חקלאות נבטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החקלאות הנבטית היא חקלאות במרחב הנגב ודרום ירדן אשר היטיבה לנצל את תנאי האזור לשם גידול חקלאי. חקלאות זו היא חדשנית ומיוחדת הן מעצם ראשוניותה והן מעצם העובדה כי הנבטים היו נוודים.

אבן ח'לדון בספרו אקדמות למדע ההיסטוריה מוסר שמכתבי היוונים ניתרגם ספר החקלאות הנבטית העוסק ברוחניותם של הצמחים ועל והזיקה שבינם לבין רוחניות הכוככבים וגרמי השמים - אותם דברים שמשתמשים בהם לכישוף, בגלל סתירות עם דת האסלאם ספר זה צונזר ונערך מחדש בידי אבן אל עוואם שהכין קיצור לספר החקלאות הנבטית.

משמעות תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירונימוס מקארדיה, קצין בצבא היווני בעת תקיפת הנבטים, כתב כי לנבטים מנהג שלא לזרוע, לא לטעת עץ ולא לבנות בית וכי העובר על מנהג זה אחת דתו למות[1]. בנוסף מנהג להם שלא לשתות יין[2]. לעומת זאת אנו מוצאים בממלכת הנבטים עדות לחקלאות נבטית מאסיבית ויציבה. יש לעמוד על המשמעות התרבותית של שינוי אורח חיים זה. האימפריה הרומית נלחמה במונופול של הממלכה הנבטית על מסחר הבשמים והחלישה את כוחה הכלכלי, בנוסף לכך, שבטים ערביים אחרים נלחמו בנבטים ויחד הם כמעט מוטטו את הממלכה לחלוטין[3]. בתגובה להיחלשות הכלכלה הנבטית החל המלך הנבטי חרתת הרביעי ולאחריו גם המלך הנבטי רבאל השני להשתמש בידע ובהיכרותם של הנבטים את המדבר ולהפוך לממלכה המתבססת על כלכלה חקלאית[4]. בעקבות מהפכה זו זכו מלכים אלו לתוארי כבוד וברכה מעמם מה שמלמד על קבלתה החיובית של מהפכה זו[5].

תקופות החקלאות הנבטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת החקלאות הנבטית בתקופה הנבטית-המוקדמת, בערך בשנת 300 לפנה"ס. בשלב הראשון עסקו הנבטים רק מעט בחקלאות ומלאכה זו הייתה טפלה לגידול הצאן[6]. כשהתערערה תרבותם כנוודים עקב ירידת קרנם הכלכלית ממסחר המור והלבונה[7] עברה הממלכה הנבטית להסתמכות כלכלית חקלאית. מהפך זה קרה לאורך התקופה הנבטית המאוחרת[8]. חקלאותם של הנבטים שימשה בסיס לחקלאות במרחב הנגב כשבתקופה הביזאנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה השתמשו באותן טכניקות נבטיות ואף באותם מתקנים חקלאיים[9]. למעשה אף הבדואים כיום משתמשים באותו בסיס חקלאי נבטי[10].

סוגי הגידולים בחקלאות הנבטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין אנו יודעים במדויק מה גידלו הנבטים במפעלם החקלאי כיוון שרק המבנים החקלאים שרדו. התעודות הכתובות היחידות אודות הגידולים החקלאים בתקופה זו בנגב היא מן הפפירוסים של ניצנה. בפפירוסים אלו מוזכרים גידולי שעורה וחיטה וכן, ארקוס, מין מסוים של קטניה[11]. גידול השעורה סביר ביותר היות שהשעורה בעלת עמידות גבוהה בתנאי האקלים של הנגב וכן מהווה מזון טוב לגמלים אשר היוו אמצעי מרכזי וכמעט יחידי להעברת סחורות הבשמים[12]. מתוך הפפירוסים קיימת היתכנות שגודלו אף ירקות אך בכל מקרה לא לצורכי מסחר אלא רק לשימוש ביתי[13].

בנוסף לגידולים החד שנתיים עולה מן הפפירוסים כי הנבטים גידלו גם עצי פרי רב שנתיים. ככל הנראה הנבטים גידלו עצי זית ותאנה[14]. מעבר לגידולי עצים אלו אשר קיימותם תלויה באמינות הפפירוסים קיימת סבירות גבוהה יותר עד כדי ודאות כי הנבטים גידלו גפן לתעשיית היין ולתעשיית מיץ ענבים מורתח הנקרא 'דבש ענבים'[15]. אנו מוצאים במרחבי הנגב שרידי מתקנים חקלאיים רבים אשר שימשו להפקת היין אשר מגבירים את הסבירות לגידולו על ידי הנבטים[16].

מתקנים חקלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבטים פיתחו והשתמשו במספר מתקנים חקלאיים שונים להקמת מפעל החקלאות שלהם. אפשר לחלק סוגי מתקנים אלו לארבע קבוצות:

מתקנים חקלאיים שנועדו להתמודד עם משטר המים האופייני לנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטר המים בנגב מאופיין בכמות משקעים דלילה יחסית ובשיטפונות בזק. קיימים מספר מתקנים חקלאיים נבטים שבנו להתמודדות עם משטר זה.

  • תעלות חפורות אשר אספו מי נגר מן המדרונות ותיעלו אותם להשקיית חלקות חקלאיות.
  • סכרים אשר סכרו מים בעת שיטפונות ואיפשרו שימוש ארוך טווח במים אלו.
  • סכרי הטיה אשר הטו מי שיטפונות מן הערוצים להשקיית החלקות.
  • טרסות אשר שימרו לחות מוגברת בקרקע ומנעו איוד מהיר של המים.
  • בורות מים ובארות אשר חפרו הנבטים ושימשו לעיתים גם להשקיית חלקות חקלאיות[17].

מתקנים חקלאים שנועדו להכשרת תוואי הקרקע ושמירת התפוקה החקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמת הנגב איננה מתאימה באופי התוואי שלה לחלק מהגידולים החקלאים ועל כן בנו הנבטים מתקנים חקלאיים להכשרתה לגידולים אלו.

  • 'תולילאת אל ענב', או בשמם השני 'רוג'ום אל כורם', הם השמות הערביים לתילי אבנים באזור שבטה אשר שמם מרמז כי שימשו לגידול גפנים[18]. תילים אלו שימשו להדליית הגפנים ועליהם השתרגו שריגיהן. בנוסף לכך תילים אלו הגבירו את התעבות הטל ושיפרו את משטר המים לו זכו הגפנים[19].
  • טרסות נבנו גם על מנת לאצור אדמת סחף אשר נסחפה בשיטפונות על גבי המדרונות הטרשיים ובכך הכשירו שטחים חדשים לכדי חלקות חקלאיות פוריות. בנוסף, הטרסות החלישו את עוצמת השיטפונות על ידי קיטוע המדרון ואצירת קרקע ובכך מנעו את סחיפת הקרקע האצורה על ידן בשיטפונות[20].
  • גדרות אבן לתחימת גבולות החווה החקלאית הנבטית הקדומה ואולי אף להגנה מפני הזקתם של בעלי חיים או אנשים[21].

מתקני מגורים למטרת מגורים בקרבת החלקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבטים בנו גם בתים הנקראים במחקר 'בתי חווה' בצמוד לחלקות החקלאיות אותן עיבדו. בנוסף בנו מגדלים לשמירה ומבנים הדומים לשומרות אשר ככל הנראה תפקדו ככאלה או כממגורות[22].

מתקני הפקה מן התוצר הגולמי לכדי המוצר הנסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבטים בנו מספר גתות, חלקן אף ציבוריות, להפקת יין או 'דבש ענבים' מן הענבים אותם גידלו בכרמיהם. בנוסף נמצאו שרידים של כלי בית בד אשר שימשו להפקת שמן מן הזיתים[23].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה יצחקי, מדריך ישראל : אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, ירושלים : כתר ; תל אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, כרך 4: הר הנגב וחבל אילות, 1979, עמוד 32;אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 9
  2. ^ אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 9
  3. ^ אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 10
  4. ^ אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 11;אריה יצחקי, מדריך ישראל : אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, ירושלים : כתר ; תל אביב : משרד הביטחון- ההוצאה לאור, כרך 4: הר הנגב וחבל אילות, 1979, 37-38
  5. ^ ג'ון פטר אולסון, אספקת המים ביישובי הנבטים, מתוך: רנטה רוזנטל-הגינבוטום, הנבטים בנגב (מוזיאון ראובן ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, חורף תשס"ד), עמוד 57;אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), 11;אריה יצחקי, מדריך ישראל : אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, ירושלים : כתר ; תל אביב : משרד הביטחון- ההוצאה לאור, כרך 4: הר הנגב וחבל אילות, 1979, 36
  6. ^ אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 29
  7. ^ אריה יצחקי, מדריך ישראל : אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, ירושלים : כתר ; תל אביב : משרד הביטחון- ההוצאה לאור, כרך 4: הר הנגב וחבל אילות, 1979, 32
  8. ^ אריה יצחקי, מדריך ישראל : אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, ירושלים : כתר ; תל אביב : משרד הביטחון- ההוצאה לאור, כרך 4: הר הנגב וחבל אילות, 1979, 36
  9. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמוד 11;ג'ון פטר אולסון, אספקת המים ביישובי הנבטים, מתוך: רנטה רוזנטל-הגינבוטום, הנבטים בנגב (מוזיאון ראובן ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, חורף תשס"ד), עמוד 57
  10. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 17, 20
  11. ^ אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 29;אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 24-25
  12. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמוד 25;אריה יצחקי, מדריך ישראל : אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, ירושלים : כתר ; תל אביב : משרד הביטחון- ההוצאה לאור, כרך 4: הר הנגב וחבל אילות, 1979, עמוד 38
  13. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמוד 25
  14. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 26-27;אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 17
  15. ^ אריה יצחקי, מדריך ישראל : אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, ירושלים : כתר ; תל אביב : משרד הביטחון- ההוצאה לאור, כרך 4: הר הנגב וחבל אילות, 1979, עמוד 38;אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמודים 17 29;אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמוד 26
  16. ^ אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמודים 29, 103-104 אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמוד 26
  17. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 22-23;ג'ון פטר אולסון, אספקת המים ביישובי הנבטים, מתוך: רנטה רוזנטל-הגינבוטום, הנבטים בנגב (מוזיאון ראובן ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, חורף תשס"ד), עמוד 57
  18. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמוד 25;אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמודים 103-104
  19. ^ אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמודים 103-104
  20. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 17-18
  21. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 18-19;נגב אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 10
  22. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמודים 29, 19, 28
  23. ^ אלי אשכנזי,"חקלאות עתיקה בנגב", עבודת מאסטר שלא פורסמה, האוניברסיטה העברית 2007, עמוד 26;אברהם נגב, ערי הנבטים בנגב, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל חוברת 62–63 (נובמבר 1988), עמוד 14