חסמיק פפיאן

**חסמיק פפיאן**
**Հասմիկ Պապյան**
לידה	2 בספטמבר 1961 (בת 62); ירוואן, ברית המועצות
מוקד פעילות	ברית המועצות, ארמניה, אוסטריה
מקום לימודים	קונסרבטוריון קומיטאס של ירוואן, Sayat-Nova Music School
סוגה	אופרה
סוג קול	סופרן
כלי נגינה	כינור
	פרופיל ב-IMDb

חסמיק פפיאן (בארמנית: Հասմիկ Պապյան; נולדה ב-2 בספטמבר 1961)^[1] היא זמרת סופרן ארמנית. זכתה בפרס אמן העם של ארמניה ב-2004. בשנת 2005 מונתה על ידי ראש הכנסייה הארמנית כשגרירת התרבות הארמנית בעולם בשל תרומתה לתרבות הארמנית, והוענקו לה מסדרי סנט סהאג, סנט מסרוב וסנט מסרופ משדוץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסמיק פפיאן נולדה בירוואן, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית (אז חלק מברית המועצות) ב-2 בספטמבר 1961. היא החלה להתעניין במוזיקה כאשר התחילה לנגן בכינור בגיל 5. פפיאן סיימה את לימודיה באקדמיית קומיטאס בירוואן קודם ככנרית, ואז בתור זמרת. חבריה עודדו אותה לפתח את הקול שלה, וטטביק סזנדריאן, אז ראש לימודי הקול בקומיטאס, אמר לפפיאן אחרי ששמע רק מספר תווים ששרה, שהיא מוכרחה לשיר.^[2]

לאחר הופעת הבכורה שלה באופרה הארמנית הלאומית, היא הוזמנה להופיע כסולנית במגוון מקומות, בין היתר באופרה של בון ובדויטש אופר אם ריין, שבדיסלדורף, גרמניה. עד מהרה, היא פיתחה קריירה בינלאומית, ומאז הופיעה במספר רב של תיאטראות, ביניהן היוקרתיות באופרות שבעולם, כמו המטרופוליטן אופרה וקרנגי הול בניו יורק, האופרה של סן פרנסיסקו, האופרה הלאומית בוושינגטון, לה סקאלה במילאנו, האופרה בסטיליה בפריז, גראן תיאטרו דל ליסאו בברצלונה, תיאטרו ריאל במדריד, ויגמור הול בלונדון, האופרה של וינה ומוזיקפראיין בווינה, קונצרטחבאו והאופרה דה נדרלנדס של אמסטרדם, האופרה של ציריך, תיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג, וכן באופרה הממלכתית של בוואריה במינכן, האופרה הלאומית בשטוטגרט, האופרה הממלכתית של המבורג, זמפר-אופרה בדרזדן, והאופרה של ברלין.^[3]

פפיאן אומרת שהפריצה הגדולה שלה באה בעקבות תחרות השירה בלוודיר בווינה ב-1990. אחד הפרסים בתחרות היה לשיר מתוך הרפרטואר שלה בתיאטרון הגדול של ורשה. היא כללה את האופרה "נורמה" ברפרטואר שלה, אך לא ציפתה להופיע בה בשל גילה הצעיר וחוסר ניסיונה היחסי. אך היא קיבלה הצעה של הרגע האחרון להופיע באופרה בתיאטרה וייקי, על אף שלא הופיעה בה בהופעה חיה קודם לכן. היא התכוננה להופעה תוך חמישה ימים, עם שני ימי חזרות וחזרה אחת בלבד עם התזמורת. ההופעה הייתה מוצלחת מאוד, ו"נורמה" הפכה לתפקיד בו נודעה כזמרת. במופע הראשון שלה בתור נורמה, בוורשה בשנת 1993, ג'אנקרלו דל מונקו, בנו של מריו דל מונקו, ראה את הופעתה, ומיד הציע לה חוזה עם האופרה של בון בגרמניה.^[4] וכך החלה הקריירה המקצועית שלה בתור זמרת אופרה בינלאומית. חוזה ראשון זה ליהק אותה בתפקידים ראשיים ב"לה טרוויאטה" של ורדי, בתור דונה אנה ב"דון ג'ובאני" של מוצרט, וכמיכאלה ב"כרמן" מאת ביזה. היא שרה את "טוסקה" לראשונה בבית האופרה של וינה ב-1995.

פפיאן מתגוררת בווינה, אוסטריה, עם בעלה קונרד קון, דרמטורג אשר עובד עבור תיאטראות שונות באירופה, כגון בית האופרה של ציריך^[5] וגם משמש בתור מנהל יחסי הציבור של פפיאן, וכן עם הבת שלהם, סירנוש, שנולדה בשנת 2001. קון כתב ספר ובו תרגומים לגרמנית של מבחר שירים מאת המשורר הארמני יגהישה צ'רנטס. פפיאן קוראת לירוואן "עירה האהובה", ואומרת, "מעולם לא עזבתי את ארמניה. אני רואה [את היעדרותי] כמעט כמו נסיעת עסקים." היא מבקרת את מולדתה כל שנה, ממשיכה להופיע שם,^[6] ומתכננת לשוב לחיות בארמניה בסוף הקריירה שלה.

רפרטואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפרטואר שלה רחב, ונע בין "דונה אנה" של מוצרט ("דון ג'ובאני"), "מתילדה" של רוסיני ("ויליאם טל"), "ראשל" של ז'אק פרומנטל הלוי ("היהודייה"), "מיקאלה" של ביזה ("כרמן"), "מימי" של פוצ'יני ("לה בוהם"), "מגדה" ("לה רונדין"), טוסקה, מאדאם באטרפליי, "ג'יוקונדה" של אמילקארה פונקיילי ("לה ג'יוקונדה"), ו"מרגרטה/אלנה" של אריגו בויטו ("מפיסטופלה"), "ליסה" של צ'ייקובסקי ("פיק דאם"), ו"סנטה" של ריכרד וגנר ("ההולנדי המעופף"). הוא כולל שנים עשר תפקידי ורדי: "לה טרוויאטה", "דזדמונה" ("אותלו"), "אאידה" ו"לאונורה" ("הטרובדור" ו"כוחו של גורל"), "אליזבטה" ("דון קרלו"), "אלנה" (I vespri siciliani), "אמיליה" (Simon Boccanegra), "אלווירה" ("ארנאני"), "ליידי מקבת", "אביגייל" ("נבוקו"), "אודבלה" ("אטילה"), וכן "הרקוויאם של ורדי". תפקיד מרכזי שלה הוא "נורמה" של בליני; היא הופיעה בתפקיד זה בין השאר בפולקסאופר של וינה, ברג'יו של טורינו, במונטריאול, בלטימור, דטרויט, דנוור, וושינגטון הבירה, במטרופוליטן אופרה בניו יורק,^[7] האופרה דה מרסיי, האופרה דה מונפלייה, בפסטיבל אורנז' (דרום צרפת) טרפאני (סיציליה), במנהיים, שטוטגרט, סנט גאלן, שפליט, רוטרדם ובאופרה דה נדרלנדס של אמסטרדם. הופעתה באמסטרדם יצאה ב-DVD באוקטובר 2006. בינואר 2009, היא הוסיפה עוד תפקיד בל קנטו לרפרטואר שלה: המלכה אליזבת הראשונה באופרה של דוניצטי, "רוברטו דברו" (הבכורה הייתה בדאלאס אופרה).

הופעות אמנותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפיאן הופיעה ברוב מדינות אירופה, ישראל, לבנון (בפסטיבל הבינלאומי באלבק), יפן, אמריקה הלטינית (מקסיקו, ברזיל, צ'ילה), כמו גם בקנדה (טורונטו, מונטריאול), ארצות הברית, שם היא מוזמנת באופן קבוע (לוושינגטון, וושינגטון די סי, סן פרנסיסקו, ניו יורק, בלטימור, דטרויט, סינסינטי, פסטיבל דנוור, ועוד). היא הופיעה עם מנצחים בולטים – כמו ריקרדו מוטי, ואלרי גרגייב, ז'ורז' פרטר, מישל פלאסון, מרצ'לו ויוטי, מאוריציו ארנה, מיונג-וון צ'ונג, גנאדי רוז'דסטוונסקי, פלאסידו דומינגו, ליאונרד סלטקין, ג'יימס מוריס וג'יימס קונלון. פפיאן היא גם פעילה מאוד בקידום המוזיקה של עמיתיה המלחינים הארמנים, כגון קומיטאס, יראניאן, קנטצ'יאן, טצ'וקאדג'יאן, טיגראניאן, אווט טרטריאן, וטיגראן מנסוריאן ברסיטלים שלה. בשנת 2006, יצא דיסק של 36 שירים של קומיטאס בביצועה. היא מופיעה באופן קבועה בהופעות תרומה למען מגוון מטרות, לרבות אגודת הסיוע הארמנית של לבנון, UNICEF, המרכז לממוגרפיה של ירוואן, האגודה לשיקום גיומרי, ואירועי הנצחה של רצח העם הארמני.^[8]

היא זכתה בשנת 2004 בפרס "אמן העם" של הרפובליקה של ארמניה, וקיבלה את מסדר סנט מרסופ משדוטס מטעם הקתוליקוס של הכס הקדוש של קיליקיה של הכנסייה הארמנית. בשנת 2005 הוענק לה מסדר סנט סאהאג ומסרוב משדוץ מידי הקתוליקוס קארקין השני של ארמניה בכנסיית האם הקדושה באצ'מיאדזין, עבור תפקידה כ"שגרירת התרבות הארמנית ברחבי העולם".