חסידות שטפנשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוקן של רבי אברהם מתתיהו פרידמן
קבר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט בבית הקברות נחלת יצחק, גבעתיים
מרכז שטפנשט בגבעתיים

חסידות שטפנשט היא חצר חסידית מבית רוז'ין שפעלה בעיר שטפנשט ברומניה בין השנים 1933-1852 תחת הנהגת רבי מנחם נחום פרידמן (בנו של רבי ישראל מרוז'ין) ובנו, רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בשנת תשכ"ט (1969) הועבר קברו של רבי אברהם מתתיהו מרומניה לבית העלמין נחלת יצחק, ומאז הוא משמש מוקד עלייה לרגל למתפללים רבים.

רבי מנחם נחום פרידמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מנחם נחום פרידמן היה בנו הרביעי של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. הוא נולד בשנת תקפ"ג (1823) ונקרא על שם אבי סבתו, רבי מנחם נחום טברסקי ("המאור עיניים"). בשנת תרי"ב (1852), לאחר פטירת אביו, הוא הוזמן לכהן ברבנות בעיירה שטפנשט, שם הקים חצר חסידית. הוא לא הרבה באמירת דברי תורה, אך נהג בפאר והדר כמנהג אביו וזכה להערצת חסידיו. בביתו המפואר נבנה חדר שכונה "חדר המשיח" והונחו בו כתר זהב וכלים יקרים נוספים. הוא נפטר בי"ד בכסלו תרכ"ט (1868) בגיל 46 ונקבר ביאשי. את מקומו מילא בנו, רבי אברהם מתתיהו.

אשתו פרל הייתה בתו של רבי אלעזר קושאנסקי, נכד רבי גדליה מליניץ. בנותיו נישאו לקרובי משפחתם מבית רוז'ין, האדמו"רים רבי אברהם יהושע השיל פרידמן ורבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה.

רבי אברהם מתתיהו פרידמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מתתיהו פרידמן נולד בכ"ה בכסלו תר"ז (21 בדצמבר 1846). הוא נקרא על שם סב סבו, רבי אברהם המלאך, ועל שם מתתיהו החשמונאי. נישא לראשונה לבתו של רבי יצחק רייך חתנו של רבי אשר ישעיהו מרופשיץ[1] . לאחר מכן נישא לבתו של דודו רבי יוסף מונזון.

כשהיה בן 22 נפטר אביו והוא הוכתר כאדמו"ר והנהיג את החסידות במשך 64 שנים עד לפטירתו. היה ידוע בתואר "הצדיק משטפנשט", או בכינוי הרומני: "הרב הגדול משטפנשט" (Marele Rabin din Stefanesti). נחשב על ידי רבים מיהודי רומניה כצדיק וקדוש. יהודים וגויים באו להתייעץ איתו ולקבל את ברכתו ועצתו. בשמו נקשרו אגדות על ריפוי חולים, פקידת עקרות, והצלת אנשים מירידה מנכסיהם - ניסים למעלה מדרך הטבע. מחסידיו היה רבי חיים זנוויל אברהמוביץ, האדמו"ר מריבניץ.

נפטר בכ"א בתמוז תרצ"ג (15 ביולי 1933) ללא שהשאיר אחריו ילדים. אחיינו רבי מנחם נחום פרידמן מאיצקן היה אמור לרשת את מקומו באדמו"רות אך נפטר חודש לפניו. לאחר פטירתו, הקים הרב יוסף ברייאר, רב העיר, את "ישיבת בית אברהם" לזכרו. הישיבה פעלה עד השואה[2]. קברו ברומניה שימש מוקד עליה לרגל לאנשי המקום עד שבשנת תשכ"ט, 1969 הועלה קברו מרומניה לישראל ונקבר מחדש בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

רבי מנחם נחום מרגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מנחם נחום מרגליות, חתנו של רבי מרדכי זוסיא טברסקי מטריסק-הוצלס, התפלל ולמד ב"שטפנשטר קלויז" ביאשי. בפטירת רבי אברהם מתתיהו משטפנשט, הכתירוהו מתפללי הקלויז לרבם, ועל שם זה נקרא "שטפנשטר רבי"[3][4]. התפלל בחדר מיוחד כדרך אדמו"רי בית רוז'ין[5].

מוסדות שטפנשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוזמת ועד חסידי שטפנשט בראשות רבי שמואל שור, ראש ועד חסידי שטפנשט, והרב אברהם יעקב סלומון, ראש מוסדות שטפנשט, החלו להנציח את זכרו בהקמת מפעל הנצחה. המרכזי שבהם הוא קבר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט בגבעתיים, אשר הפך להיות מוקד עלייה לרגל.

בבני ברק ואלעד נמצאים "מוסדות שטפנשט" הקרויים על שמו. בתי כנסת על שמו נבנו בעתלית ובקריית גת ובגדרה ברחוב יהודה 4 בית הכנסת הוקם ביוזמתו של יצחק רבינוביץ ז"ל ונקרא בפי הגדרתיים בית הכנסת של הרומנים. כמו כן נמצאו שרידים של "קלויז" בעיר העתיקה בצפת ששימש את חסידיו. בשנת תשע"ה הוקם 'ישיבה על קברו' בגבעתיים סמוך לבית הקברות נחלת יצחק. מוסדות שטפנשט גם מוציאים לאור ספרות, עלונים ותמונות בתפוצה רחבה לפרסום משנתו ברחבי הארץ והעולם, ובהם: הספר "מחולל הפלאות משטפנשט" (2 חלקים), עלון פרשת השבוע "בית שטפנשט", "קובץ תורת אמת" על ענייני הכנסת ספר תורה לרגל הכנסת ס"ת הראשון על שם הצדיק משטפנשט, "עשור למוסדות שטפנשט - עשרה שערים נפתחים" שבט תשס"ח ועוד. בשכונת רמת שלמה בירושלים זכרו מונצח ברחוב "הצדיק משטפנשט".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קבר הרבי משטפנשט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי גרסה אחרת היה חתנו של רבי יחיאל מקולבסוף חתנו של רבי אשר ישעיהו מרופשיץ.
  2. ^ מנחם מנדל ברייאר, ‏הישיבות ברומניה, באתר "דעת", בתוך: מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, בעריכת שמואל ק. מירסקי, הוצאת עגן, ניו יורק, תשט"ז, 1956.
  3. ^ חיים דוב שטערן, נר ישראל, חלק ו', עמוד רכד
  4. ^ אלה מסעי (מכון דברות קודש - סקולען, ברוקלין, נ.י.), עמוד 69
  5. ^ ראו "זכרונות פון סקולענער רבי'ן", ברוקלין, ה'תדש"מ, עמוד סז (באידיש).