חסיה דרורי
 | |||||
| חסיה דרורי, סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 | |||||
| לידה |
1899 הומל, האימפריה הרוסית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 ביוני 1976 (בגיל 77 בערך) ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 6 במרץ 1922 | ||||
| מקום קבורה | בית העלמין, כפר יחזקאל | ||||
| מפלגה |
מפא"י | ||||
| |||||
  | |||||
חסיה (צ'רניאקוב) דרורי קוּפְּפֶרְמִינְץ (1899 - 3 ביוני 1976), הייתה חברת הכנסת בכנסת הראשונה מטעם סיעת מפא"י, חברת מועצת הפועלות, מרכזת ארצית של ארגון אמהות עובדות במשק ביתן, פעילה בתנועת המושבים וצירה בקונגרסים הציוניים. לקחה חלק פעיל בהתיישבות האלף. ממייסדי המושב כפר יחזקאל.
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בעיר הומל,בדרום מזרח בלארוס, בת זקונים לזוסיה, סוחר עצים, וסימה, עקרת בית, וגדלה במשפחה מסורתית מבוססת.[1]אחות לחיה, לימים רופאה במקצועה, יואל שהיה שומר יערות וירמיהו שהיה מבוגר ממנה בשנתיים, ונפטר ממחלה בשנת 1914. לימים קראה לאחת מבנותיה על שמו. בנעוריה הושפעה מבת דודתה חיה שרה, שכונתה בפי כול "חי שרה" והייתה נשואה ליחזקאל חנקין, מראשי ההגנה העצמית היהודים ברוסיה ובארץ ממייסדי השומר.[2] בנה, יחזקאל (חזי) דרורי, מספר כי קשר משפחתי זה עורר בה גאווה רבה.[3]למדה בבית הספר לבנות יהודיות בהומל. סיימה בהצטיינות ועברה ללמוד בגימנסיה הרוסית בה נחשפה לגילויי האנטישמיות. מבין 40 תלמידים ותלמידות בכיתה נתקבלו רק 5 בנות יהודיות. ראש בית הספר עמד בראש "המאה השחורה", מפלגה אנטישמית קיצונית. עם זאת, האווירה בבית הספר לא מנעה ממנה ומחברותיה להקפיד על אורח חיים מסורתי, והן לא ביקרו בבית הספר בימי חג ומועד יהודיים.[4] בלחץ אביה נרשמה ללימודים בפקולטה לרפואה בעיירה ביורב, הסמוכה לריגה, אך עזבה בתום שלושה סמסטרים, שכן העבודה המעשית על גופות מתים עוררה בה תגובות בחילה.[5]
לקראת עלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1918 נסעה לאודסה ולמדה בסמינר הגננות העברי של יחיאל הלפרין, מחנך עברי ומחלוצי גן הילדים העברי מחוץ לארץ ישראל. באותם ימים הכירה אנשים שהיו לדמויות מפתח בתנועה הציונית ובתרבות העברית, ביניהם חיים נחמן ביאליק, מנחם אוסישקין, פרופ' יוסף קלויזנר, יוסף מוהליבר, המשורר אברהם אפשטיין והמשורר שאול טשרניחובסקי.[6]
עם פרוץ מלחמת האזרחים באודסה החליטה לחזור להומל. כשהגיעה נודע לה שאביה נפטר.[7]
בספריה העברית בעיר, ששימשה מקום מפגש לצעירים, פגשה את אביעזר קופפרמינץ, ששלט היטב בעברית שעזר לה ברכישת השפה והחל לחזר אחריה. כשחזרה ללימודיה בסמינר לגננות באודסה לא השיבה למכתביו, אך השאיפה לחיות בארץ ישראל חיזקה את המשותף ביניהם ובשנת 1920 נישאו. הוא עבד כמנהל חשבונות, והיא, אחרי שהחלימה ממחלת הטיפוס, נסעה למוסקבה להשתלם בשיטת מונטסורי. בזמן שהותה בעיר פעלה להשיג אישורי עלייה לארץ,[8] היא כמפקחת חינוך והוא כמנהל חשבונות.[9]
בשנת 1921 הגיעו לגבול סטלובצו ובאישון לילה ניסו לחצות את הגבול לפולין. היא הייתה אז בהריון מתקדם. לבסוף הצליחו, בעזרתו של קומוניסט יהודי.
ברוסיה נחשדו כציונים, ובפולין - כקומוניסטים ועל כן נעצרו. ישעיהו קופפרמינץ, אחיו של אביעזר, ניסה לחלצם מהמעצר ולבסוף השתחררו בעזרתו של פולני.[10] הם הגיעו לוורשה ומשם המשיכו לביתו של ישעיהו, אז נולדה בתם תמר. הם עברו לגור באחד מחדרי בית הספר המקומי וחיו בדלות. היא מצאה עבודה במוסד ילדי פליטים שהג'וינט תמך בו. במוסד פשטה מגפת דיפטריה. התינוקת חלתה ונפטרה כשהייתה כבת 9 חודשים. במטרה להשיג אישור עלייה חדש לארץ ישראל חיפשו בני הזוג דרך לרכוש מקצוע שיוכיח את היותם יצרנים. אביעזר החל ללמוד נגרות והיא ניצלה את לימודי הרפואה הקצרים שלה ובזכות הכשרתה הרפואית להרכבת זריקות חיסון קיבלה תעודה של אחות.[9]
בתנועת הפועלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 במרץ 1922 הגיעו לארץ ישראל וגרו בתל אביב באוהל. אביעזר עבד בכבישי תל אביב והיא עבדה כמטפלת. כשהוצעה לה משרה בוועדת התרבות של ההסתדרות עברו לקיבוץ עין חרוד ומשם החלה את פעילותה הציבורית.[11] אחרי שנה עזבו את הקיבוץ וחזרו לתל אביב, בה נולד הבן אמנון. בשנת 1922 הצטרפה לתנועת הפועלות ונבחרה לצירת הפועלות בחיפה. בשנת 1923 ביקשה מהוועדה לתרבות של ההסתדרות להתקבל לעבודה כגננת ונשלחה ל"עין טבעון", לימים הגרעין המייסד של כפר יחזקאל. שלוש שנים גרו ועבדו במושב. אביעזר עבד בגן הירק שבמשק ביתם וטיפל בבנם. הבן השלישי, יחזקאל, נולד בצריף הירוק בעין חרוד ששימש בית יולדות לכל נשי העמק.[12] הבת ירה, שנקראה על שם ירמיה, אחיה של דרורי, נולדה בבית החולים בעפולה.
הייתה פעילה במזכירות בתנועת המושבים בוועדת התרבות ובוועדת החברות ובמערכת הירחון "תלמים". פעמיים נסעה לקונגרסים ציוניים בשווייץ. נושא מעמד האישה ביישוב המתגבש העסיק אותה, והיא כינסה חברות במושבים לדיונים משותפים בנושא ובאופן ספציפי במעמד החברה במושב.[13] פעילות זו הובילה אותה לפעילות במישור הארצי, בביסוס מקומו של ארגון אמהות עובדות במשק ביתן בעיר חיפה, שהיה אז בראשית דרכו. במסגרת פעילותה בארגון זה לקחה חלק בתוכנית התיישבות האלף. היא ארגנה את הכנס הארצי הראשון של הארגון בתל אביב.[14] בשנת 1937 נסעה בשליחות מועצת הפועלות לעבודה במשרדי "פיוניר וומן", התנועה האחות של מועצת הפועלות בארצות הברית. בדרכה השתתפה בקונגרס הציוני בשווייץ וביקרה בקבוצות ההכשרה בפולין, והגיעה גם לגרמניה ולאיטליה. שהותה מעבר לים נמשכה כחצי שנה.[15] בשנת 1943 עברתו בני הזוג את שם משפחתם לדרורי. השם החדש סימל בעיניהם חופש ועצמאות.[3]
פעילות בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמנתה עם מועמדי מפא"י לאספה המכוננת, שהייתה לכנסת הראשונה, כאחד הנציגים שנבחרו באספת המושבים לקראת הבחירות לאספה המכוננת, יחד עם צבי יהודה, שמואל דיין ועמי אסף. במהלך כהונתה כחברת כנסת הייתה חברה בוועדת השירותים הציבוריים, שהייתה קשורה למשרדי הבריאות והסעד מכל הסיעות. בזיכרונותיה סיפרה על צעדיו הראשונים של בית המחוקקים הישראלי ותיארה את חוסר הניסיון בכנסת הראשונה בניהול עבודות פרלמנטרית.[16] כל זמן ששכנה הכנסת בתל אביב גרה בחדר בדירת מזכירות תנועת המושבים. כשקבעה הכנסת את משכנה בירושלים לנה במלון שאורגן על ידי "מרכז הקואופרציה" לעולים מיוגוסלביה. בתקופת העלייה הגדולה, ביקרה במושבי העולים בפרוזדור ירושלים, שזה עתה הוקמו ושימשה כמדריכה לעולים ולעולות שהגיעו מאירופה ומארצות ערב. בחורף הקשה של שנת 1950 דאגה כי חברי וחברות ועדת השירותים של הכנסת יגיעו לעזרת המשפחות.[17] עם פיזור הכנסת הראשונה ולקראת הבחירות לכנסת השנייה הסירה את מועמדותה לכנסת ובמקומה שובצה שרה כפרי כנציגת תנועת המושבים ברשימת מפא"י.[18] לקראת פיזור הכנסת הראשונה, במהלך דיון במליאה בנושא חוק שיווי זכויות האשה, דרשה להחליף את הכינוי "בעל" ב"איש".[19] בזיכרונותיה כתבה:
המילה "בעל" תמיד צרמה את אזני, ולא הלמה את תוכן יחסינו עם האדם הקרוב ביותר בחיים. רבות מחברותינו חשו עלבון בזה שאנו מכנות את חברינו בשל "בעל", ומסתלף המושג האמיתית של יחסי "אישה" ו"איש". ובאמת, מדוע "אשתי" - כן יפה להגיד ו"אישי" - לא? זה רק הרגל של דורות עברו...[20]
פעילות בתנועת המושבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידום מעמד האישה במושב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1932 פעלה לקידום שוויון זכויות הנשים במושב. כפר יחזקאל היה המושב הראשון שחתם על חוזה עם המוסדות המיישבים - הקרן הקיימת וקרן היסוד. טקס החתימה הפך לחג גדול בנוכחות ד"ר חיים ויצמן, אליעזר יפה ד"ר ארתור רופין ואחרים. חברי כפר יחזקאל דרשו חתימה של שני ראשי משפחה, החבר והחברה על החוזה. לאחר מאבק ממושך שהובילה, שונה נוסח החוזים שהנפיקה קרן היסוד ומאז הפכה חתימת שני ראשי משפחה לעניין מחייב לגבי כל המושבים. בעיניה, למאבק זה הייתה משמעות רבה בקידום מעמד האישה בהתיישבות העובדת:
הבעיה אקטואלית עד היום כי חברי מושבי רבים לא היו מעוניינים שגם האישה תחתום. ועד היום ישנן חברות שאינן מבינות את ערך החוק...[21]
בסוף שנות השלושים השתתפו גם הנשים במושב בשמירה. הצלחתן במאבק זה מילאה אותה גאווה.[22] באותם ימים חזרה לתקופה קצרה לעבודתה החינוכית, כשנקראה להחליף את מקומה של הגננת במושב, שכרעה ללדת.[23] כשנה לאחר שסיימה את תפקידה בכנסת, הזמין אותה יצחק קורן, מזכיר תנועת המושבים, להקים ועדה מיוחדת לקישור בין מושבים שזה עתה עלו על הקרקע לבין מושבים ותיקים. היא כינתה זאת "אימוץ יישוב עולים", וזאת במטרה לקדם את אנשי מושבי העולים לקראת הנהלה עצמאית, ציבורית-חברתית בעיקר.[24] בזכות פעילות זו אורגנו 40 ועדות "אימוץ". יחד עם בן זוגה התנדבה במרכז קליטה בעפולה.[25] כעבור חצי שנה הקימה ועדת חברות לחיזוק הקשר בין הנשים הוותיקות במושבים לבין העולות.[26] היא הקימה בכל מושב ועדת חברות שקשרה קשר עם המדריכות והקימה וועדות "אימוץ". כעבור שנה ייסדה מחלקת מיוחדת לחברות בתנועת המושבים ומחלקה למושבים במועצת הפועלות בראשותה של אלקה שוחט מכפר ויתקין. שתי המחלקות גייסו פעילות חדשות מקרב העולות עצמן.
כמרכזת ועדת הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך 15 שנה פעלה כמרכזת ומנהלת ועדת הבריאות במושבים. היא הייתה חברה בוועד המפקח הארצי של קופת חולים. לתפישתה, מקור עיקרי לבעיות הבריאות בקרב מושבי העולים היה תכנון המשפחה והטיפול בילדים. כמו כן פעלה להקמת מרכזי נופש לחברים ולחברות.
פרשה מפעילות ציבורית ב-1970 והתרכזה בכתיבה, עריכה ופרסום קבצים וכתבים על המושב והחברות בו. כתבה את זכרונותיה שפורסמו בספר משותף לה ולאישה, הקימה את המדור "דף לחברה" בביטאון "תלמים" ובשנותיה האחרונות השתתפה בוועדת עריכת ספר היובל לכפר יחזקאל.
חסיה דרורי נפטרה ב-6 ביוני 1976, ונקברה בבית העלמין בכפר יחזקאל.
פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חסיה דרורי, "עולמנו: חסיה ואביעזר דרורי", כפר יחזקאל, 1973, תשל"ג.* ריכזה את הקובץ בית במושב: חברות מספרות, תל אביב: תרבות וחינוך, המרכז לתרבות וחינוך, 1962.
- ריכזה את הספר כפר יחזקאל: ספר היובל: במלאת 50 שנה לעלייה על הקרקע 1921–1971, ט"ו בכסלו תרפ"ב–ט"ו בכסלו תשל"ב, כפר יחזקאל: הוצאת הכפר, תל אביב: דפוס גוטנברג, 1971.
- בית במושב: חברות מספרות; ריכזה: חסיה דרורי; ערך: יוסף מרגלית; ציירה: שושנה סנדל, תל אביב: תרבות וחינוך, המרכז לתרבות וחינוך, 1962.[27] ("עם מלאת ארבעים שנה לשני המושבים הראשונים - נהלל וכפר יחזקאל בעמק יזרעאל".)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תל אביב: מדיה 10, 2011, עמ' 170–172.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חסיה דרורי, באתר הכנסת - חסיה דרורי, באתר כנסת פתוחה
- חסיה דרורי אמרה את זה קודם, בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, ישראל: מדיה 10, 2011, עמ' 170-172.
- ^ חסיה דרורי, עולמנו: חסיה ואביעזר דרורי, כפר יחזקאל: הוצאה עצמית, 1973, עמ' 81.
- ^ 1 2 יחזקאל (חזי) דרורי, ראיון אישי לתמר ארבל במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה, כפר יחזקאל, 10.1.2014.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 82.
- ^ דרורי, עולמנו,עמ' 86.
- ^ דרורי, עולמנו,עמ' 83.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 85.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 87-89.
- ^ 1 2 בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 170.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 90-91.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 97-99.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 101-104.
- ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 171.
- ^ "חברות המושבים התכנסו בת"א", 'דבר', 30 במאי 1958.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 112-118.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 132-133.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 135-136
- ^ בן-אריה, חברות הכנסת, עמ' 172.
- ^ "בשבוע הבא תפסיק הכנסת את עבודתה הרגילה", 'על המשמר', 28 ביוני 1951.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 138.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 108.
- ^ עמוס כרמלי, "שיח ראשונים בעמק", 'דבר', 10.9.1971.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 109.
- ^ "עזרה הדדית בין חברות המושבים", 'דבר', 13 בדצמבר 1955.
- ^ אריה ל. אבנרי, "אנשים שאכפת להם", 'דבר', 26 בספטמבר 1973.
- ^ דרורי, עולמנו, עמ' 139-140.
- ^ ביקורת: יוסף שה-לבן, "בית במושב", דבר, 24 באוגוסט 1962.
- רשימת חברי הכנסת
- חברי הכנסת הראשונה
- נשות העלייה השלישית
- אנשי העלייה השלישית
- חברות הכנסת הראשונה
- גננות ארץ-ישראליות
- חברות הכנסת מטעם מפא"י
- חברי הכנסת מטעם מפא"י
- בוגרות השומר הצעיר
- בוגרי השומר הצעיר
- מייסדות מושבים
- מייסדי מושבים
- כפר יחזקאל: אישים
- ישראליות שנולדו ב-1899
- ישראלים שנולדו ב-1899
- ישראליות שנפטרו ב-1976
- ישראלים שנפטרו ב-1976