חרסון

חרסון
Херсо́н
סמל חרסון	דגל חרסון
	פוטומונטז' של חרסון
מדינה / טריטוריה	אוקראינה
אובלסט	חרסון
ראש העיר	Ihor Kolykhaiev
תאריך ייסוד	18 ביוני 1778
שטח	68.7 קילומטר רבוע
גובה	25 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	283,649 (נכון ל־1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	1,081 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	46°38′00″N 32°35′00″E / 46.6333333333333°N 32.5833333333333°E
אזור זמן	UTC+2
	http://www.city.kherson.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים חרסון

חֶרסוֹן (באוקראינית: Херсо́н) היא עיר בדרום אוקראינה, מרכז מחוז חרסון. חרסון היא עיר נמל חשובה לחופי הים השחור ונהר הדנייפר. בשנת 2008 חיו בעיר 335,000 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1774 האזור של חרסון היה שייך לחאנות קרים. במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1735–1739 הקימו הרוסים במקום מבצר בשם אלכסנדר-שנץ. לאחר המלחמה האזור חזר לח'אנות. במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774 האזור עבר לשליטת רוסיה סופית, וכדי לחזק את השלטון הרוסי ב-1778 הקים המרשל גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין בהוראתה של יקתרינה הגדולה במקום עיר. שמה של חרסון נגזר משמה של עיר יוונית עתיקה על חצי האי קרים בשם חרסונסוס. בשנת 1901 הושלמה בניית נמל בעיר^[1] ובשנת 1902 הושלמה העמקת אחד מיובלי הדנייפר שאפשרה כניסת אניות גדולות לאורך הדנייפר אל חרסון^[2]^[3].

בשנת 1918 נכבשה העיר על ידי כוחות גרמניה ואוסטריה שכבשו חלקים נכבדים של אוקראינה. תחילה הגיעה לעיר חיל חלוץ קטן של כמה מאות חיילים ואלו נהדפו על ידי הגנה מקומית של בני העיר. לחימה זאת היתה אחד מסיפורי הגבורה של ברית המועצות^[4]. בהמשך נכבשה העיר על ידי כוחות גדולים בהרבה שנסוגו רק עם קריסת הכוחות הגרמנים במלחמה^[3].

העיר סבלה קשות במלחמת האזרחים הרוסית ובתחילת 1923 דווח שאוכלוסייתה ירדה מ-150,000 לפני המלחמה ל-40,000 נפש ושבתים רבים מתרוקנים ונהרסים לצורכי ביזה והסקה^[5].

ב-19 באוגוסט 1941 נכבשה העיר על ידי הגרמנים^[6]. במהלך הכיבוש הגרמני התפתח בחרסון תא של לאומנים אוקראינים בהנהגתו של סטפן בנדרה, שנלחמו בגרמנים למען עצמאות אוקראינה. בתחילת נובמבר 1943 כבשו הרוסים את אלשקי וחרסון נכנסה לטווח התותחים של הצבא האדום^[7]. ב-13 במרץ 1944 כבשו הרוסים את העיר מידי הצבא הגרמני^[8].

במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, ב-24 בפברואר 2022 החל קרב חרסון, שבזכותו הוכרזה העיר כעיר גיבורה. ב-2 במרץ 2022 הכריז צבא רוסיה שהשלים את כיבוש העיר. מאוחר יותר, ממשלת אוקראינה הכריזה גם היא כי העיר נכבשה במלואה על ידי רוסיה. עם זאת, המודיעין הבריטי פרסם ב-3 במרץ 2022 שהמצב בחרסון "עדיין לא ברור". ראש העיר לא התחלף ודגל אוקראינה לא הורד מבניין העירייה. ב-5 במרץ התקיימה בעיר הפגנה מול כוחות הצבא הרוסי, בה האזרחים נשאו את דגלי אוקראינה וקראו קריאות "חרסון היא אוקראינה"^[9]. ב-8 במרץ מסר ראש העיר הודעה דרך פייסבוק, בה הוא מבקש מעסקים ותושבי העיר לחזור למקום עבודתם ובכך לעזור לחזור לשגרה^[10]. ב-30 ספטמבר רוסיה סיפחה את העיר וסביבתה, אך כוחותיה החלו נסוגים מהעיר בתחילת חודש נובמבר. ב-10 בנובמבר הודיעה רוסיה כי אנשיה יצאו באופן סופי מחרסון, ודגלי אוקראינה הונפו מעל בניין העירייה בצהרי היום שלמחרת.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר יש קווי אוטובוסים וטרולייבוסים רבים, וכן תחנת רכבת אחת. נמל התעופה הבינלאומי של חרסון ממוקם בקרבת העיר.

יהודי חרסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בחרסון נוסדה עם הקמת העיר, בשנת 1774.^{[דרושה הבהרה]} במשך השנים שימשה העיר כמרכז כלכלי ליהודי המושבות החקלאיות שהוקמו בדרומה של אוקראינה.

בשנת 1869 כיהן המלבי"ם כרב העיר למשך זמן קצר^[11].

בסוף המאה ה-19 התקיים בעיר תלמוד תורה שלימד עברית בעברית^[12]. בשנת 1902 היו היהודים כשליש מתושבי העיר^[13]. בשנת 1919 היו היהודים כחמישית מתושבי העיר. הם ארגנו פלוגות הגנה יהודיות שהגנו על היהודים מפני פוגרומים וחרסון היתה אחת הערים המעטות באוקראינה שבהם לא פרעו ביהודים^[3].

בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-16,000 יהודים, ובתקופה הסובייטית פעלו בה מספר בתי ספר ביידיש.

טרם כיבוש העיר בידי הגרמנים באוגוסט 1941, הספיקו להימלט ממנה כמה אלפי יהודים מזרחה. לאחר הכיבוש נצטוו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב, למסור דברי ערך לשלטונות ולהתייצב לעבודות כפייה. עד תחילת ספטמבר רצחו הגרמנים כ-600 מיהודי העיר. ב-7 בספטמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בגטו מגודר שהוקם בה, לאחר שהופצו בקרבם שמועות כי הם עתידים להיות מועברים לארץ ישראל. בשבועות הבאים, הם הוכרחו לעבוד בפרך והושפלו על בסיס יומי. מתחילת הכיבוש, כוחות גרמנים הוציאו להורג בכמה הזדמנויות קבוצות של יותר ממאה יהודים.^[14] ב-24 עד ה-25 בספטמבר 1941 הובלו כ-8,500 יהודי הגטו לכפר הסמוך זלנובקה, ובו נרצחו כולם. בינואר 1942 רצחו הגרמנים כ-400 בני משפחות מעורבות מהעיר.