חסימת אגיוס דמטריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסימת אגיוס דמטריוס
מערכה: הלחימה במחבלים, 1982-1974
אונית התופת אגיוס דמטריוס שנתפסה ופוצצה במפרץ אילת, 30 ספטמבר 1978
אניית התופת אגיוס דמטריוס - משגרי רקטות מוסתרים בארגזים על הסיפון - במפרץ אילת במהלך חסימתה, 30 בספטמבר 1978.
תאריך התחלה: 21 בספטמבר 1978
תאריך סיום: 1 באוקטובר 1978
משך הסכסוך: 11 ימים
מקום: דרום מפרץ אילת
תוצאה: מניעת פיגוע באילת, שביית חוליית הטרור וטיבוע האנייה
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מפקדים

המטה הכללי של צה"להמטה הכללי של צה"ל מרדכי גור
IsraeliNavy.png מיכאל ברקאי

כוחות
אבדות

אין אבדות

שבעה שבויים

נתיב אניית הנפץ אגיוס דמטריוס מגילוייה עד חסימתה ספטמבר 1978

ארגון הפת"ח בסיוע סורי הכין את אניית התופת אגיוס דמטריוס במטרה לבצע מגה פיגוע. האנייה חומשה ברקטות ונשאה כמות רבה של חומר נפץ. המטרה הייתה להפגיז ברקטות את אילת ולשלוח את האנייה להתפוצץ בחוף הומה מבקרים בראש השנה תשל"ט, 1978. האנייה הפליגה מסוריה, השלימה את חימושה בלבנון, ועברה בתעלת סואץ ובמצרי טיראן. בהיותה בדרום מפרץ אילת היא נעצרה על ידי נחתת חיל הים לתשאול. החשד גבר ולאחר ירי לעברה, התפוצצה רקטה מהתחמושת שהייתה על סיפון האניה. צוות האנייה נכנע ונלקח בשבי בידי צוות הנחתת. הסטי"ל אח"י רשף הגיע לסייע. צוות השתלטות מצא על האנייה חומר נפץ ורקטות מוכנים לפעולה. משהחלה האנייה להסחף לעבר החוף הסעודי, היא טובעה בירי תותח מהסטי"ל.

רקע מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 התנהל משא ומתן בין מצרים לישראל לחתימת הסכם שלום. מצרים הייתה במצב מלחמה עם ישראל מאז הקמתה והייתה המדינה הגדולה ביותר עם הצבא החזק ביותר מבין המדינות שגבלו עמה. בתחילת ספטמבר אותה שנה התכנסו מנהיגי ישראל ומצרים לוועידת קמפ דייוויד בארצות הברית במטרה לסיים את המשא ומתן. לאחר יותר מעשרה ימי שיחות נערך טקס חגיגי בבית הלבן, ב-17 בספטמבר 1978, ובו חתמו מנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם שלום בנוכחות הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר.

סוריה ואש"ף, אשר עמדו בראש המתנגדים למשא ומתן לשלום עם ישראל, החליטו ליזום פיגוע גדול אשר יסכל את מאמצי השלום ויוכיח שאין תועלת בביצוע מהלכים מדיניים ללא הסכמתם.

התוכנית וההיערכות לפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית הייתה לבצע את הפיגוע בראש השנה תשל"ט, על ידי ירי רקטות אל העיר אילת מאנייה במסווה אזרחי ולאחר מכן לכוון את האנייה לעבר החוף על מנת שתתפוצץ שם. אנשי הצוות היו אמורים לנטוש את האנייה לפני הכוונתה לעבר החוף ולהימלט לעבר החוף הירדני.

לצורך הפיגוע נרכשה האנייה אגיוס דמטריוס, שהפליגה בדגל קפריסין. ב-21 בספטמבר 1978 עגנה אגיוס דמטריוס בנמל לטקיה שבסוריה. הצוות הוחלף והאנייה חומשה במטולי רקטות שהוסוו בארגזי מטען שהונחו על הסיפון. ב-23 בספטמבר האנייה עגנה בנמל טריפולי שבצפון לבנון לטעינת רקטות 122 מ"מ וחביות חומר נפץ. האנייה הפליגה לדרכה, אך נאלצה לעגון בקפריסין ב-25–26 בספטמבר על מנת לתקן את ההגה האוטומטי שהיה לו תפקיד חשוב בתוכנית הפיגוע.

ב-28 בספטמבר 1978 עברה האגיוס דמטריוס בתעלת סואץ מבלי שעוררה חשד בדרכה לעבר מפרץ אילת.

זירת ים סוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 זירת ים סוף כללה מרחב ים ארוך שהשתרע מאזור א-טור בדרום מפרץ סואץ, דרך ראס כניסה, מצרי יובל, שארם א-שייח', מצרי טיראן ומפרץ אילת, בואכה אילת. התקופה הייתה לאחר נסיגת צה"ל ממערב סיני ומצפון ומרכז מפרץ סואץ במסגרת הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975, והמשא ומתן המדיני לקראת חתימת הסכם שלום עמה.

מפקדת זירת ים סוף של חיל הים שכנה בשארם א-שייח' – בבסיס מרחב שלמה (במ"ש), בצמוד למפקדת הפיקוד של מרחב שלמה (מרש"ל). ליד בניין מפקדת הזירה, אשר ניצב על גבעה נישאת מעל המפרץ הטבעי של שארם ומעגן חיל הים, מוקמו חדר המבצעים ומי"ק בבונקר ממוגן במעמקי הגבעה.

בסיס מרחב שלמה היה הבסיס המרכזי של חיל הים בזירה הדרומית. בבסיס עגנו שישה סטי"לים (פלגה 45), שש נחתות (פלגה 921), וסיירת בת ארבעה דבורים של פלגה 915. משרדי הפלגות של כלי השיט היו ליד מפקדת הזירה. לחיל הים היו בזירת ים סוף בסיסים נוספים בא-טור ובראס כניסה שבמפרץ סואץ, ובאילת שבה הייתה המספנה הזירתית.

מערך הגילוי הזירתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך הגנת החוף הזירתי כלל מספר תחנות מכ"ם ותצפיות עין, וכן ספינות סיור לביטחון שוטף מפלגת הדבורים 915. לאורך החוף מוקמו בסיסי מכ"ם ותצפית שבהם עגנו סיירות הדבורים. בא-טור – כ-35 מיל מצפון לשארם א-שייח', ובראס כניסה – כ-20 מיל מצפון לשארם א-שייח', הותקנו תחנות המכ"ם על נחתות ישנות, מדגם שכונה "אבו נפחא", שהוצאו מהשירות. התחנות הופעלו על ידי חיילות חיל הים ושלטו בתצפית מכ"ם ועין על כל החלק הדרומי של מפרץ סואץ, עד מיצרי יובל. בנוסף עגנה בכל אחד מבסיסים אלה סיירת בת ארבעה דבורים מפלגה 915. הדבורים קיימו דרך קבע סיורי בט"ש, בעיקר במפרץ סואץ.

בהר צפרא אשר נישא מעל הבסיס בשארם א-שייח', מוקמה תחנת מכ"ם חופי של חיל הים בסמוך לתחנת מכ"ם של חיל האוויר. גם מכ"ם צפרא הופעל על ידי חיילות חיל הים. מכ"ם צפרא צפה על דרום מפרץ אילת עד למצרי טיראן, מימי דרום סיני וצפון הים האדום. עקב התנאים הטופוגרפיים, לא הייתה למכ"ם בצפרא תצפית על מפרץ אילת צפונית למצרי טיראן. עובדה זו השפיעה על האירוע המתואר כפי שיוסבר בהמשך.

במצרי טיראן מוקמה תצפית עין קבועה של חיל הים, עליה הוטל לזהות כל כלי שיט המפליג במיצרי טיראן צפונה או דרומה. תצפית זו אוישה בדרך כלל על ידי אנשי מילואים של חיל הים. התצפית צוידה בזרקור רב עוצמה אשר אפשר זיהוי גם בחושך. ממצרי טיראן ועד אילת, מרחק כ-120 מיל, לא היה לחיל הים בסיס תצפית נוסף.

בבסיס אילת הייתה תחנת מכ"ם ותצפית. כמו כן עגנו שם דרך קבע שניים-שלושה דבורים של פלגה 915. למכ"ם אילת הייתה תצפית טובה למדי עד אזור נואיבה, למעלה משליש הדרך בין אילת לשארם א-שייח'. גם באזור אילת התקיימו סיורי בט"ש קבועים של דבורים.

מפרץ סואץ - נפח תנועת כלי השיט במפרץ סואץ דרומה וצפונה היה גדול למדי. במפרץ סואץ הפליגו אניות דרומה מתעלת סואץ אל הים האדום וצפונה מהים האדום אל התעלה. מרבית המטרות אשר התגלו למערך הגילוי החופי זוהו כאניות סוחר. הזיהוי נעשה בתצפיות עין מהחוף או על ידי הדבורים בסיוריהם. חלקן לא זוהו וסומנו כמטרות חשודות עד שהתרחקו ונעלמו מטווח הגילוי.

מפרץ אילת - מספר קטן של כלי שיט הפליג צפונה מאזור ראס מוחמד שבדרום חצי האי סיני אל מפרץ אילת. חלק מכלי השיט הפליג דרומה מתעלת סואץ בטרם פנה צפונה אל מצרי טיראן וחלקם הגיעו מהים האדום ישירות צפונה אל מצרי טיראן.

במיצרי טיראן עברו לא יותר מ-10 כלי שיט ביום עמוס.[1] כל כלי שיט שעבר במצרי טיראן צפונה או דרומה זוהה ביום ובלילה זיהוי מלא על ידי תצפית חיל הים אשר הייתה בראס נצרני, במרחק כ-200 מטר בקו ראייה מכלי השיט. כלי שיט אשר זוהו, סומנו במערך הגילוי כמטרות כחולות או ירוקות בטרם חצו את מיצרי טיראן צפונה. מרבית כלי שיט אלה הפליגו לנמל עקבה ומקצתם הפליגו לנמל אילת.

מהלך שיבוש הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת חגי תשרי, מפרץ אילת עד בואך דרום סיני, היה הומה מטיילים ונופשים ישראלים. לפיכך, נהוג היה לתגבר את מערך הגילוי החופי באזור, על ידי פריסת ספינות של חיל הים. בשבת, 30 בספטמבר 1978, יום לפני ערב ראש השנה תשל"ט, עגנה ליד דהב נחתת הטנקים (נט"ק) אח"י אשדוד פ-61 (מדגם 60 מ' ובאורך 60 מ') מפלגה 921, בפיקודו של אבי רוטמן, והסטי"ל אח"י "רשף", בפיקודו של הרצל שחף, עגן בקרבת נואיבה. הספינות שימשו כתחנות מכ"ם ותגברו את מערך הגילוי החופי.

המודיעין הימי הפיץ למערך הגילוי וליחידות החיל, רשימת אניות בשירות המחבלים. אחת מהן הייתה "אגיוס דמטריוס" תחת דגל קפריסאי. למודיעין הימי לא היה מידע עדכני על תנועות ה"אגיוס דמטריוס" או על כוונות לפיגוע רצחני בראש השנה תשל"ט באילת. ב-30 ספטמבר 1978, בבוקר השבת שלפני ראש השנה, עברה האנייה את מצרי טיראן, אך שמה לא זוהה על ידי תצפיות החוף בעת המעבר, כנראה עקב סינוור השמש ממזרח. האנייה הסבה את תשומת לב המפקד התורן בזירת ים סוף, מאחר שהאטה ולא המשיכה בהפלגה צפונה.

מאוחר יותר, כשזוהתה האנייה בשמה, התנהל דו-שיח בין המשמרת התורנית בזירת ים סוף לבין המודיעין הימי במפקדת חיל הים. המידע במפקדה היה שאנייה בשם הזה נמצאת בים התיכון. אנשי הזירה החזיקו בדעה כי מדובר באנייה מרשימת החשודות.

פעילות הנחתת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה חשבו אנשי מערך הגילוי כי זו אנייה שזקוקה לעזרה. הנחתת אח"י "אשדוד" (פ-61), בפיקודו של אבי רוטמן, שהייתה בסיור בדרום מפרץ אילת, נשלחה "לבדוק ולעזור לפי הצורך". האנייה לא ענתה לקריאות והעלתה את חשד המפקד התורן. קמ"ן זירת ים סוף הודיע שמדובר באנייה חשודה. על הסיפון נראתה סירת גומי מהירה עם שני מנועים. כאשר האנייה סירבה לעצור, הפך החשד לוודאי. האנייה עצרה רק לאחר יריות לתוך גשר האנייה. מהמכולה על הסיפון פרצה רקטה. לאחר ירי נוסף, הניפו אנשי הצוות סדין לבן והאנייה נכנעה. צוות השתלטות מהנחתת, עלה על האנייה והעביר לנחתת את שבעת אנשי הצוות – שישה פלסטינים ורב חובל הודי.

בים גלי ובחשיכה, נחת מסוק על סיפון הנחתת ופינה את השבויים לחקירה במפקדת מרחב שלמה. שלושה פצועים קיבלו טיפול במרפאת מרחב משלמה. בשלב מסוים קיבל מפקד הנחתת הוראה לגרור את האנייה שצפה בלי שליטה. הוא הודיע שהתנאים בשטח אינם מאפשרים לעשות זאת. הנחתת נשארה במקום האירוע עד גמר הטיפול על ידי אח"י רשף.

לאחר האירוע, המשיכה הנחתת במשימותיה בהתאם לתוכנית סיורי הביטחון השוטף במפרץ אילת. כעבור ארבעה ימים, שבה הנחתת לבסיסה הקבוע בשארם א-שייח'.

פעילות ספינת הטילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטי"ל אח"י רשף, בפיקודו של הרצל שחף, הופנה גם הוא לאזור. צוות ההשתלטות מהסטי"ל, עלה על ה"אגיוס דמטריוס", החליף את צוות ההשתלטות מהנחתת, שהיה פחות מאומן בפעולת השתלטות, על מנת למנוע כפילות, וגילה רקטות מוכנות לשיגור וחביות חומר נפץ מוכנות לפיצוץ.[א] התברר שהכוונה הייתה לירות רקטות על העיר אילת, להפנות את האנייה בהגה אוטומטי לכיוון חוף אילת, ולפוצץ שם בהשהייה, את מטען חומר הנפץ.[2]

ה"אגיוס דמטריוס" נעזבה בים כשהגלים והרוח מקרבים אותה לחוף הסעודי. מפקד חיל הים מיכאל ברקאי הורה להשמידה. ירי פגזי תותח מאח"י "רשף" גרמו להתפוצצות מטען חומר הנפץ והאנייה טבעה.

משמעות חסימת האנייה אגיוס דמטריוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסורים ואש"ף תכננו לבצע מגה פיגוע שכלל ירי רקטות מהים לעבר אילת ופיצוץ אנייה בחוף הומה מבקרים בראש השנה תשל"ט, 1978. תוכנית פיגוע זה הייתה שונה מפיגועי ההרג-מיקוח שעלה לעיתים בידי המחבלים לבצע באותה תקופה בחופי ישראל בים התיכון (הפיגוע בנהריה (1974), הפיגוע במלון סבוי ופיגוע כביש החוף), במיקום – לראשונה נעשה ניסיון פיגוע בזירת ים סוף, בהיקף – הרג והרס בממדים גדולים ללא מיקוח, ובשיטה – ירי על עיר מהים ופיצוץ אניית תופת בחוף.

למרות העדר מודיעין עדכני לגבי היותה של האנייה אגיוס דמטריוס בים סוף, או כוונה לבצע פיגוע חבלני שם, כוחות חיל הים בזירה הדרומית – מערך הגילוי, כלי השיט שהוצבו במפרץ אילת ומפקדת הזירה – פעלו כראוי ומנעו פיגוע גדול. מניעת הפיגוע נטרלה גם את כוונת סוריה ואש"ף להעיב על הסכם שלום עם מצרים, שנחתם מספר ימים לפני כן, ולעורר ספקות לגבי התועלת שבו.

בליל חסימת האגיוס דמטריוס התקבל מברק שנשלח משר הביטחון עזר ויצמן ובו הוא הודה לכל המשתתפים בסיכול הפיגוע. כעבור כחודש ממועד האירוע, עיריית אילת בשיתוף גורמי התיירות יזמו יום אירוח ופינוק בעיר, כתודה והערכה לכל החיילים והחיילות אשר השתתפו הסיכול הפיגוע: מתחנות החוף ומהמי"ק הזירתי, מהנט"ק ומהסטי"ל.

בעלי תפקידים בעת האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי תפקידים
שם תפקיד תרומה ופעילות תמונה
סא"ל יצחק שמיר. מפקד תורן במפקדת חיל הים. אישר והורה לעצור את האגיוס דמטריוס בירי. ItschakShamir1973.jpg
סא"ל שמואל פרס. מפקד פלגת הדבורים ומפקד תורן זירת ים סוף. הורה לנחתת לגשת לזיהוי. SerenShmuelPeres.jpg
רס"ן יהודה קוטיק. קצין מודיעין זירת ים סוף. הודיע שיש להתייחס לאגיוס דמטריוס כחשודה ולבדוק אותה ביסודיות. YehudaKotik1979.jpg
סרן מוטי מלכין. עוזר קצין המודיעין בזירת ים סוף. קצין תורן לצדו של פרס. שכנע שזו האנייה החשודה ולאחר האירוע העביר את התמונות שצולמו מהנחתת ופותחו במרש"ל.
סרן אבי רוטמן. מפקד הנחתת אח"י אשדוד (פ-61). עצר את האגיוס דמטריוס, הכניע את המחבלים, הנחית מסוק על הסיפון בים גלי והעביר את השבויים.
סגן מרדכי נדל.[3] מפקד צוות ההשתלטות מהנחתת, סגן המפקד של אח"י אשדוד. ערך חיפוש באנייה והעביר את השבויים לנחתת.
רס"ן הרצל שחף. מפקד הסטי"ל אח"י רשף. הוריד צוות השתלטות והטביע את האגיוס דמטריוס.
סגן איתי רונן. מפקד צוות ההשתלטות מאח"י רשף. ערך חיפוש באנייה וגילה את מטעני הנפץ.
סא"ל אבנר קורא. מפקד פלגה 45 של ספינות הטילים בזירת ים סוף. הגיע למוקד השליטה בזירת ים סוף, עקב אחר האירוע ויעץ למפקד אח"י רשף.
אלוף מיכאל ברקאי. מפקד חיל הים. הורה להטביע את האגיוס דמטריוס. Yomibarkai.JPG
עזר ויצמן. שר הביטחון. אישר להטביע את האגיוס דמטריוס. EzerWeizmanCampDavid1978.gif

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלשלות האירועים
תאריך זירה תיאור האירוע
21 בספטמבר 1978. הים התיכון, סוריה. אגיוס דמטריוס עוגנת בנמל לטקיה. החלפת צוות וחימוש במטולי רקטות.
23 בספטמבר. הים התיכון, לבנון. טעינת 45 רקטות 122 מ"מ וארגזי חומר נפץ במשקל 500 ק"ג על האנייה, בנמל טריפולי.
25-26 בספטמבר. הים התיכון, קפריסין. אגיוס דמטריוס עוגנת בנמל לימסול לתיקון ההגה האוטומטי, שהיה לו תפקיד חשוב בתוכנית הפיגוע.
28 בספטמבר. הים התיכון, מצרים. אגיוס דמטריוס עוברת בתעלת סואץ מבלי לעורר חשד ומצליחה להערים על המצרים.
29 בספטמבר, 18:40. זירת ים סוף, מפרץ סואץ. במכ"מ צפרא מתגלית מטרה בדרום מפרץ סואץ עם נתוני תנועה דרומיים.
30 בספטמבר, 01:50. זירת ים סוף, צפון הים האדום. המטרה מדרום לראס מוחמד משנה קורס לצפון מזרח, לעבר מצרי טיראן.
30 בספטמבר, 07:20. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. אגיוס דמטריוס עוברת במצרי טיראן. בתצפית בראס נצרני לא מצליחים לקרוא את השם על דופן האנייה.
30 בספטמבר. זירת ים סוף, מפקדת הזירה. האנייה מעלה את חשדו של המפקד התורן בזירת ים סוף אשר מורה לנחתת אח"י אשדוד (פ-61), לגשת לזיהוי.
שעה 13:45. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. הנחתת מגלה אונייה מצפון לאי טירן, בתנועה איטית צפונה (בדיעבד נראה שהתכוונה להגיע לאילת בחשיכה).
שעה 15:15. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. הנחתת מעבירה נתוני זיהוי –אגיוס דמטריוס נמל הבית לימסול. מפקדת הזירה מורה לנחתת להתקרב לתשאול
שעה 15:30. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. הנחתת מתקרבת מאוד לאנייה, מניפה דגל B, צופרת ודורשת עצירה. אגיוס דמטריוס אינה נשמעת להוראות העצירה ונראה כמנסה להתנגש בנחתת.
שעה 15:50. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. הנחתת פותחת בירי לפני חרטום האנייה. האנייה אינה עוצרת ודוחקת מזרחה לעבר החוף הסעודי.
שעה 16:00. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. בהוראת מפקדת חיל הים, הנחתת יורה אל תוך גשר האנייה. האנייה פונה מזרחה אל החוף הסעודי.
שעה 16:18. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. הנחתת מממשיכה בירי כללי לעבר אנייה. נראית התפוצצות על הסיפון והאגיוס דמטריוס נעצרת.
שעה 16:22. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. צוות האנייה מניף סדין לבן.
שעה 16:30. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. המחבלים מועברים בזוגות בסירת הגומי אל הנחתת. לטענתם הם אנשי צוות של אנייה תמימה בדרכה לנמל חאקל בחוף הסעודי.
שעה 17:00. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. הסטי"ל אח"י רשף מגיע לזירת האירוע ומוריד צוות השתלטות. גם הנט"ק מוריד צוות השתלטות לאניה.
שעה 17:30. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. צוות ההשתלטות של הסטי"ל מבצע חיפוש באניה. מתגלות כוורות רקטות על הסיפון ו-25 חביות של 20 ק"ג TNT בבטן האניה.
שעה 18:10. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. מסוק חיל האוויר נוחת על סיפון הנחתת בים גלי ורוח צפונית חזקה, ומפנה את השבויים לטיפול וחקירה. השבויים מפונים לחוף בשלוש העברות מסוק.
שעה 20:00. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. מפקד הנחתת, אבי רוטמן, מקבל הוראה לגשת לגרור את האנייה שנסחפת ללא שליטה. הוא מודיע שהתנאי הים - גלים בגובה שישה מטרים - אינם מאפשרים לבצע זאת.
30 בספטמבר, שעה 23:25. זירת ים סוף, דרום מפרץ אילת. האגיוס דמטריוס הריקה מאנשים נסחפת לחוף הסעודי. באישור מפקד חיל הים מיכאל ברקאי ושר הביטחון עזר ויצמן), אח"י רשף פותחת לעברה באש מתותח אוטו מלרה 76 מ"מ. האנייה מתפוצצת וטובעת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טובעה ספינת מחבלים וצוותה נתפס, ערנות חיל הים סיכלה בשבת פיגוע חבלני ראשון מסוגו, ידיעות אחרונות, 4 אוקטובר 1978.
  • מייק אלדר, האויב והים, פרקים מיומן המבצעים, עמ' 247–250, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991.
  • מייק אלדר, שייטת 11, עמ' 143–144, ספרית מעריב, 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כמויות הרקטות לא נספרו וחחומרי הנפץ לא נשקלו. הנתונים מחקירת המחבלים השבויים אינם חד משמעיים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל פרס, יהודה קוטיק, יצחק שמיר ואבי רוטמן, חסימת אנית תופת אגיוס דמטריוס בדרכה לאילת, אתר משמר המורשת הימית, ספטמבר 2015.
  2. ^ מייק אלדר, "שייטת 11", עמ' 144.
  3. ^ השופט מרדכי, מודי נדל קודם אדם, ושופט מרדכי נדל נעשה נשיא בית משפט השלום בקרית שמונה. נפטר ממחלה קשה באפריל 2014.