חסידות רוז'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת בעיירה סדיגורה
בית הכנסת בעיירה צ'ורטקוב
ארמונו של האדמו"ר מווסלוי

חסידות רוז'ין היא שושלת חסידית שראשה היה רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. השושלת פעלה בעיקר בחבלי הארץ פודוליה, ווהלין, בוקובינה, גליציה המזרחית וכן בווינה שהיו אז ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית, וכן ברומניה במולדובה ובמחוז בקאו. כיום השושלת פעילה בעיקר בישראל.

תולדות השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ישראל פרידמן, היה בנו של רבי שלום שכנא מפראהביטש, בנו של רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש תלמידו וממלא מקומו של הבעל שם טוב, מקים תנועת החסידות.

רבי ישראל כיהן בהתחלה בפראהביטש שבחבל פודוליה, לאחר מכן כיהן תקופה בסקווירא שבאזור קייב, אך עיקר פועלו ופרסומו היה ברוז'ין שבווהלין (פלך ז'יטומיר). באותה תקופה שלטה האימפריה הרוסית בערים אלו (כיום כולם במדינת אוקראינה).

רבי ישראל נחשב לאחד מגדולי הצדיקים בדורו, והיה נערץ על ידי כל אדמו"רי דורו. החסידים האמינו בו שאינו מסיח דעת מדבקות בה' ובכל פעולה שלו נעשים ייחודים עליונים. רבי ישראל התנהג בגינוני מלכות, בנה לו ארמון והיה מתלבש בפאר. בשנת תקצ"ח (1838) נאסר על ידי הרוסים עקב הלשנה על כך שהורה להרוג שני מוסרים. הצאר ניקולאי שהיה מרוגז על הנהגתו המלכותית של רבי ישראל, מיהר לאוסרו. לאחר 22 חודשים שישב בכלא שוחרר בערבות בהשתדלות הגרף ביברקוב (גוברנטור קייב) שהיה אחראי על מאסרו, והוקסם מאישיותו של רבי ישראל. פסק הדין שיחרר את רבי ישראל מאשמת הרצח אך האשימו במרידה במלכות בגין הנהגות המלכות. רבי ישראל נמלט לקישינב ומשם לגבול המולדבי-רומני ליאס. הגוברנטור של קישינב ביקש מהקונסול הרוסי ביאס להסגירו אך רבי ישראל הספיק להמלט לגבול האוסטרי והגיע לקומפלינג עיירה על גבול אוסטריה-רומניה. הממשלה הרוסית ביקשה מהאוסטרים להשיבו לרוסיה על פי הסכמי הסגרה שנקבעו בקונגרס וינה בשנת 1815, אך החסידים פעלו והפעילו לחצים על השלטון שלא להכנע, ולבסוף איתרו אשה מהעיירה סדיגורה (מחוז צ'רנוביץ) שנעלם לה ילד 40 שנה לפני כן והיא הגיע להעיד שרבי ישראל הוא בנה האבוד וכך הונפקה לו אזרחות אוסטרית. לאחר זאת עדיין הממשלה הרוסית ניסתה להחזירו ושלחה הוכחות שרבי ישראל הוא יליד האימפריה הרוסית, אך ממשלת אוסטריה התנערה מההסכמים בכך שהוא נמלט דרך רומניה והסכמי ההסדרה לא מחייבים אותם, וכן בכך שאשמתו לא ברורה וכן בכך ששהותו במדינתם היא אינטרס וכבוד לאומי להם. הממשלה האוסטרית הציעה לרבי ישראל לקבל אזרחות של כבוד בתנאי שיקנה אחוזה בארצם. חסידיו קנו לו את אחוזת "זלוטי פוטוק" ("פוטיק") הסמוכה לסדיגורה אך הוא סירב לקבל אזרחות אוסטרית ובחר באזרחות טורקית ובתעודתו נכתב שהוא תושב ירושלים. אחוזתו הייתה מפוארת יותר מאחוזתו הישנה ברוז'ין, ואף שולחנו היה עשוי זהב. לאחר 11 שנה בסדיגורה, נפטר בג' בחשוון תרי"א[1].

את מקומו בהנהגת החצר ירש בנו הגדול, רבי שלום יוסף פרידמן. רבי שלום יוסף כיהן 10 חודשים באדמו"רות ונפטר בי"א באלול. לאחר פטירתו ירש את מקומו אחיו, רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה. שאר האחים התגוררו יחד באחוזת אביהם ועם הזמן עזבו את העיירה ופתחו חצרות משלהם.

לחצרות השונות הייתה השפעה רחבה באזורם, מבוקובינה וגליציה ועד רומניה. כל האדמו"רים התנהגו בפאר והדר כאביהם, ובנו ארמונות למגורם. התנהגות זו עוררה את התנגדותו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז, שטען שהנהגות אלו היו ראויות לאביהם שהיה אדם שמיימי אך אין מקום לחקות אותן. בנוסף, לאחר תקופה, בשנת תרכ"ט (1829) החל רבי דב בער פרידמן שהתגורר אז בלאובה (לעווע) לנטות אחרי ההשכלה מה שהוסיף התנגדות מצד חסידי צאנז בטענה שזו הוכחה ששיטת רוז'ין פסולה. בהמשך חזר רבי דב בער לחצר אחיו בסדיגורה וחזר לכהן באדמו"רות בדרך אחיו.

מאפייני השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמו"רי רוז'ין היו מאופיינים בידידותם ההדדית, וחסידיהם היו נוהגים לבקר גם אצל אדמו"רים אחרים מהשושלת, וכן לאחר פטירת אדמו"ר, לא הלכו בהכרח לשושלתו אלא לשושלת אחרות בבית רוז'ין. האדמו"רים נהגו להזכיר בדברי תורתם את דברי כל אדמו"רי השושלת וכן לעלות את זכרם בסעודות או בשעת אמירת לחיים לעילוי נשמתם. גם בין החסידים נלמדים ספרי כל אדמו"רי השושלת. באופן כללי שררה הערצה לאדמו"רי בית רוז'ין, וחסידים רבים, אף אלו שלא השתייכו לחצרותיהם, האמינו שהם אנשים מורמים מעם, שמעשיהם כולם נעשים לשם שמיים ושהם בדרגת דבקות בה'.

כדרכו של רבי ישראל, המשיכו צאצאיו להתנהג בהנהגות פאר, ובנו בתים ובתי כנסיות מפוארים. לבושם של האדמו"רים אף היה שונה משאר האדמו"רים בזמנם. אדמו"רי רוז'ין חבשו שטריימל ייחודי, עם כיפה מחודדת בולטת למעלה, כעין כתר. לבושם היה נחשב מודרני, והם לבשו מכנסיים ארוכים ועניבה, שלא כמקובל בחסידויות אחרות, בפרט בגליציה שהייתה מקום שמרני ואדוק.

אדמו"רי רוז'ין נוהגים להתפלל בחדר מיוחד הבנוי סמוך לבית הכנסת ("דאוונען צימער", חדר תפילה), ממנו הם שומעים את הקדיש וחזרת הש"ץ אך מתפללים לבדם ללא רואה. הנהגת המלכותיות אינה רק בסממנים חיצוניים אלא בעיקר בהתנהגות ודרך עבודת ה'. האדמו"רים נוהגים להתפלל, לדבר או לערוך טיש באיפוק וברצינות, ללא תנועות חיצוניות של התלהבות.

עם התעוררות תנועת הציונות, חלק גדול מאדמו"רי בית רוז'ין תמכו ברעיון הציוני, וחלקם אף היו חברים בתנועת המזרחי. גם החברים באגודת ישראל באופן כללי היו בעלי דעות חיוביות כלפי הקמת המדינה ויישוב ארץ ישראל. יוצא דופן היה רבי שלום הלפרין, האדמו"ר מוואסלוי שהיה קנאי ומתנגד חריף לציונות. בזמן מלחמת העולם הראשונה ברחו רוב אדמו"רי רוז'ין לווינה עקב פחדם מהשלטון הרוסי שעדיין נטר טינה לבית רוז'ין. בווינה הקימו את חצרותיהם וקירבו את יהודי העיר שהיו מודרניים יחסית לחסידיהם.

חצרות בית רוזי'ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצרות נוספות שהושפעו מבית רוז'ין הן חצרו של רבי חיים זנוויל אברהמוביץ, "הריבניצער", שהיה חסיד שטפנשט, וחסידות סקולן שאדמו"ריה היו חסידי סדיגורה ובוהוש, ואף היום האדמו"ר מסקולן נוהג לנסוע לאדמו"רים אלו.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצרות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החסידויות מבית רוז'ין הפעילות כיום הן:

  • חסידות בויאן בראשות רבי נחום דב ברייאר, שמרכזה בירושלים.
  • חסידות בוהוש בראשות רבי יעקב מנדל פרידמן שמרכזה בבני ברק.
  • חסידות סדיגורה בראשות רבי ישראל משה פרידמן שמרכזה בבני ברק.
  • חסידות ווסלוי בראשות רבי אברהם שמשון הלפרין, שמרכזה בבני ברק ובתל אביב.
  • חסידות קופיטשניץ בראשות רבי יצחק מאיר פלינטשטיין, שמרכזה בירושלים.

כמו כן, לחסידות צ'ורטקוב שני צאצאים, רבי ישראל פרידמן ואחיו רבי דב בר פרידמן המכהנים כראשי קהילות ישנות במנצ'סטר ובאנטוורפן, וצאצא, רבי חיים מיכאל ביברפלד אשר מכהן כראש קהילה בלונדון. לחסידות גם בתי כנסת בשכונת מאה שערים בירושלים ובצפת.

לחסידות דרוהוביץ' בית כנסת פעיל בשכונת גאולה בירושלים, בראשות הרב אביעזר שפירא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נר ישראל, אוסף דברי תורתם של אדמו"רי בית רוז'ין. יצאו מספר כרכים, הראשון שבהם בבני ברק תשל"ח. ערך: הרב חיים דב שטרן‏[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאסרו ובריחתו של רבי ישראל בעלון "בית יעקב" באתר היברובוקס.
  2. ^ ראו בערך לוי יצחק מנזון.
  3. ^ חתנו של רבי ישראל אברהם מסקולן ובנו של רבי יצחק יהודה מביליץ שהיה חתנו של הרב פנחס ברוכשטט רבה האחרון של רוז'ין.