חצי האי קתיאוואר

קתיאוואר
કાઠિયાવાડ

חצי האי קתיאוואר בצילום לוויין של נאס"א, 3 בפברואר 2015
נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים הערבי
קואורדינטות	21°N 71°E
שטח	61,000 קילומטר רבוע
גובה מרבי	הר גירנאר : 1,145 מטר
נתונים מדיניים
מדינה
אוכלוסייה	15,000,000
עיר ראשית	ראג'קוט

קָתִיָאווָאר (בגוג'ראטית: કાઠિયાવાડ) הוא חצי אי בצפון-מערב הודו, החודר אל תוך הים הערבי. שטח חצי האי הוא כ-61,000 קמ"ר, והוא מהווה כשליש משטחה של גוג'ראט. הוא נקרא גם סַאוּרָאשְׁטְרַה, שפירושו בסנסקריט "האומה הטובה" (सौराष्ट्र).

גאוגרפיה

פנגולין הודי מתכדרר כדי להתגונן מלהקת אריות אסייתיים ביער גיר

צורת חצי האי קתיאוואר היא כשל מחומש, אשר צלעותיו הארוכות בולטות אל תוך הים הערבי בכיוון כללי דרומה-מערבה. חצי האי תחום מצפון-מערב על ידי מפרץ קוּץ' (Gulf of Kutch), וממזרח על ידי מפרץ קְהַאמְבְּהָאט (Gulf of Khambhat).

בקתיאוואר יש אקלים צחיח למחצה חם, ורוב שטחו מכוסה צמחיית שיחים. בדרום חצי האי נמצא הפארק הלאומי יער גיר, שידוע כאזור האחרון שבו עדיין חי האריה האסייתי.

רובו המוחלט (99.99%) של שטח חצי האי משתייך למדינה ההודית גוג'ראט. מתגוררים בו כ-15 מיליון איש, רובם בני הדת ההינדואית, לצד מיעוט מוסלמי משמעותי ומעט ג'יינים ונוצרים. העיר הגדולה בקתיאוואר, שבעבר הוכרה גם כבירתה, היא רָאגְ'קוֹט .

מחוז דיו

בדרום חצי האי, בסמוך לאי דִּיוּ (Diu), שוכן הכפר גוֹגוֹלָה , ומזרחית לו נמצאת מובלעת סימבור (Simbor) הזעירה, שאינה מיושבת. מקומות אלו, ששטחם היבשתי מסתכם בפחות מ-2 קמ"ר, אינם משתייכים למדינת גוג'ראט, אלא לטריטוריית האיחוד דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו.

היסטוריה

מוהנדס גנדי כתלמיד בית ספר בראג'קוט, 1883. גנדי, שנולד וגדל בחצי האי, הוא אחד האנשים הידועים ביותר שמוצאם מקתיאוואר

מפת המדינה המאוחדת של סאורשטרה

מקור השם "קתיאוואר" הוא בעם הקאתי (Kathi people), שהיגר לקתיאוואר מסינד בסביבות המאה ה-8.

במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, רוב קתיאוואר הייתה מחולקת בין מספר רב של נסיכויות קטנות, שרבות מהן כללו רק כפר אחד או שניים. עד שנת 1818 הן היו מדינות חסות של האימפריה המראטהית, ולאחר מכן נפלו לחסותה של האימפריה הבריטית, שגם היא הכירה באוטונומיה שלהן כחלק מסוכנות קתיאוואר (Kathiawar Agency). צפון-מזרח חצי האי היה בשליטה בריטית ישירה כחלק מנשיאות בומביי, וחלק קטן בדרום קתיאוואר השתייך למחוז דִּיוּ (Distrito de Diu) של הודו הפורטוגזית.

עם סיום השלטון הבריטי וחלוקת הודו ב-1947, נדרשו הנסיכויות בקתיאוואר לבחור בין הסתפחות להודו (ההינדית) או לפקיסטן (המוסלמית). כל הנסיכים בחרו בהודו, חוץ מאחד: מוחמד מחבת חאן השלישי , הנוואב של ג'וּנָאגַדְה (Junagadh), שבהיותו מוסלמי ביקש להצטרף לפקיסטן, אבל הודו בכל זאת השתלטה על הנסיכות שלו, שרוב תושביה היו הינדים ואף הצביעו בעד הצטרפות להודו במשאל עם. רשמית פקיסטן טוענת עד היום שהיא הריבון החוקי של ג'ונאגדה (אם כי בפועל אינה פועלת לקדם את טענתה זו).

ב-15 בפברואר 1948 התאחדו הנסיכויות שבחצי האי למדינה המאוחדת של קתיאוואר, שהייתה לאחת המדינות בתוך הפדרציה ההודית, ולאחר מספר חודשים שינתה את שמה לסַאוּרָאשְׁטְרַה. היא השתרעה על מרבית חצי האי, ואולם חלקים ממנו השתייכו למדינת בומביי, או למחוז דִּיוּ שכלל לא היה שייך להודו אלא נותר בריבונות פורטוגל. מצב זה נותר עד חוק הארגון מחדש של המדינות בשנת 1956, שביטל את המדינה המאוחדת של סאוראשטרה וסיפח אותה למדינת בומביי.

בשנת 1960 פוצלה מדינת בומביי והוקמה מדינת גוג'ראט בחלקיה דוברי הגוג'ראטית, הכוללים גם את קתיאוואר. בדצמבר 1961 כבשה הודו את המושבות הפורטוגזיות שנותרו בארצה, אשר הפכו לטריטוריית איחוד (נפרדת מגוג'ראט).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חצי האי קתיאוואר בוויקישיתוף

• kathiawad.com
• חצי האי קתיאוואר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)