בה' באלול תרע"ח.

בנו, רבי שמעון נתן נטע, החשיב עצמו גם הוא כחסיד קרלין. לאחר שהתאלמן יצא לחו"ל לתקופה וכיהן כאדמו"ר לזמן קצר, נפטר למוד סבל ויסורים בצום גדליה ג' בתשרי ה'תר"צ.

החסידות לאחר קום מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דור ראשון: רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משה מרדכי בידרמן

מספר שנים לאחר פטירת רבי שמעון, החל בנו רבי משה מרדכי, לכהן כאדמו"ר. הוא נהג לטבול רבות במקווה והיה ידוע כבעל ייסורים. קשרים עמוקים נוצרו בינו לבין האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז ורבי ישראל אבוחצירא (ה"באבא סאלי"). בשנת תשכ"ב קיבל פלג מזקני חסידות קרלין את רבי משה מרדכי כאדמו"רם. הוא נפטר בכ"ד בטבת ה'תשמ"ז וחלק מדברי תורתו כונסו בספר "ברכת משה". בתקופת כהונתו פתח אחיו, רבי יעקב יצחק, בית מדרש בשכונת בית ישראל בירושלים, אך לא נהג כאדמו"ר.

דור שני: בני רבי משה מרדכי ואחיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי משה מרדכי הניח אחריו כמה ילדים, חלקם הוכתרו עם פטירתו כאדמו"רים, ואחרים החלו לכהן כאדמו"רים לאחר פטירת אחיהם:

  • בנו הבכור, רבי אברהם שלמה, הוכתר לאדמו"ר מלעלוב, ובית מדרשו היה בירושלים. הוא התקבל כאדמו"ר על רוב אחיו. נפטר בט"ז בשבט תש"ס ונקבר סמוך לקבר אביו בהר הזיתים בירושלים.
  • בנו השני, רבי שמעון נתן נטע, הוכתר לאדמו"ר במשותף בידי חסידי לעלוב ופלג זקני חסידי קרלין, כאדמו"ר מקרלין-לעלוב. כדי שלא ליטול חלק במחלוקת של זקני קרלין עם חסידות קרלין-סטולין החליט לאחר תקופה שלא לשמש כאדמו"רם של "הזקנים", אלא של חסידי לעלוב בלבד, ומאז הקפידו לכנותו כאדמו"ר מלעלוב בלבד. בית מדרשו המרכזי היה ברמת לעלוב בבני ברק. בסוף ימיו התגורר רוב השנה בצפת ומספר פעמים בשנה, בעיקר לקראת חגים ושמחות, היה מגיע לחצרו בבני ברק[2]. את ראש השנה נהג כמו אביו לחוג בירושלים, על פי הכתוב: "כל הכתוב לחיים בירושלים"[3]. נפטר בליל יום הכיפורים תש"ע.
  • בנו הרביעי, רבי אלתר אלעזר מנחם, כיהן כאדמו"ר בבית מדרשו של אביו, ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. הוא נפטר בפתאומיות בי"ד בטבת תשס"א לאחר גמר עריכת ההילולה של רבי משה בידרמן.

במקביל אליהם פעל רבי שמעון נתן נטע בידרמן, בן דודם הרב יעקב יצחק, שהחל לנהוג כאדמו"ר בבית המדרש של אביו בשכונת בית ישראל בירושלים.

לאחר פטירת רבי אברהם שלמה, וביתר שאת לאחר פטירת רבי שמעון נתן נטע, מכהנים שני בנים נוספים של רבי משה מרדכי כאדמו"רים מלעלוב. למרות שבתי המדרש שלהם נקראים כשמה של החסידות ובפרסומים רשמיים מתואר כל אחד מהם כאדמו"ר מלעלוב, ברחוב החרדי מקובל להבחין ביניהם באמצעות תוספת שם של עיר מזרח-אירופית או של מיקום בית המדרש שלהם בירושלים:

  • בנו החמישי, רבי פנחס יצחק, מכהן בבית המדרש ברחוב כפר נחום בירושלים, לעתים מזוהה כאדמו"ר מלעלוב-ניקלשבורג.
  • בנו השישי, רבי ישכר דוב, מכהן בבית המדרש ברחוב בר-אילן בירושלים, לעתים מזוהה כאדמו"ר מלעלוב-פיעטרקוב.

דור שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני רבי אברהם שלמה

בנו הבכור, רבי שמעון, התגורר בביתר עילית ונהג כאדמו"ר בעיקר בעת שהיותיו בחו"ל. נפטר בגיל צעיר בכ"ו באייר תשס"ח. בנו יהודה זונדל, שהיה בן 12.5 בפטירת אביו, הוכתר כינוקא[4], אך נכון ל-2015 אינו אדמו"ר באופן פעיל.

בנו רבי יצחק, מכהן כאדמו"ר בבית מדרשו של אביו, ברחוב צפניה בירושלים.

חתנו, הרב אברהם ירחמיאל רבינוביץ' (בנו של הרב דוד מתתיהו רבינוביץ מביאלה- בני ברק) מכהן כאדמו"ר מביאלה-אוסטרובה בבית מדרשו שבשכונת גבעת שאול בירושלים.

בני רבי שמעון נתן נטע

הקהילה הגדולה של חסידות לעלוב, צעדה בעקבות הרבי שמעון נתן נטע. לאחר פטירתו הוכתרו שלושת בניו כאדמו"רים והחסידים התחלקו ביניהם:

  • בנו הגדול, רבי אליהו עזריאל, מכהן בבית המדרש של אביו ברמת לעלוב בבני ברק.
  • הבן השני, רבי אהרן, מכהן בבית המדרש הגדול של החסידות בבית שמש ומרבית החסידים קיבלו את מרותו.
  • הבן השלישי, רבי יעקב יצחק, מכהן בירושלים.
בני רבי אלתר אלעזר מנחם
  • בנו בכורו, רבי דוד, ממלא את מקומו בבני ברק. הוא מתגורר בבורו פארק ומגיע לישראל מספר פעמים בשנה.
  • בנו רבי יעקב יצחק (חתן הרב מנשה קליין), מכהן גם הוא כאדמו"ר בבורו פארק.
  • בנים נוספים שאינם משמשים כאדמו"רים:
    • הרב חיים יוסף בידרמן, ראש ישיבת פנים מאירות - להורות נתן בבני ברק
    • המשפיע רבי אלימלך בידרמן
    • המשפיע הרב נחמן בידרמן.
בני רבי שמעון נתן נטע (בן ר' יעקב יצחק)
  • רבי אלתר ישראל מכהן כאדמו"ר בבית מדרשו של אביו בירושלים
  • רבי יוחנן מכהן בבית שמש.
  • חתנו, רבי ישראל קאפף, בעצמו נינו של רבי משה מרדכי, מכהן כאדמו"ר מלעלוב בראנוביץ'

בני בנותיו של רבי משה מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאצאים אחרים של רבי משה מרדכי, בני בנותיו הוכתרו אף הם לאדמו"רים:

  • נכדו (בן בתו הבכורה), רבי יעקב אשר קאפף, הוכתר כאדמו"ר מלעלוב בראנוביץ'. נפטר בט"ז באדר שנת תשס"ו. אחריו מונה בנו בכורו, רבי ישראל (חתנו של רבי שמעון נתן נטע בן רבי יעקב יצחק), כממלא מקומו בבית מדרשו שבירושלים.
  • נכדו (בן בתו השנייה) רבי דוד צבי שלמה הורונצ'יק הוכתר אחר פטירת רבי משה מרדכי כאדמו"ר מראדושיץ נפטר בי' אדר תשע"ו, בנו בכורו רבי אהרן יוסף הוכתר לממלא מקומו. נכד אחר אף הוא בן בתו הורונצ'יק, מכהן כאדמו"ר מלעלוב-ויליאמסבורג.
  • נכדו (בן בתו השלישית), רבי יהושע העשיל רוזנפלד, הוכתר כאדמו"ר מלעלוב-קרלין, לאחר פטירתו של אביו רבי שמואל צבי רוזנפלד בט"ז בתשרי ה'תש"ע, בית מדרשו ברחוב מלאכי בבני ברק.

מאפייני החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות לעלוב מדגישה את אהבת ישראל ואת הדאגה לזולת. האדמו"ר הראשון, רבי דוד, בלט במידה זו והיה מחפש ורואה טוב בכל יהודי. מסופר שפעם נסע עם רבי יעקב יצחק מהפשיסחה בדרכם מרבם החוזה מלובלין, ובדרך עצרו באחד הכפרים. רבי דוד הלך לטייל בכפר והתעכב. כשחזר שאלו רבי יעקב יצחק למה התעכב. ענה לו רבי דוד שראה דרגה חדשה במעלת ישראל: בחור כפרי העומד עם גרזן ליד אביו ואומר לו: "אם לא היה הקב"ה - הייתי רוצח אותך". רבי דוד ראה בכך את גדולת עם ישראל, שאפילו כשעומדים בדרגה כזו נחותה בכל זאת יש בהם יראת שמיים.

אדמו"רי לעלוב וחסידיהם מנהלים מפעלי הכנסת אורחים ובתי תמחוי שבהם מוצאים את מקומם מחוסרי בית ועניים. בירושלים פועלים הכנסות אורחים בבית הכנסת לעלוב צפניה ובבית הכנסת לעלוב-ברנוביץ. חסידי לעלוב מבית שמש מפעילים "בית תבשיל" בבני ברק המחלק מנות מדי יום לנצרכים, וכן בית "הכנסת אורחים" בליז'נסק ובללוב לעולים לציוניהם של רבי אלימלך מליז'נסק ורבי דוד מלעלוב.

גם בחסידות וורקא, שמייסדה רבי ישראל יצחק קאליש היה תלמידו של רבי דוד, אחד היסודות הוא אהבת ישראל.

השתייכות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי משה מרדכי בידרמן לא היה חבר באגודת ישראל. בשנותיה הראשונות של המדינה חתם מספר פעמים לאגודת ישראל אך בהמשך סירב לחתום ונטה למפלגת פא"י.

חסידיו התערו במפלגת אגודת ישראל, והם חברים בסיעת שלומי אמונים. איש החסידות, שמעון גולדברג, מכהן כיום כנציג מפלגת שלומי אמונים בבית שמש.

גזעים נוספים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]