חרמשית
 חרמשית
| |
|---|---|
חרמשית מהתת-מין C. f. sibirica, קרלה, הודו
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חרטומניים |
| סוג: | חופית |
| מין: | חרמשית |
| תת-מינים | |
| |
| שם מדעי | |
 Calidris falcinellusפונטופידן, 1763 | |
| תחום תפוצה | |
_Verbreitungskarte.png)
תחום התפוצה של חרמשית: קינון של C. f. falcinellus
קינון של C. f. sibirica
חורפת
| |
| |
חֶרְמֵשִׁית (שם מדעי: Calidris falcinellus) היא עוף מים קטן בסוג חופית שבמשפחת החרטומניים. היא מקננת בצפון הרחוק של האזור הפלארקטי, ונודדת מרחקים גדולים לאזורי החריפה שמתפרשים ממזרח אפריקה ועד לאוקיאניה.
בישראל היא חולפת נדירה אך קבועה. במהלך נדידת האביב (אפריל-מאי) היא נצפית בעיקר בבריכות המלח של אילת, אז היא עשויה להיראות ריכוזים של עד כמה עשרות פרטים. בנדידת הסתיו (אוגוסט-ספטמבר) היא נצפית גם בחוף הכרמל, עמק בית שאן, ובמקורות מים נוספים; אך במספרים קטנים או בבודדים.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הסוג Calidris הוא מיוונית עתיקה kalidris או skalidris, עוף גדות קטן ואפור שהוזכר על-ידי אריסטו. שם המין הספציפי מלטינית falcinellus הוא מ-falx, falcis, מגל, בשל מקורה;[3] לכן גם המגלן החום חולק איתה שם זה.
בעבר סווגה תחת סוג נפרד בשם Limicola, והיו מחקרים שהראו כי המין צריך להיות מוכלל בסוג Philomachus (הסוג הישן של לוחם, שהיה המין היחיד בסוג),[4] אך בינתיים גם החרמשית וגם הלוחם הועברו להיות תחת הסוג חופית (Calidris).[5]
תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם שני תת-מינים מוכרים:[6][7]
- C. f. falcinellus (אריק פונטופידן, 1763) - מקייצת ומקננת בסקנדינביה עד חצי האי קאנין שבצפון-מערב רוסיה; חורפת בחופי מזרח אפריקה עד דרום הודו וסרי לנקה
- C. f. sibirica (הנרי א. דרסר, 1876) - מקייצת ומקננת מחצי האי טיימיר שבצפון-מערב סיביר, עד לנהרות לנה וקולימה שבצפון-מזרח סיביר; מקייצת בחופי צפון-מזרח הודו דרך דרום-מזרח אסיה, הארכיפלג המלאי, דרום פפואה גינאה החדשה ואוסטרליה
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
החרמשית היא עוף מים קטן, באורך 15–18 ס"מ, מוטת כנפיים של כ-38 ס"מ. ומשקל של כ-35 גרם.[2] היא קטנה במעט מחופית אלפינית, עם מקור ישר וארוך יותר ורגליים קצרות יותר. לבוגר יש חלקים עליונים בצבע אפור כהה, וחלקים תחתונים לבנים עם סימונים שחורים על החזה. הרגליים ירקרקות. הכנפיים ארוכות ופס הכנף דק למדי. בלבוש קיץ היא מקבלת גוונים חלודיים לנוצות הגב, סוככות הכנף וסוככות הלחי.[2] יש לה פס-גבה ופסים בצידי הכיפה בהירים ומנוגדים לפספוס הכהה בשאר הראש, שיוצרים יחד דגם ראש ייחודי ובולט. המקור ישר וארוך ובעל כיפוף בקצהו, ומהווה סימן זיהוי יעיל.
בלבוש החורף יש לה צבע אפור חיוור בחלקים העליונים ולבן בחלקים התחתונים, בדומה לחופית אלפינית, אך היא שומרת על דגם הראש הייחודי. לצעירים יש גב מפוספס, בדומה לאלפינית צעירה, אבל הצדדים הלבנים והבטן והחזה עם הפספוס החום הם ייחודיים.
הקריאות הן "דרי-איט, דרי-איט" יבש ושורקני ונקישות על "דיק דיק".
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
החרמשית נודדת בחזית רחבה במספר מעופים קצרים בין סדרה של אתרי עצירת ביניים. בוגרים המקננים בפנו-סקנדינביה עוזבים את שטחי הקינון ביולי (הצעירים עוזבים באוגוסט), ועוצרים במספרים גדולים בסיוואש שבדרום אוקראינה, בחופי המזרח התיכון, בים הכספי ובחופי בולגריה, לפני שהם מגיעים לשטחי החריפה באפריקה, פקיסטן ודרום הודו בין אוגוסט לתחילת אוקטובר. האוכלוסיות המזרחיות נודדות בחזית רחבה על פני הטייגה הסיבירית או לאורך הקצה המזרחי של יבשת אסיה בין ספטמבר לאוקטובר לשטחי החריפה שבדרום ודרום-מזרח אסיה עד אוסטרליה, וחוזרות באפריל-מאי. האוכלוסייה הפנו-סקנדינבית עוזבת את שטחי החורף באביב בין אמצע אפריל לתחילת יוני. באתרי החורף נותרים גם כמה פרטים שאינם מקננים במהלך הקיץ. למרות תפוצת הקינון האירופאית שלה, היא חולפת נדירה בנדידה במערב אירופה; ככל הנראה בשל נתיב הנדידה הדרום-מזרחי שלה.[8]
בנדידה החרמשית מעדיפה אזורים בוציים וביצתיים בחופי בריכות ואגמים, אך היא מצויה גם במאגרי מים מתוקים רדודים, בלגונות מליחות ומלוחות (לעיתים אף בעלות ריכוז מליחות גבוה במיוחד), בריכות חורף, שדות אורז מוצפים, שטחי אחו לחים, ופתחי פיורדים. המין חורף בעיקר במשטחי בוץ גדולים, בלגונות מליחות, במלחות, בבריכות ביוב ובביצות. היא נודדת בבודדים או בקבוצות קטנות, אם כי במהלך האביב יכולות להיווצר להקות נדידה של עד כמה מאות. היא חברותית, ונוטה להתחבר ללהקות עם חופמאים אחרים, במיוחד חופיות אלפיניות.
קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונת הקינון מתרחשת בתחילת עד סוף יוני בפנו-סקנדינביה, ובין אמצע יוני לתחילת יולי ברוסיה. החרמשית מקננת בחלקים הרטובים ביותר של ביצות ועל אדמת כבול חשופה. האוכלוסיות הסקנדינביות והצפון-מערביות של רוסיה המקננות באזורי ההרים והשפלה התת-ארקטיים מעל רום 200 מטר (בסביבות 1,000 מטר בנורווגיה), והאוכלוסייה הסיבירית מקננת בטונדרה ארקטית לחה. היא מקננת במושבות קטנות של 2–10 קנים, בדרך כלל במרחקים של 80–100 מ' זה מזה. הזכר מבצע מעופי ראווה במהלך החיזור. היא בונה קן בצורת כוס על גבי מצע רטוב או טחב, מורם היטב מעל פני המים, והתטולה מכילה כ-4 ביצים.[8]
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החרמשית מחפשית מזון בבוץ רך בביצות ובחופים, בעיקר מלקטת מזון אותו היא קולטת מראיה. היא אוכלת כל, תזונתה מורכבת מתולעים רב-זיפיות ימיות (כמו נראיד), צדפות קטנות וחלזונות, סרטנים (כמו אמפיפודים), חרקים בוגרים וזחלים (כגון חיפושיות, זבובים, חגבים, נמלים), וכן זרעים קטנים של צמחי מים שונים.[8]
סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
למין זה טווח תפוצה נרחב ואוכלוסייה גדולה. מגמות האוכלוסייה העולמיות מראות סימני ירידה, אך למרות זאת המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).[8]
סקר מ-2006 העריך כי האוכלוסייה העולמית מכילה כ-86,000–89,000 פרטים; סקר נוסף מ-2014 העריך את האוכלוסייה האירופית בכ-29,700–44,100 זוגות מקננים, מה שמתרגם לכ-59,400–88,200 פרטים בוגרים.[8]
בסין ובדרום קוריאה, אזורי נדידה חשובים של מין זה סביב חופי הים הצהוב הולכים לאיבוד בשל אחזורי קרקעות, ומדלדלים כתוצאה מירידה בזרימות הנהרות (מהפקת מים), זיהום סביבתי מוגבר, דיג שאינו בר-קיימא של מזון פוטנציאלי והפחתה בכמות המשקעים הנישאת לאזורים הללו על ידי הנהר הצהוב והיאנגצה. הכחדות מקומיות התרחשו בנורווגיה כתוצאה משינויים בבתי גידול, ככל הנראה בשל ניקוז והצפה של בתי הגידול שלה. בפינלנד הוצפו כמה מאזורי הכבול המתאימים ביותר ליצירת אגמים מלאכותיים. אולם, בתפוצתה האירופאית, לא נראה שיש איומים בקנה מידה גדול על המין או על בתי הגידול שלו.[8]
החרמשית היא אחד המינים עליהם חל ההסכם לשימור עופות מים נודדים אפריקאים-אירו-אסייתים (AEWA).
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
-
-
-
חרמשית (השנייה משמאל) לצד חופיות מגליות להשוואה. תאילנד -
ביצה, אוסף מוזיאון טולוז
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חרמשית, באתר GBIF (באנגלית)
- דף מידע ותמונות של המין, באתר תצפית של ליאור כסלו
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של חרמשית, באתר eBird
- הקלטות אודיו של חרמשית, באתר xeno-canto
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חרמשית באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 ד"ר יואב פרלמן, חרמשית, Calidris falcinellus, באתר מרכז הצפרות הישראלי
- ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names (באנגלית). London: Christopher Helm. pp. 157, 84. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Thomas, Gavin H.; Wills, Matthew A.; Székely, Tamás (2004). "A supertree approach to shorebird phylogeny". BMC Evolutionary Biology. 4: 28. doi:10.1186/1471-2148-4-28. PMC 515296. PMID 15329156.
- ^ Thomas, Gavin H.; Wills, Matthew A.; Székely, Tamás (2004). "A supertree approach to shorebird phylogeny". BMC Evolutionary Biology. 4: 28. doi:10.1186/1471-2148-4-28. PMC 515296. PMID 15329156. Figure 7 shows relevant relationships. Supplementary Material
- ^ ITIS - Report: Calidris falcinellus, www.itis.gov (באנגלית אמריקאית)
- ^ Broad-billed sandpiper- Calidris falcinellus, Observation.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 Broad-billed Sandpiper (Calidris falcinellus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- מינים ללא חשש
- בעלי חיים שתוארו ב-1763
- טקסונים שתוארו בידי אריק פונטופידן
- חרטומניים
- ארץ ישראל: חרטומניים
- רוסיה: עופות
- נורווגיה: עופות
- שוודיה: עופות
- פינלנד: עופות
- יפן: עופות
- סין: עופות
- קוריאה הדרומית: עופות
- מלזיה: עופות
- הודו: עופות
- סרי לנקה: עופות
- איחוד האמירויות הערביות: עופות
- סינגפור: עופות
- אוסטרליה: עופות
- קניה: עופות