חסידות פינסק-קרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית מדרש של החסידות בבני ברק

פינסק-קרלין היא חצר חסידית, פלג המשך של חסידות קרלין.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות פינסק-קרלין היא המשך לחסידות קרלין הכללית, אלא שלאחר פטירתו של רבי יוחנן מקרלין, בנו השישי של הינוקא מסטולין, נחלקה החצר לשניים ועם הזמן כונתה הקבוצה "פינסק קרלין".

הרקע לפילוג הוא מאחר שרבי יוחנן היה בנו היחיד של "הינוקא" ששרד את השואה והוא שהרחיב ושיקם את חסידות קרלין לאחריה, ואחרי פטירתו של רבי יוחנן בלא בנים, ראו חלק מחסידיו את נכדו רבי ברוך מאיר יעקב הלוי שוחט, בן בתו של רבי יוחנן, כממשיך השושלת. רבי ברוך שוחט נולד בשנת 1955, ובעת פטירת סבו רבי יוחנן היה בן שנה אחת בלבד. למרות זאת ראו בו חלק מהחסידים כמי שעתיד לנהל את החצר.

בשלב זה התרחש הפילוג הראשון המשמעותי בשושלת קרלין. חלק מהחסידים לא השלימו עם הרעיון שהילד הרך בשנים יוכתר כאדמו"ר, אם משום שסברו שבאופיו אינו ראוי לכהונה זו אם משום סיבה אחרת. ולכן התפלגה החסידות, קבוצה זו נקראת מאז בשם זקני קרלין (די אלטע קארלינער), משום שרוב זקני החצר שנתנו יד ואף היו בין מובילי קבוצה זו. מנגד, הקבוצה השנייה כונו צעירי קרלין (די יונגע קארלינער), למרות שקבוצתם כללה גם מעט מבוגרים.

משך תקופה ארוכה התקיימו אפוא שתי חצרות שכל אחת מהן נשאה את השם "קרלין" וכל אחת מהן טענה שאדמור"ה הוא הוא הממשיך הלגיטימי של שושלת קרלין. מצב מוזר זה נמשך למעלה משלושים שנה, ואז החליטו בוררים על דעת שני הצדדים שהפלג של הצעירים ייקרא "קרלין-סטולין" (אדמור"י שושלת קרלין גרו גם בסטולין), והפלג של המבוגרים ייקרא "פינסק-קרלין" (קרלין היא פרבר של פינסק).

רבי משה מרדכי בידרמן מקרלין - לעלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זקני קרלין" - טענה שהיא היא הממשיכה האמיתית של חסידות קרלין, וקיבלו על עצמם כאדמו"ר את רבי משה מרדכי בידרמן, האדמו"ר מלעלוב, שבעקבות כך היה לרבן של שתי חצרות שהמשיכו להתקיים בנפרד (תופעה יחידאית בתנועת החסידות). תקדים לבחירת אדמו"ר שאיננו מגזע האדמו"רות היה במספר חצרות חסידיות, ובחסידות קרלין עצמה אירע הדבר בעבר במינויו של רבי שלמה מקרלין לאדמו"ר לאחר פטירת רבי אהרן הגדול, על אף שלא היה ממשפחתו. בתקופה זו החלה חסידות קרלין להתאפיין ביריבות מרה בין שני פלגיה. רבי משה מרדכי נפטר בכ"ד בטבת תשמ"ז.

רבי שמעון מלעלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של רבי משה מרדכי, הוכתרו שני בניו, רבי שמעון ורבי אברהם כאדמו"רים לחסידות לעלוב. "זקני קרלין" בחרו לעצמם את רבי שמעון כמי שימשיך להנהיגם תחת אביו שנפטר, וכך נשא רבי שמעון, כאביו, בשני התארים אדמו"ר מקרלין ואדמו"ר מלעלוב. אולם הרעיון לא עלה יפה, וכעבור פרק זמן התמוססה אדמו"רותו על "זקני קרלין", האדמו"ר פרש ממשרתו (צעד בלתי שגרתי בעולם החסידות) והחסידים נותרו ללא מנהיג.

רבי אהרן רוזנפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב זה החליטו החסידים בהצבעה חשאית להציע את כהונת האדמו"ר לרבי אהרן רוזנפלד מנכבדי וזקני החצר. לרבי אהרן הייתה קרבה משפחתית עם אדמו"רי קרלין, כאשר הוא התייחס מצד סבתו לרבי אהרן הגדול מקרלין. אביו של רבי אהרן רוזנפלד, ר' מנשה, היה אף הוא מחשובי חסידי קרלין. בנוסף, נודע רבי אהרן כאיש חינוך מעולה וכאדם בעל אישיות מוסרית גבוהה. רבי אהרן רוזנפלד הסכים להצעה, בתנאי שיאפשרו בידיו לשים קץ ליריבות המרה של החצר עם יריבתה - "צעירי קרלין". לאחר שהשיג את ההסכמה לצעד מונה לאדמו"ר ובמקביל קידם פנייה לבית דין בהסכמת חסידות קרלין היריבה. בעקבות פסק דין זה הוחלט כי הפלג המרכזי בהנהגתו של רבי ברוך שוחט יקרא בשם "קרלין-סטולין" ואילו הפלג השני, "זקני קרלין" יקרא בשם "פינסק-קרלין". מאז מוכרת חצר זו כחסידות פינסק-קרלין. לאחר פטירתו הוציאו החסידים לאור סדרת ספרים נושאי השם "ארחות אהרן", ביניהם ספר "משנת החינוך" שמקובל מאוד בקרב מחנכים במגזר החסידי.

רבי אהרן רוזנפלד ניהל את חסידות פינסק-קרלין עשור שנים. לאחר פטירתו ירש את מקומו בנו בכורו, האדמו"ר הנוכחי רבי אריה רוזנפלד. מלבז מרכז החסידות בירושלים הכולל בית מדרש וישיבה, לחסידות מרכזים ברחבי הארץ (בבני ברק, ביתר, בית שמש ואחוזת ברכפלד).

רבנים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]