חראם
חַראם (ערבית: حَرَام) הוא מושג בפיקה, אשר מקורו בשפה הערבית, ומשמעותו היא "אסור"[1].
לעיתים זה מדבר על דבר מה מקודש אשר לאנשים מסוימים, כמו אלו אשר לא נמצאים במצב של טהרה, אסור לגשת אליו. במובן היותר רחב, מדובר על מעשים שאסור לעשות מבחינה הלכתית[2].
מעשים אשר נכנסים תחת ההגדרה של "חראם" הם בדרך כלל מעשים אשר אסורים באופן ברור ומפורש בקוראן או בסונה[3].
פוסקי ההלכה באסלאם מגדירים את החראם כלהלן: דבר מה אשר השריעה אסרה על עשייתו, ומצווה על ההימנעות ממנו באופן החלטי ומוחלט. עשייתו היא חטא, והימנעות זוכה בגמול מאללה.
סוגים של חראם
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן כמה דברים שנחשבים לחראם באסלאם:
עבודה זרה (شرك)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שירכ (אסלאם)
הדבר שנמצא בראש רשימת המעשים שנמצאים תחת הקטגוריה של "חראם" הוא העבודה הזרה, שהיא עבודת כל דבר מלבד אללה[4].
לבוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]באסלאם, לבוש משי וענידת תכשיטים מזהב אסורים על הגבר, אך מותרים לאישה.
לבוש צמוד, אשר מבליט את צורת הגוף, אסור על האישה[5].
ירושה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדם שמונע ירושה מאחד הילדים שלו, מבצע מעשה חראם[6].
יחסי אישות, זנות וניאוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל יחסי אישיות שאינם יחסי אישות בין גבר לאישה נשואים, אסורים בהחלט באסלאם, ונחשבים חראם[7].
פוליגיניה מותרת, ובתנאי שהמוסלמי יכול לשאת עד 4 נשים. פוליאנדריה לעומת זאת, נחשבת חראם.
מאכלים ומשקאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוראן מציין 13 סוגים של מאכלים ומשקאות הנחשבים חראם:[8]
- פגרים.
- דם. הקוראן מסייג את האיסור לנוזל הדם בלבד; טחול, כבד, ודם שעדיין נותר בכלי הדם של הבהמה השחוטה מותרים באכילה, בשונה מכללי הכשרות היהודיים.
- חזיר.
- בהמות שנשחטו בשם אלוהים אחרים. לפני השחיטה על השוחט לאמר "בסמלה" ו"אללהו אכבר" על מנת ששחיטתו תחשב למותרת לפי דיני האסלאם.
- בהמות שהומתו בחניקה.
- בהמות שנפצעו בטרם המתתן.
- בהמות שהומתו מנפילה מגובה רב.
- בהמות שהומתו כתוצאה מפגיעת קרן של בעל חיים אחר.
- בהמות שהומתו על ידי בעל חיים אחר.
- בהמות שנשחטו ליד או בתוך מקדשי אלילים.
- יין ומשקאות משכרים שהוגדרו כ"ח'מר" (خمر).
- בהמות שלא נשחטו כהלכה.
- אסור למוסלמי לצוד או לשחוט כאשר הוא נמצא במצב של "אחראם", כלומר מקדש את עצמו לקראת החאג'.
ישנה מחלוקת לגבי איסור אכילת בשר חמור, בשר סוס או בשר פרד. התומכים באיסור מתבססים על הפסוק בסורת א-נחל (חזון הדבורים) האומר ”גם סוסים ופרדים וחמורים ברא למען תרכבו עליהם ותתענגו בהם; גם ברא יצורים אחרים אשר לא ידעתם.”[9]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חראם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Siddiqi, Muhammad Iqbal., The Family laws of Islam, Adam Publishers & Distributors, 2010
- ^ Sabiq, al-Sayyid, 1915-2000., Fiqh us-sunnah, American Trust Publications, cop. 1410/1991
- ^ David., Whiteley, (2011), Sharia law., ISBN 9781441688415,
{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - ^ Philips, Abu Ameenah Bilaal, author., The evolution of fiqh : Islamic law & the madh-habs = Tārīkh al-madhāhib al-fiqhīyah
- ^ The Bloomsbury Companion to Islamic Studies, Bloomsbury Academic
- ^ Fauzi M. Najar, THE APPLICATION OF SHARIA LAWS IN EGYPT, Middle East Policy 1, 1992-09, עמ' 62–73 doi: 10.1111/j.1475-4967.1992.tb00196.x
- ^ Adamu, Umar Faruk, author., Medicine in the Qur'an and Sunnah : an intellectual reappraisal of the legacy and future of Islamic medicine and its representation in the language of science and modernity
- ^ Maria Gul, Farida Begum, Halal and Haram in Islam: Interpretations, Prohibitions, and Dietary Considerations, Journal of Islamic and Religious Studies 9, 2024-12-20, עמ' 13–30 doi: 10.36476/JIRS.9:2.12.2024.06
- ^ הקוראן סורה 16 (תרגום רקנדורף), איה 8, באתר ויקיטקסט
