חקלאות אקסטנסיבית
חקלאות אקסטנסיבית היא שיטה חקלאית המתאפיינת בהשקעה קטנה של עבודת כפיים, מים, דשנים, מיכון והון ביחס לשטח האדמה המעובד. שיטה חקלאית זו הפוכה לחקלאות אינטנסיבית, היא מתפרשת על פני שטחים נרחבים ומניבה יבול קטן ליחידת שטח.
חקלאות אקסטנסיבית כוללת גידול צאן ובקר באזורים בעלי פרודוקטיביות חקלאית נמוכה וגידול בקנה מידה רחב של חיטה, שעורה, שמני בישול ודגנים נוספים באזורים בהם הקרקע דלה ועתיקה, כך שהיבול לדונם נמוך, אך השטח הרחב והזול מניב יבול גבוה ביחד להשקעה ולעבודה. רעייה נוודית היא דוגמה קיצונית לחקלאות אקסטנסיבית, שבה הרועים מעבירים את בעלי החיים שלהם לרעות באזורים בהם יש מזון בהתאם לעונות השנה וזמינות המזון. גם חקלאות נדודים (אנ') (חקלאות כריתה ושריפה) היא חקלאות אקסטנסיבית[1].
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חקלאות אקסטנסיבית נמצאת בחלקים של אמצע קו הרוחב של רוב היבשות, וגם באזורים מדבריים שבהם אין מים זמינים להשקיה, מפני שחקלאות אקסטנסיבית דורשת פחות גשמים ומקורות מים להשקיה מחקלאות אינטנסיבית. המשק החקלאי מתפרש על פני שטח גדול בהשוואה למספר העובדים והכסף המושקע בו.
יתרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לחקלאות אקסטנסיבית יש מספר יתרונות על פני חקלאות אינטנסיבית:
- נדרש פחות כוח אדם ליחידת שטח כדי לעבד שטחים גדולים, במיוחד מאחר שלא מבוצעים שינויים יקרים בקרקע (כמו טרסות).
- ניתן להשתמש במיכון בצורה יעילה יותר על פני שטחים גדולים ושטוחים.
- היעילות רבה יותר של העבודה החקלאית גורמת בדרך כלל למחירי מוצרים נמוכים יותר.
- רווחת בעלי החיים טובה בדרך כלל מכיוון שבעלי חיים אינם מוחזקים בצפיפות.
- דרישות נמוכות יותר של תשומות כגון דשנים.
- הסביבה באזור הגידול והקרקע אינן נפגעות משימוש יתר בכימיקלים.
- שימוש במכונות ובשיטות מדעיות חקלאיות מניב כמות גדולה של יבולים.
- בעלי חיים שגדלו באזורים גדולים יותר מתפתחים ביעילות רבה יותר.
חסרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לחקלאות נרחבת יש כמה חסרונות:
- התשואות נוטות להיות נמוכות בהרבה מאשר בחקלאות אינטנסיבית בטווח הקצר.
- הצורך בשטחי קרקע נרחבים מגביל את בית הגידול של מיני בר, כפי שקורה בחקלאות אינטנסיבית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חקלאות אקסטנסיבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאירה שגב, איריס שילוני וצביה פיין, הפיתוח והתכנון המרחבי : ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה, 2010, עמ' 282, באתר "כותר"