חצצת בלוטות הרוק
 | |
| חצץ שהוסר מבלוטת תת-הלשון (באנגלית: sublingual gland) | |
| שמות נוספים | אבנים בבלוטות הרוק |
|---|---|
| תחום | כירורגיית פה ולסת |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D020792 |
| סיווגים | |
| ICD-11 |
DA04.4  |
  | |
חצצת בלוטות הרוק (באנגלית: Sialolithiasis, המכונה גם אבנים בבלוטות הרוק[1]; המונח נגזר מן המילים היוונית sialon (רוק) ו-lithos חצץ (תצורת רבים)) הוא סוג של מסה קשה, דמוי אבן, הנוצר בתוך איבר או צינור בתוך הגוף. חצץ זה עשוי בדרך כלל ממלחים מינרליים, וסוגים אחרים של חצץ כוללים אבני שקדים ואבנים בכליות. חצצת בלוטות הרוק מתייחס להיווצרות של חצץ בתוך בלוטת הרוק.
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצצת בלוטות הרוק היא מצב שבו מסה מוגדרת או חצץ נוצרים בבלוטות הרוק לרוב בצינור בלוטת תת-הלסת התחתונה (באנגלית: Submandibular gland(אנ')). באופן פחות נפוץ, חצץ זה יכול להופיע בבלוטת מצד האוזן (באנגלית: parotid gland), או לעיתים רחוקות עלול להופיע בבלוטת תת-הלשון (באנגלית:sublingual gland (אנ')).
סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לחלק את אבני הרוק על פי הבלוטה שבה הם נוצרים. כ-85% מהאבנים מתרחשות בבלוטת תת-הלסת התחתונה[2], ובין 5-10% מתרחשות בבלוטת מיצד האוזן[3]. ב -0% -5% מהמקרים, בלוטת תת-הלשון או בלוטת הרוק הזעירה מושפעת[3]. בעוד שלרוב הבלוטות הקטנות לא נפגעות, חצץ בלוטות הרוק מופיע יותר בבלוטות הקטנות כמו ברירית הפה וברירית השפתית העליונה[4].
סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסימפטומים השכיחים ביותר הם כאבים ונפיחות בבלוטות הרוק הנגועה, ששניהם הולכים ומחריפים כאשר ישנו גירוי ותגובה של הרוק, למשל מראה, מחשבה, ריח וטעם של מזון או במצב של רעב או לעיסה. מצב שכזה ידוע גם כ"תסמונת הארוחה"[3] וכתוצאה מכך עלולה להיווצר דלקת או זיהום בבלוטה. חצצת בלוטות הרוק עשויה להתפתח גם בשל נוכחותם של זיהומים כרוניים הקיימים בבלוטות, התייבשות (למשל שימוש בפנוטיאזינים(אנ')), תסמונת שגרן ו / או עלייה ברמות סידן מקומיות, אך במקרים רבים הגורם לא ידוע. אם חצץ נוצר בצינורית המנקזת את הרוק מבלוטת הרוק לתוך הפה, הרוק יהיה לכוד בבלוטה. זה עלול לגרום לנפיחות ודלקת של הבלוטה, דבר שיגרום לכאבים רבים. דלקת של בלוטת הרוק נקראת sialadenitis(אנ'). עם זאת, חצץ אינה הסיבה היחידה לכך שבלוטת הרוק עשויה להיות חסומה ולגרום ל"תסמונת הארוחה". מחלות בבלוטת הרוק, עלולות להתרחש גם עקב היצרות צינורית, גופים זרים, וריאציות אנטומיות או מומים במערכת הצינור המובילה לחסימה מכנית הקשורה בקיפאון הרוק בצינור[3]. חצץ זה עשוי להיות רדיופאקיות (באנגלית: Radiodensity(אנ')), כלומר הן יופיעו ברדיוגרפיה או בקרני רנטגן, שם הן לא יהיו גלויות ברדיוגרפים(אנ') (אם כי חלק מההשפעות שלהן על הבלוטה עדיין עשויות להיות גלויות). הסימנים והתסמינים משתנים ותלויים במידה רבה בשאלה, האם חסימת הצינורית מלאה או חלקית, וכמה לחץ נוצר בתוך הבלוטה[1]. התפתחות הזיהום בבלוטה משפיעה גם על הסימנים והתסמינים.
- כאב, שהוא לסירוגין, ועלול פתאום להחמיר לפני ארוחות, ולאחר מכן לאט לאט להשתפר (חסימה חלקית)[2].
- נפיחות בבלוטות, גם לעיתים קרובות לסירוגין, מופיעות פתאום או מתגברות לפני ארוחות, ואז יורדת הנפיחות לאט ובהדרגתיות (חסימה חלקית)[2].
- רגישות של הבלוטה למגע או גירוי[2].
- גוש קשה מוחשי, אם האבן ממוקמת ליד קצה הצינורית[1][2]. אם האבן נמצאת ליד פתח צינור בבלוטת תת-הלסת התחתונה, הגוש עשוי להיות מורגש מתחת ללשון.
- מחסור ברוק המגיע מן הצינורית (חסימה מוחלטת)[2].
- אדמנת (אדמומיות, באנגלית: Erythema(אנ')) של רצפת הפה (זיהום)[2].
- מוגלה המופרשת מן הצינורית (זיהום)[2].
- לימפדנופתיה צווארית (זיהום)[2].
- ריח רע מהפה[2].
לעיתים נדירות, כאשר האבנים נוצרות בבלוטות הרוק הקטנות, בדרך כלל תופיע רק נפיחות מקומית קלה בתצורת קשריר ורגישות[1].
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
1.בלוטת מיצד האוזן 2.בלוטת תת-הלסת התחתונה(אנ') 3. בלוטת תת-הלשון(אנ')
מאמינים שישנם מספר שלבים להיווצרות האבנים הללו. ראשית, גורמים כגון בעיות במטבוליזם של סידן[2], התייבשות[3], הפחת בקצב זרימת הרוק[3], שינוי חומציות (pH) הרוק שנגרם על ידי זיהומים בלוע[3], ושינוי מסיסות של גבישים[3], המובילים למשקעים של מלחים מינרליים, גם כן מעורבים. אך מנגד, מקורות אחרים קובעים כי חריגות במטבוליזם של סידן או זרחה (פוספט) אינן אחראיות להיווצרויות אלו[1].
השלב הבא כולל היווצרות של קשריר אשר מרובד בחומר אורגני ואי-אורגני, ובסופו של דבר יוצר מסה מסוידת[3][2]. בערך ב 15-20% מהמקרים חצצת זו לא תהיה מסוידת מספיק כדי להופיע ברדיוגרפיה[2], ולכן קשה לזהותה.
מקורות אחרים מציעים תאוריה, שבה פסולת מזון, חיידקים או גופים זרים מהפה נכנסים לצינורות של בלוטת הרוק ונלכדים בשל כשל בסוגר (אנ') אשר בפתח הצינור (הפטמה, באנגלית: Dental papilla(אנ')), המדווחים ב-90% מהמקרים. חלק מן החיידקים המצויים בחצצת בלוטת הרוק דווחו כחיידקים מסוג Streptococcus (סטרפטוקוקוס) שמהווים חלק תקין מהמיקרוביוטה של הפה ואשר נמצאים גם ברובד השן[3](אנ').
היווצרות אבנים מתרחשת בדרך כלל בבלוטת תת-הלסת התחתונה (באנגלית: Submandibular gland(אנ')) מכמה סיבות. ריכוז הסידן ברוק המיוצר בבלוטת תת-הלסת התחתונה הוא כפול מזה של הרוק המיוצר בבלוטת מיצד האוזן[2]. הרוק המיוצר בבלוטת תת-הלסת התחתונה גם יחסית בסיסי ורירי. צינור תת-הלסת התחתונה (באנגלית: submandibular duct(אנ')) ארוך, כלומר הפרשות הרוק צריכות לנוסע למרחק לפני שחרורם בפה[2]. בצינור בעל שני כיפופים, הראשון נמצא בגבול האחורי של שריר הטוחנות ועצם הלשון (באנגלית: Mylohyoid muscle(אנ')) והשני ליד פתח הצינורית[2]. זרימת הרוק מן בלוטת תת-הלסת התחתונה(אנ') היא לעיתים קרובות נגד כוח הכבידה עקב שינויים במיקום של פתח צינורית[2]. הפתח עצמו קטן יותר מזה של צינור מצד האוזן[2]. גורמים אלו מעודדים האטה וקיפאון של הרוק בצינור תת-הלסת התחתונה, מה שהופך היווצרות של חסימה עם הסתיידות שלאחר מכן סבירה יותר. חצצת בלוטות הרוק קשורה לפעמים למחלות רוק אחרות. למשל, חצצת בלוטות הרוק מתרחשת בשני שלישים מהמקרים בדלקת כרונית של בלוטות הרוק (באנגלית: sialadenitis)[4], אף על פי שלעיתים קרובות דלקת חוסמת בבלוטות הרוק היא כתוצאה מחצצת בלוטות הרוק. שיגדון גם יכול לגרום לאבנים בבלוטת הרוק[4], אם כי במקרה זה הם מורכבות מגבישי חומצת שתן ולא מהרכב רגיל של אבנים בבלוטות הרוק.
אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבחון נעשה בדרך כלל על פי היסטוריה אופיינית ובדיקה גופנית. אבחון ניתן לאשר על ידי רנטגן (80% ממקרי חצצת בלוטות הרוק גלויים ברנטגן), על ידי sialogram (בעברית: צילום בלוטות הרוק), או על ידי אולטרה סאונד.
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצצת בלוטות הרוק מטופלת בדרך כלל על ידי הסרת החצץ/אבן, וישנן כמה טכניקות שונות זמינים. לעיתים רחוקות, הסרת בלוטת תת-הלסת התחתונה(אנ') עשויה להיות הכרחית במקרים של היווצרות חוזרת של החצץ/אבן.
כמה מאפשרויות הטיפול שיש כיום הם:
- לא פולשני:
- פולשני זעיר:
- סיאלואנדוסקופיה (באנגלית: Sialoendoscopy(אנ')).
- כירורגי:
- רופא אף אוזן גרון או כירורג פה ולסת עשויים לחדור לצינורית כדי להוציא את האבן.
- בחלק מן המקרים, כאשר חצץ זה חוזר שוב ושוב קוטעים את צינורית הרוק הנגוע.
- טיפול תומך:
- כדי למנוע זיהומים בזמן שחצץ זה תקוע בצינורית, משתמשים לפעמים באנטיביוטיקה.
אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצצת בלוטות הרוק היא תופעה נפוצה המהווה כ -50% מכלל המחלות המתרחשות בבלוטות הרוק הגדולות וגורמות לתסמינים בכ -0.45% מכלל האוכלוסייה[3]. אנשים בגילאי 30–60 וזכרים נוטים יותר לפתח חצצת בלוטות הרוק[3]. שכיחות חצצת בלוטות הרוק באוכלוסייה הכללית היא כ -1.2% על פי רישומי התמותה לאחר המוות, אך שכיחות האבנים הללו הגורמות לתסמינים היא כ -0.45% באוכלוסייה הכללית. חצצת בלוטות הרוק אחראית על כ 50% מכל המחלות המתרחשות בבלוטות הרוק הגדולות, ובשיעור של 66% בקרב מחלות חסימתיות של בלוטות הרוק. חצצת בלוטות הרוק נפוצה פי שניים אצל גברים ביחס לנשים. טווח הגילאים הנפוץ ביותר שבו הם מתרחשים הוא בין 30 ל -60, והם דיי נדירים אצל ילדים[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Williams, M. F. (1999). Sialolithiasis. Otolaryngologic Clinics of North America, 32(5), 819-834.
- Nahlieli, O., Eliav, E., Hasson, O., Zagury, A., & Baruchin, A. M. (2000). Pediatric sialolithiasis. Oral Surgery, Oral Medicine, Oral Pathology, Oral Radiology, and Endodontology, 90(6), 709-712.
- Batori, M., Mariotta, G., Chatelou, H., Casella, G., & Casella, M. C. (2005). Diagnostic and surgical management of submandibular gland sialolithiasis: Report of a stone of unusual size. Eur Rev Med Pharmacol Sci, 9(1), 67-8.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבנים בבלוטות הרוק באתר Doctors
- סרטון הסברה על חצצת בלוטות הרוק
- כתבה על אבנים בבלוטות הרוק ודרכי טיפול באתר גלובס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Oral & maxillofacial pathology, 2nd ed, Philadelphia: W.B. Saunders, 2002
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 Contemporary oral and maxillofacial surgery, 5th ed, St. Louis, Mo.: Mosby Elsevier, 2008
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Pasquale Capaccio, Sara Torretta, Maurizio Osio, Davide Minorati, Botulinum toxin therapy: a tempting tool in the management of salivary secretory disorders, American Journal of Otolaryngology 29, 2008-09, עמ' 333–338 doi: 10.1016/j.amjoto.2007.10.003
- ^ 1 2 3 Salivary Gland Disorders and Diseases: Diagnosis and Management, Stuttgart: Georg Thieme Verlag, 2011