חרסון

חרסון
Херсо́н
סמל
סמל חרסון
Flag of Kherson.svg
דגל חרסון
פוטומונטז' של חרסון
פוטומונטז' של חרסון
מדינה / טריטוריה אוקראינהאוקראינה אוקראינה - דה יורה
רוסיהרוסיה רוסיה - דה פקטו
אובלסט מחוז חרסוןמחוז חרסון חרסון
ראש העיר Ihor Kolykhaiev
תאריך ייסוד 18 ביוני 1778
שטח 68.7 קילומטר רבוע
גובה 25 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 283,649 (נכון ל־1 בינואר 2021)
 ‑ צפיפות 1,081 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 46°38′00″N 32°35′00″E / 46.6333333333333°N 32.5833333333333°E / 46.6333333333333; 32.5833333333333
אזור זמן UTC+2
http://www.city.kherson.ua/

חֶרסוֹןאוקראינית: Херсо́н) היא עיר בדרום אוקראינה, מרכז מחוז חרסון. חרסון היא עיר נמל חשובה לחופי הים השחור ונהר הדנייפר. בשנת 2008 חיו בעיר 335,000 תושבים. החל מ-2 במרץ 2022, העיר נמצאת תחת משטר צבאי רוסי בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ותוצאות קרב חרסון. עם זאת, לא הוקם שלטון רוסי בעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1774 האזור של חרסון היה שייך לחאנות קרים. במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1735–1739 הקימו הרוסים במקום מבצר בשם אלכסנדר-שנץ. לאחר המלחמה האזור חזר לח'אנות. במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774 האזור עבר לשליטת רוסיה סופית, וכדי לחזק את השלטון הרוסי ב-1778 הקים המרשל גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין בהוראתה של יקתרינה הגדולה במקום עיר. שמה של חרסון נגזר משמה של עיר יוונית עתיקה על חצי האי קרים בשם חרסונסוס. מ-19 באוגוסט 1941 עד 13 במרץ 1944 העיר הייתה בכיבוש גרמני. בתקופה זו התפתח בה תא של לאומנים אוקראינים בהנהגתו של סטפן בנדרה, שנלחמו בגרמנים למען עצמאות אוקראינה.

במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, ב-24 בפברואר 2022 החל קרב חרסון, שבזכותו הוכרזה העיר כעיר גיבורה. ב-2 במרץ 2022 הכריז צבא רוסיה שהשלים את כיבוש העיר. מאוחר יותר, ממשלת אוקראינה הכריזה גם היא כי העיר נכבשה במלואה על ידי רוסיה. עם זאת, המודיעין הבריטי פרסם ב-3 במרץ 2022 שהמצב בחרסון "עדיין לא ברור". ראש העיר לא התחלף ודגל אוקראינה לא הורד מביין העירייה. ב-5 במרץ התקיימה בעיר הפגנה מול כוחות הצבא הרוסי, בה האזרחים נשאו את דגלי אוקראינה וקראו קריאות "חרסון היא אוקראינה"[1]. ב-8 במרץ מסר ראש העיר הודעה דרך פייסבוק, בה הוא מבקש מעסקים ותושבי העיר לחזור למקום עבודתם ובכך לעזור לחזור לשגרה[2].

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר יש קווי אוטובוסים וטרולייבוסים רבים, וכן תחנת רכבת אחת. נמל התעופה הבינלאומי של חרסון ממוקם בקרבת העיר.

יהודי חרסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בחרסון נוסדה עם הקמת העיר, בשנת 1774.[דרושה הבהרה] במשך השנים שימשה העיר כמרכז כלכלי ליהודי המושבות החקלאיות שהוקמו בדרומה של אוקראינה. בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-16,000 יהודים, ובתקופה הסובייטית פעלו בה מספר בתי ספר ביידיש.

טרם כיבוש העיר בידי הגרמנים באוגוסט 1941, הספיקו להימלט ממנה כמה אלפי יהודים מזרחה. לאחר הכיבוש נצטוו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב, למסור דברי ערך לשלטונות ולהתייצב לעבודות כפייה. עד תחילת ספטמבר רצחו הגרמנים כ-600 מיהודי העיר. ב-7 בספטמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בגטו מגודר שהוקם בה, לאחר שהופצו בקרבם שמועות כי הם עתידים להיות מועברים לארץ ישראל. בשבועות הבאים, הם הוכרחו לעבוד בפרך והושפלו על בסיס יומי. מתחילת הכיבוש, כוחות גרמנים הוציאו להורג בכמה הזדמנויות קבוצות של יותר ממאה יהודים.[3] ב-24 עד ה-25 בספטמבר 1941 הובלו כ-8,500 יהודי הגטו לכפר הסמוך זלנובקה, ובו נרצחו כולם. בינואר 1942 רצחו הגרמנים כ-400 בני משפחות מעורבות מהעיר.

בית כנסת שנבנה בעיר לפני מלחמת העולם השנייה, משמש כמרכז קהילת חב"ד המתחדשת בחרסון

בתחילת שנות ה-90 חודשה פעילות הקהילה הדתית, בתחילה על ידי הרב אברהם וולף ובהמשך על ידי רב העיר המכהן גם כשליח חב"ד הרב יוסף יצחק וולף.

משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, נולד בחרסון.

רבי הלל מפאריץ' קבור בחרסון.

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין רבני העיר לפני השואה נמנו:

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחרסון שש ערים תאומות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חרסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]