דיאפרגמה

ערך זה עוסק באמצעי מניעה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דיאפרגמה (פירושונים).

דיאפרגמה (בעברית: חציץ^[1]) היא אמצעי מניעה בצורת כיפה העשויה מסיליקון רפואי המוחדרת לנרתיק האישה לפני קיום יחסי מין בשילוב עם קוטל זרע ומונעת את הכניסה של הזרע לרחם ובכך גם הגעה לביצית והפרייתה. הדיאפרגמה מכסה את צוואר הרחם והדופן העליון של נרתיק האישה. בשימוש בדיאפרגמה יש להשאירה בנרתיק לפחות שש שעות לאחר המגע המיני.^[2]

קיימות מידות שונות של דיאפרגמות. בחירת הדיאפרגמה במידה המתאימה לאישה נעשית באמצעות בדיקה על ידי איש או אשת מקצוע. בנוסף להיותה אמצעי מניעה, דיאפרגמה יכולה לשמש גם לצורך אגירת נוזלי הווסת בצורה דומה לגביעונית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של חסימת צוואר הרחם על מנת למנוע היריון הוא בן אלפי שנים. תרבויות שונות השתמשו במכשירים המעוצבים כצוואר הרחם, כגון גביעי נייר משומנים או חצאי לימון, או לחלופין, הכינו תערובות דביקות הכוללות דבש או שרף ארזים ושמו אותם בפתח צוואר הרחם. עם זאת, המצאת הדיאפרגמה אשר נותרת במקומה בשל הקפיץ אשר בשפה שלה, ולא מחוברת או דבוקה לצוואר הרחם, היא מודרנית יחסית.

שלב חשוב בפיתוח הדיאפרגמה הייתה המצאת תהליך וולקניזציית הגומי (rubber vulcanization) שהומצא על ידי צ'ארלס גודייר ב-1844. בשנות ה-80 של המאה ה-19 גניקולוג גרמני בשם ס. האס (C. Haase) היה הראשון לפרסם אמצעי מניעה מגומי עם קפיץ בשפתו. האס כתב תחת שם העט ווילאים פ. ג'. מנסינגה ודיאפרגמת מנסינגה הייתה המותג היחידי למשך זמן רב. בארצות הברית הפיזיקאי אדוארד בליס פוט עיצב ומכר דגם מוקדם של הדיאפרגמה תחת השם "צעיף רחם" החל משנות ה-60 של המאה ה-19.

מרגרט סנגר אקטיוויסטית למניעת הריון בארצות הברית, נמלטה לאירופה ב-1914 כדי להימלט מהוצאה להורג לפי חוקי קומסטוק, אשר אסרו על שליחת אמצעי מניעה או מידע עליהם בדואר. סנגר הכירה את הדיאפרגמה בהולנד והציגה אותה לארצות הברית, כאשר חזרה לשם ב-1916. סנגר ובעלה השני, נוח סלי, ייבאו באופן לא חוקי כמויות גדולות של המוצר מגרמניה והולנד. ב-1925 סלי סיפק מימון לחבר של סנגר, הרברט סימונס, אשר ייסד באמצעותו את החברה הראשונה לייצור דיאפרגמות בארצות הברית, חברת הולנד-רנטוס (Holland-Rantos).

הדיאפרגמה שיחקה תפקיד חשוב בביטול חוק קומסטוק; ב-1932 סנגר ארגנה שיצרן גרמני ישלח חבילה של דיאפרגמות לפיזיקאי מניו-יורק, אשר תמך בפועלה של סנגר. המכס בארצות הברית החרים את החבילה וסנגר עזרה לארגן תביעה בנושא. ב-1936 בית משפט פדרלי לערעורים קבע כי החבילה יכולה להיות מועברת.

אף על פי שבאירופה הכובעון הצווארי היה יותר פופולרי מהדיאפרגמה, הדיאפרגמה הפכה לאחד מאמצעי המניעה הפופולריים ביותר בארצות הברית. ב-1940 שליש מהזוגות הנשואים בארצות הברית השתמשו בה.

בשנות ה-60 חלה ירידה דרמטית (כעשירית מהזוגות הנשואים בארצות הברית) בשימוש בדיאפרגמות עקב תחילת השימוש בהתקן התוך רחמי והגלולה המשולבת. הירידה הזו המשיכה וב-2002 רק כ-0.2% מהנשים בארצות הברית השתמשו בדיאפרגמות.

התאמה ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאפרגמה מגיעה בגדלים שונים ונדרשת פגישה עם איש מקצוע כדי להתאים את הגודל הנכון.

דיאפרגמה במידה הנכונה תכסה את צוואר הרחם ותיצמד לעצם החיק.
דיאפרגמה קטנה מדי עשויה להתאים לנרתיק אך לא לכסות את צוואר הרחם או להינתק מצוואר הרחם בעת קיום יחסי מין או חוסר נוחות בעיכול. בנוסף, יש סיכוי גדול יותר שהשותף המיני של האישה יחוש את שפת הדיאפרגמה במקרה כזה.
דיאפרגמה גדולה מדי תיצור לחץ על השופכה ותמנע משלפוחית השתן להתרוקן לחלוטין בעת מתן שתן, כך תגביר את הסיכוי לזיהום בשלפוחית. בנוסף, היא עשויה לשפשף את הקיר הווגינלי ולגרום לכאב.

מקרים בהם ההתאמה עשויה להשתנות:

בעת גירוי מיני הנרתיק עשוי להתארך. כלומר, בזמן קיום יחסי המין הדיאפרגמה לא תיצמד לעצם החיק כוון שהיא נעה במעלה הנרתיק בשל תנועה של צוואר הרחם. לפיכך, אם הדיאפרגמה מוכנסת לאחר תחילת העוררות המינית יש לשים לב באופן מיוחד למיקומה הנכון, כדי להבטיח שהיא מכסה את צוואר הרחם.
אישה עשויה להזדקק לדיאפרגמה בגדלים שונים בהתאם לתקופה במחזור החודשי בה היא נמצאת. פעמים רבות נדרשת דיאפרגמה גדולה יותר בזמן הווסת. כמו כן, ייתכן כי יש צורך בדיאפרגמה גדולה יותר גם בעת הביוץ. עקרונית, הגודל הגדול ביותר של דיאפרגמה אשר אישה מסוגלת ללבוש במהלך כל החודש בנוחות הוא הגודל הדרוש.

התאמה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריך להתאים מחדש דיאפרגמה במקרים הבאים:

עם שינוי במשקל של 4.5 ק"ג ומעלה - ההנחיה הקלינית הנהוגה היא שירידה במשקל עשויה לגרור עלייה במידת הדיאפרגמה, אך ישנם ספקות לגבי קשר זה.
במקרה של הריון באורך 14 שבועות ומעלה – לידה וגינלית כמעט תמיד גוררת הגדלה במידת הדיאפרגמה, אך בשל שינויים ברצפת האגן, כל אישה אשר עוברת הפלה (טבעית או מלאכותית) בשלישון השני של ההריון או הריון באמצעות ניתוח קיסרי עדיין צריכה לעבור התאמה מחדש.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה זמן מה מומלץ שהדיאפרגמה תישאר במקום במשך לפחות שש או שמונה שעות לאחר קיום יחסי מין. לא נעשו מחקרים על מנת לקבוע את תוקפה של המלצה זו. עם זאת, כמה אנשי מקצוע רפואיים הראו כי טווחים של ארבע שעות או אפילו שעתיים יש בהם כדי להבטיח יעילות.

אופן מניעת ההריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיץ אשר בשפת הדיאפרגמה מהווה סגר בצמוד לקירות הנרתיק. הדיאפרגמה מכסה את צוואר הרחם ומונעת מהזרע פיזית להיכנס לרחם.

בדרך כלל משתמשים בדיאפרגמה בשילוב עם קוטל זרע והאמונה הרווחת היא שהוא מגביר את יעילותה. לא נערכו מספיק מחקרים כדי לקבוע את יעילות הדיאפרגמה ללא קוטל זרע.

יעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידת היעילות של דיאפרגמה, כמו של רוב אמצעי המניעה, ניתנת להערכה בשתי דרכים: יעילות השיטה ואפקטיביות בפועל. יעילות השיטה היא החלק היחסי של זוגות, אשר משתמשים בדיאפרגמה בצורה נכונה ובאופן עקבי ואינם נכנסים להריון. אפקטיביות בפועל היא חלקם היחסי של הזוגות אשר משתמשים בדיאפרגמה כאמצעי מניעה יחידי ולא נכנסים להריון.

הנתונים מוצגים בדרך כלל לגבי שנת השימוש הראשונה. עבור כל סוגי אמצעי המניעה, האפקטיביות בפועל נמוכה יותר מאשר יעילות השיטה, זאת בשל מספר גורמים:

טעויות בחלק מההנחיות שקובעות כיצד להשתמש באמצעי המניעה.
טעויות של חלק מהמשתמשים באמצעי המניעה.
אנשים אשר באופן מודע אינם משתמשים באמצעי מניעה מדי פעם.

קיימים דו"חות אשר קובעים שעור של 6% במניעת הריון בעת שימוש בדיאפרגמה משולבת קוטל זרע. שעור ההריונות הריאלי אשר מדווח בעת שימוש בדיאפרגמה משתנה בהתאם לאוכלוסייה הנבדקת ונע בין 10% ל-39%.

בניגוד לשיטות מניעת הריון אחרות אשר כוללות חסימה של צוואר הרחם, ניתן להשתמש בדיאפרגמה באופן זהה לפני ואחרי לידה.

הדיאפרגמה בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב השימוש בדיאפרגמה יש דיון הלכתי: יש המתירים שימוש בדיאפרגמה מכיוון שהתשמיש נעשה ללא חציצה בין הגופים, ופעולת המניעה מתבצעת על ידי מניעת הגעת הזרע לרחם. יש אוסרים שימוש בדיאפרגמה מכיוון שהשימוש נעשה יחד עם קוטלי זרע שמשחיתים אותו. בעקבות חילוקי דעות אלו, יש פוסקים שהתירו שימוש בדיאפרגמה במקרים בהם לא ניתן להיעזר באמצעי מניעה עדיפים מבחינה הלכתית. היתר זה ניתן דווקא בגלל אחוזי היעילות הנמוכים יחסית.^[3]