חצר דיסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת המתחם וסביבתו
הכניסה לחצר דיסקין (צולם ב-2013)
הרב י"ל דיסקין
שלט בכניסה לחצר דיסקין

חצר דיסקין הוא מתחם יהודי ברחוב הסאריה סמוך לשוק הכותנה ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה בירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 ביולי 1877, כ"ט בתמוז ה'תרל"ז, עלה לארץ ישראל המהרי"ל דיסקין עם אשתו הרבנית שרה סוניה והגיעו לירושלים. הוא רכש מתחם ובו מבנה בן שלוש קומות, והתגורר בקומה העליונה, הפונה מזרחה להר הבית[1]. י"א ויס מתאר כי המהרי"ל דיסקין ראה חשיבות בכך שחלונות דירתו יפנו לכיוון הר הבית, והקפיד להביט מהם להר הבית לפחות פעם בשלושים יום[2].

הרב דיסקין שילם לבעלי המתחם הערבים, מפרעה על חלק מהסכום שנקבע כמחיר הבית, ונשאר חייב להם 1,000 נפוליון זהב[3]. כאשר התקרב זמן פרעון שאר הסכום, לא היה באפשרותו לשלם, ולפי החוק העות'מאני, במצב זה היה אמור להיות מושלך לבית האסורים. ידידיו פנו למשה ויטנברג, שהסכים לשלם את יתרת החוב. המתחם עבר לבעלות ויטנברג, אשר תרם אותו להקדש עבור בית יתומים ומוסדות תורה וחסד[4]. בשנת ה'תרנ"ט (1899), לאחר פטירתו של משה ויטנברג, עברה הבעלות על המתחם ל"הקדש עזבון ויטנברג".

בפרעות תרפ"ט (1929) נטשו היהודים תושבי הרובע המוסלמי. בסקר שערך "ועד הקהילה" בירושלים בשנת תרצ"ב (1932), נכתב: "חצר בית היתומים דיסקין, עזבון ויטנברג - 7 חדרים, 3 חנויות, עזובים ושרופים מימי המאורעות"[5].

לאחר הכיבוש הירדני בשנת ה'תש"ח (1948), השתכנו במתחם ערבים. האחריות על המקום הועברה ל"אפוטרופוס הירדני על נכסי אויב" של ממלכת ירדן והדיירים שילמו לו דמי שכירות.

במתחם נותר שקע מזוזה במשקוף הכניסה[6].

בשנת ה'תשכ"ז (1967) לאחר מלחמת ששת הימים, עברה האחריות המשפטית על חצר דיסקין מ"האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב" לידי האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל. בעלות האפוטרופוסים של "עזבון הקדש ויטנברג" על האתר הוכרה, והערבים ששכנו בו הוצאו ממנו. כיום מתגוררות במתחם משפחות יהודיות אחדות[7].

אתרים במתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית היתומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב דיסקין מצא בירושלים יתומים "חובקי אשפתות ... ערומים ויחפים" והוא לקח על עצמו לסייע להם[8]. הוא פרסם קריאה ליתומים לבוא אליו, ובאותו יום נאספו ארבעים וחמישה מהם. הוא שכר עבורם מבנים בעיר העתיקה וגייס עבורם כספים מהכוללים האחרים ומתורמים בעולם. מלבד היתומים נאספו למוסד שהקים גם ילדים שהוריהם לא היו מעוניינים להמשיך לגדלם, אך ביקשו להעניק להם חינוך מסורתי ולמנוע את העברתם לחוגי המיסיון הנוצרי. מלבד אוכל, הלבשה וחינוך שניתן לילדים, שכר המוסד גם בעלי מלאכה, שלימדו את הילדים מקצוע. סמוך לפטירתו של מהרי"ל דיסקין, בשנת ה'תרנ"ח (1898) שהו במוסד כתשעים ילדים. לאחר הפטירה המשיך בנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין, לנהל את בית היתומים. מספרם הגיע ל-300 ובית היתומים התנהל במקום במשך 15 שנה[9].

ישיבת אהל משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרע"ד (1914) הוקמה בחצר ישיבת אהל משה על ידי רבי ישעיה אורנשטיין ובנו רבי יעקב. הישיבה נוסדה בעקבות הדוחק הכלכלי של תלמידי חכמים ואברכים אשכנזים בישיבות ירושלים. בישיבה זו קיבלו תמיכה חודשית בסך שני נפוליון לחודש לעומת הסכום שניתן בשאר הישיבות - חצי נפוליון לחודש.

בית כנסת העגונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול ישיבת אהל משה, בחצר הסמוכה, שכן "בית כנסת העגונה", שהוקם מעיזבונה של יהודיה עגונה שהתגוררה בעיר העתיקה. הסופר א"ר מלאכי כותב כי ברחוב הסאריה בשנות ה-60 של המאה ה-19 היה:

"בית מדרש לחסידים בשם נפש חיה, על שם העגונה חיה, בחצרה של העגונה אשר ליד ה"סאריה". השם "נפש חיה" כמעט שלא היה ידוע גם לדיירי הרחוב, ובית הכנסת נקרא סתם "דער עגונה'ס בית מדרש"."[10].

"חצר העגונה" הוקדשה לכולל ורשה, ובחצר פעל בית כנסת של חסידי צ'ורטקוב. ממלחמת העולם הראשונה עד שנת ה'תרפ"ב פעל במקום בית כנסת של חסידי ברסלב. בשנת 1927 (ה'תרפ"ז) נפגע בית הכנסת ברעידת אדמה עזה שפקדה את ירושלים, והקיר הצפוני (בצד הכניסה) נחרב. בית הכנסת שוקם על ידי חסידי ברסלב[11] בשנת ה'תרצ"א הוקם במקום כולל לחסידי ברסלב. הכולל הפסיק לפעול במאורעות תרצ"ו, וערבים נכנסו לגור בו[12].

במפקד שערך ועד קהילת ירושלים בשנת ה'תרצ"ב (1932), על מצב הרכוש היהודי בעיר העתיקה לאחר פרעות תרפ"ט, נמצאת התייחסות ל"בית הכנסת העגונה": "חצר עיזבון העגונה, שיכת לכולל ורשה: 6 חדרים, בית הכנסת עזוב ושדוד"[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' 209-210.
  2. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' ?
  3. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' 211.
  4. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' 215.
  5. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' 217.
  6. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' ?
  7. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' ?
  8. ^ יעקב אורנשטיין, תולדות אלופי.
  9. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' ?
  10. ^ שנה בשנה, הוצאת "היכל שלמה", תשל"ט (1979), עמ' 347.
  11. ^ במימון חסיד ברסלב ר' שמואל מאיר אנשין
  12. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, עמ' 221-222.
  13. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, עמ' 221-222.