חרסון
| |||
למעלה: נהר דנייפר חוצה את חרסון למטה: בית הכנסת הגדול בחרסון | |||
מדינה |
![]() | ||
---|---|---|---|
אובלסט |
![]() | ||
ראש העיר | Vladimir Nikolayenko | ||
תאריך ייסוד | 18 ביוני 1778 | ||
שטח | 135.70 קמ"ר | ||
גובה | 25 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 291,428 (נכון ל־2018) | ||
‑ צפיפות | 1,081 נפש לקמ"ר (2008) | ||
קואורדינטות | 46°38′00″N 32°35′00″E / 46.6333333333333°N 32.5833333333333°E | ||
אזור זמן | UTC +2 | ||
http://www.city.kherson.ua | |||
חֶרסוֹן (באוקראינית: Херсон) היא עיר בדרום אוקראינה, מרכז מחוז חרסון. חרסון היא עיר נמל חשובה לחופי הים השחור ונהר הדנייפר. בשנת 2008 חיו בעיר 335,000 תושבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1774 האזור של חרסון היה שייך לחאנות קרים. במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1735–1739 הקימו הרוסים במקום מבצר בשם אלכסנדר-שנץ. לאחר המלחמה האזור חזר לח'אנות. במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774 האזור עבר לשליטת רוסיה סופית, וכדי לחזק את השלטון הרוסי ב-1778 הקים המרשל גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין בהוראתה של יקתרינה הגדולה במקום עיר. שמה של חרסון נגזר משמה של עיר יוונית עתיקה על חצי האי קרים בשם חרסונסוס. מ-19 באוגוסט 1941 עד 13 במרץ 1944 העיר הייתה בכיבוש גרמני. בתקופה זו התפתח בה תא של לאומנים אוקראינים בהנהגתו של סטפן בנדרה, שנלחמו בגרמנים למען עצמאות אוקראינה.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר יש קווי אוטובוסים וטרולייבוסים רבים, וכן תחנת רכבת אחת. נמל התעופה הבינלאומי של חרסון, ממוקם בקרבת העיר.
יהודי חרסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה היהודית בחרסון נוסדה עם הקמת העיר, בשנת 1774. במשך השנים שימשה העיר כמרכז כלכלי ליהודי המושבות החקלאיות שהוקמו בדרומה של אוקראינה. בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-16,000 יהודים, ובתקופה הסובייטית פעלו בה מספר בתי ספר ביידיש.
טרם כיבוש העיר בידי הגרמנים באוגוסט 1941, הספיקו להימלט ממנה כמה אלפי יהודים מזרחה. לאחר הכיבוש נצטוו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב, למסור דברי ערך לשלטונות ולהתייצב לעבודות כפייה. עד תחילת ספטמבר רצחו הגרמנים כ-600 מיהודי העיר. ב-7 בספטמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בגטו מגודר שהוקם בה, לאחר שהופצו בקרבם שמועות כי הם עתידים להיות מועברים לארץ ישראל. ב-24 עד ה-25 בספטמבר 1941 הובלו כ-8,500 יהודי הגטו לכפר הסמוך זלנובקה, ובו נרצחו כולם. בינואר 1942 רצחו הגרמנים כ-400 בני משפחות מעורבות מהעיר.
בתחילת שנות ה-90 פעילות הקהילה חודשה, בתחילה על ידי הרב אברהם וולף ובהמשך על ידי רב העיר המכהן גם כשליח חב"ד הרב יוסף יצחק וולף.
משה שרת ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, נולד בחרסון.
רבי הלל מפאריץ' קבור בחרסון.
רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין רבני העיר לפני השואה נמנו:
- הרב משה גולדשטיין (סביבות 1800)
- הרב אברהם אבלי מקיוב (סביבות 1830) - מחבר "בית אברהם" (סדילקוב תקצ"ז)
- הרב יצחק יהודה דייטשמאן (סביבות 1850)
- הרב מאיר ליבוש מלבי"ם (סביבות 1860)
- הרב אהרן לנדא - רבן של באלטה וחרסון
- הרב שלמה זלמן פינסקר (סביבות 1880)
- הרב גרשון פינסקר
- הרב אברהם צבי קרלינסקי (קארהלינסקי; סביבות 1890)
- הרב בצלאל קלמנסקי (סביבות 1925)
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחרסון שש ערים תאומות:
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חרסון
- חרסון (Kherson), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- רצח יהודי חרסון בתקופת השואה, באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אתר בית חב"ד חרסון (ברוסית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), חרסון, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1624–1626), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- חרסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)