חצר רייסין

חצר רייסין
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
 
חצר רייסין
חצר רייסין
הכניסה המערבית לחצר רייסין

חצר רייסין היא מתחם מגורים יהודי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, בפינת הרחובות מעלות אל-ח'אלידיה ואל קירמי, מזרחית לחצר גליציה, שהוקם בידי כולל רייסין במאה ה-19.

בחצר מתגוררות כיום 6 משפחות יהודיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצר רייסין שוכנת ברובע המעורב המכונה גם רובע חברון. תחומי הרובע הם רחובות מעלה חלאדיה, הסראיה ואל קירמי.

החצר נרכשה בידי כולל רייסין (של הפרושים) בתרומתו של ר' סעדיה שור ממוהילב במאה ה-19.

במאה ה-19 התגוררה בחצר משפחת וולפנזון שניהלה בחצר אכסניה והשכירה בה דירות.

בחצר פעלה במשך עשרות שנים טחנת קמח תת-קרקעית, בבעלות משפחת וולפנזון ובניהולה של רבקה וולפנזון. הטחנה שימשה נקודת מוצא של אנשי הגורדיה היהודית החשאית של ירושלים, לפעולותיהם.

זאב וולפנזון, היה עסקן ירושלמי שמוזכר בדברי תולדות היישוב היהודי. זאב עסק בתחומי פעילות רבים: מדפיס, מגיה ורב-בנאי וסוחר, שד"ר ודיפלומט. בנוסף היה איש כולל רייסין ושימש במשך שנים בתור הממונה על הכולל.

בשלהי המאה ה-19 התגורר במקום הישיש הרב אברהם יצחק הומינער מברעזין. גבאי המקום ומגיד השיעורים היה[1] אחיינו הרב שמואל הומינר ממייסדי שכונת מאה שערים ובית היתומים דיסקין.

בשנת 1905 הקימה "לשכת ירושלים" של ארגון בני ברית גן עברי בעיר העתיקה, צמוד לחצר רייסין. ככל הנראה היה זה גן הילדים הראשון בעיר העתיקה[2].

בשנת 1993 שבו 2 משפחות יהודיות להתגורר בחצר. בסוף שנת 2013 נכנסו למקום שלוש משפחות יהודיות לאחר שנים ארוכות של דיונים בבית המשפט. בשנת 2014 התווספו 2 משפחות יהודיות שעברו לגור באולם טחנת הקמח. בשנת 2019, לאחר מאבקים משפטיים ארוכים, נכנסה משפחה יהודית לדירה נוספת ואחרונה בבניין ובכך הושלמה גאולתה של החצר כולה.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצר רייסין פעל בשנות ה-20 בית המדרש קהלת ישרון, בית כנסת ליטאי של פרושים בנוסח הגר"א.[3] ליד בית הכנסת פעלה חנות לטחינת קפה של חיה בלומקה. יהודה מוטס יליד הרובע מתאר ”לידו (ליד בית הכנסת) מתחת לכיפה קמורה חשוכה... שם התאספו מתפלל בית הכנסת לאחר תפילת שחרית והשיעור בגמרא, ישבו על שרפרפים לטעום מהקפה השחור והטרי, ובין שתיה לשתיה נהנו לספר זה לזה מעשיות פולטיות שהיו ושלא היו, ובאותה עת שחקו הילדים...”[4]

בעקבות התנכלויות פורעים ערבים, בשנות ה-20 נטשו יהודים רבים את האזור. כתוצאה מכך נסגר בית הכנסת[5].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבתי זכריה, סיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים, ירושלים: ראובן מס, תשס"ו 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב מרדכי הומינר, מבן שמואל, תשט"ו
  2. ^ שבתי זכריה, יהודים ומוסדות יהודיים ברחוב השלשלת, 1995, עמ' 22–24.
  3. ^ אברהם משה לונץ, בתי הכנסיות והמדרשות של כל העדות בירושלם ת"ו, בתוך לוח ארץ ישראל, מס' 36, בפרויקט בן-יהודה.
  4. ^ יהודים ומוסדות יהודיים ברחוב השלשלת, 1995, עמוד 27.
  5. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' 273