חשבון נפש

חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ הוא רעיון וכלי-עזר בפילוסופיה של המוסר שמשמעותו העיקרית היא בתחום האתיקה היישומית, ופירושו בדיקה וביקורת מוסרית-אתית של אדם עם עצמו. המונח "חשבון נפש" בעברית לקוח מן היהדות, ומשמש בעיקר בהקשר דתי ובקונוטציה מוסרנית. המונח הכללי יותר הוא "ביקורת עצמית". בעברית, המושג הופיע לראשונה בספר חובת הלבבות^[1].

חשבון נפש משמש ככלי למעקב והתקדמות הן לאדם פרטי המבקש להיות מוסרי, והן לחברה המבקשת להיות אתית. חשבון הנפש יכול להיות חד-פעמי במאמר ביקורת נוקב וכדומה, ויכול להיערך בריטואל קבוע על בסיס יומי, שבועי או שנתי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לחלק את תורת המוסר או האתיקה לשלושה ענפים:

מטא-אתיקה: תחום הדעת העוסק בהגדרת גבולות האתיקה, שאלות בסיסיות כמו יכולת האדם החושב לקבוע נורמות, מקור הסמכות לקביעת ההתנהגות האתית וכדומה.
אתיקה השוואתית: המעמידה מערכות מוסר שונות, על פני המרחב והזמן לבחינה השוואתית במטרה להתוות דרך אתית נאותה.
אתיקה נורמטיבית: העוסקת בשאלות מעשיות הנגזרות מערכים אתיים, וכוללת גם את האתיקה היישומית החותרת להגדיר ולקבוע כיצד יהפוך החפץ בכך לאדם מוסרי.

רעיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון העומד בבסיס "חשבון הנפש", הוא ההנחה שכשם שאדם לא יכול לנהל בצורה מושכלת את ענייניו הגשמיים, כמו כלכלת ביתו או בית מסחרו, בלא לנהל חשבון מסודר של רווח והפסד. ובלי מעקב אחר מצבו הכללי אם הוא בנסיגה או בהתקדמות לקראת מטרותיו או המצב האידיאלי בעיניו. כך הוא המצב בענייניו האתיים. אם לא ינהל מעקב אחרי ענייני נפשו, חשבון נפש, סופו להתדרדרות מוסרית. בהמשך התפתח הרעיון לניהול פנקסנות מפורטת של התקדמות ונסיגה בתחומי אתיקה שונים, או מידות מסוימות בהן חפץ האדם המוסרי להשתפר.

נכתבו חיבורים רבים העוסקים בטכניקות שונות לחשבון הנפש. בתורת המוסר היהודית בולטים "שער חשבון הנפש" בספרו של רבי בחיי אבן פקודה, "תורת חובת הלבבות" המפרט סוגים שונים של חשבון נפש; ובפרט תנועת המוסר של הרב מסלנט, שהדגישה את משמעות המוסר ועשיית חשבון נפש יומיומי. גם הספר "חשבון הנפש" של מנדל לפין, מיישם את שיטת השיפור העצמי של בנג'מין פרנקלין, באמצעות קביעת יעדים להתקדמות אישית, ובקרה יומיומית של חשבון נפש בכתב.

חשבון נפש ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות נהוג לראות ביום הכיפורים בפרט, ובתקופת חודש אלול ועשרת ימי תשובה בכלל^[2], ימים של חשבון נפש, שבהם אדם בוחן את עצמו בבחינה נוקבת, ומסכם את מצבו הרוחני ומידת קיומו את חוקי התורה; ומסכם את מצבו האתי בינו לבין עצמו זולתו ואלוהיו.

יום נוסף שנהוג לראות בו יום של חשבון נפש לאומי הוא תשעה באב, מאחר שלפי המסורת היהודית חרב בית המקדש השני בשל שנאת חינם.^[3]^[4]

האדם המאמין מקיים חשבון נפש ברמה פחותה מזו מדי יום, למשל בקריאת שמע שעל המיטה, בתחנון ווידוי.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לעשות שימוש במושג "חשבון נפש" כמילה נרדפת לביקורת עצמית, ולכן הוא משמש לעיתים ככלי ניגוח בין יריבים לאמירות כמו: "על פלוני לערוך חשבון נפש".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשובה (יהדות)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדין שטיינזלץ, חשבון נפש. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ' 215-225.