חשיבה המצאתית שיטתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חשיבה המצאתית שיטתית היא מתודולוגיה לחקר מציאת פתרונות יצירתיים וחקר היצירתיות. מקורה במתודולוגית "פתרון בעיות המצאתי" (המכונה "טריז", ראשי תיבות של פתרון בעיות המצאתי ברוסית), שפותחה על ידי גנריך אלטשולר בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, והמשכה בפיתוח צוות ישראלי בראשות רוני הורביץ וינקו גולדברג מהמכון ללימודי ההנדסה באוניברסיטת תל אביב ובשיתוף עם אסכולות - היחידה ללימודי חוץ של האוניברסיטה הפתוחה.‏[1]

לפי השיטה, הפתרונות ההמצאתיים הם בעלי אופי אחיד המאופיין בפשטות, מיעוט חלקים, רוחב יריעה ועמידות בזמן, "חן" - או "אלגנטיות" של הפתרון, ובדרך כלל גם בהיותו פתרון המצריך מעט מאוד מאמץ וכסף להפקתו ויישומו. בעזרת השיטה, הפותר או המפתח מנתבים את עצמם אל הפתרונות ההמצאתיים דווקא.

מפתחי השיטה מדגישים את ההבדל בין חשיבה המצאתית - שמטרתה להביא לתוצאה פשוטה ויעילה, לעומת חשיבה יצירתית, שלעתים מחפשת פתרונות מסובכים אך מעניינים.

לעתים קרובות הפתרון ההמצאתי כולל את הבעיה או הגורם לבעיה עצמו כחלק חשוב מן הפתרון.

עקרונות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני עקרונות מנחים מהווים את בסיס השיטה:

א. "עקרון העולם הסגור", לפיו פתרון המצאתי לבעיה לא אמור לכלול מרכיבים מחוץ לעולם הבעיה. לפי עקרון זה, פעמים רבות מרכיבי הבעיה הם עצמם רכיב בפתרון.

ב. "עקרון ניתוק הגורם לבעיה מתוצאתה הגרועה". אחד מהאפשרויות של פתרונות על פי עקרון זה, הוא קיצוני אף יותר, ולפיו מחפשים לא רק ניתוק אלא היפוך המצב, כך שהגורם המקורי לבעיה יהיה האחראי לא רק למניעת התוצאה הגרועה, אלא לשלילתה - כלומר לתוצאה הרצויה.

שיטת הפעולה להשגת כולל המתודולוגיה תכסיסי חשיבה להמצאת פתרונות יצירתיים:

  • תכסיס הצמצום - בדיקת חיוניות השימוש בכל המרכיבים של הבעיה לצורך הפתרון, והסרתם אם מתברר שאינם נדרשים.
  • תכסיס האיחוד - שימוש חדש (שונה מהשימוש המקורי) למרכיב קיים בעולם הבעיה בעת הפתרון, כך שהוא ישמש לצורך נוסף, ובכך יפתור בעצמו, יסייע למרכיב אחר לפתור את הבעיה, או ייתר מרכיב אחר, ובכך יביא לפתרון הבעיה.
  • תכסיס ההכפלה - הוספת מרכיב נוסף לעולם הבעיה, דומה לרכיב הקיים בו. בדרך כלל תכסיס זה מסייע להבין בדרך ההגזמה את מקור הבעיה, ומאפשר לפותר להתמודד באופן ממוקד או קל יותר בפתרון הבעיה.
  • תכסיס החלוקה - פירוק של מרכיב קיים בבעיה למספר תת-רכיבים, והתמודדות עם כל אחד מהם בנפרד.
  • תכסיס שבירת האחידות - הפרדה בין תכונה אחת של מרכיב בבעיה לבין תכונה אחרת שלו או לבין הסביבה החיצונית לו.
  • תכסיס ההחסרה - ויתור על מרכיב או תת-מרכיב מתוך מערכת הבעיה, אשר נתפס כחיוני ומהותי לתפקודה. בהמשך, לתכסיס הצמצום.
  • תכסיס שינוי זווית - התבוננות נוספת על מרכיבי הבעיה, תוך ניסיונות לקבצם ולפרטם באופן אחר מאשר כפי שהוגדרו עם ההתבוננות בבעיה.

נכון ל-2007, המחקר בנושא היצירתיות אינו מוגבל לתחום הפסיכולוגיה כבעבר, ובמחקר זה משתתפים אנשי אקדמיה מתחומים שונים, כגון הנדסת תוכנה, ומדעי המחשב.

דוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הפותר למצוא סיום המצאתי לתסריט. על הפתרון להיות מעניין, וכזה אשר הצופים לא ציפו לו, אך גם קשור במרכיבי התסריט הקודמים. לפי התסריט, קרבן לשוד נצפית, כשהיא כפותה לכיסא המקובע ברצפה, ולעברה מכוון אקדח שההדק שלו נמשך על ידי גומיה. גוש קרח עוצר מפני ההדק לירות, אך גוש זה הולך ונמס, ונותרה דקה אחת לסוף התוכנית. חבריה אינם יודעים על מיקומה.

  • פתרון לא המצאתי (שאכן שימש בתסריט דומה ששודר בטלוויזיה בשנות התשעים) הוא פריצת חבריה אל החדר והצלתה ברגע האחרון.
  • פתרון לא המצאתי אך יצירתי יכלול את גילוי החדר על ידי חבריה, הקפאת החדר - ונתינת זמן לפריצה, בתוכנית המותחת הבאה. הפתרון אינו מנתק את הקשר של המסת הקרח מן הירי, אלא רק משהה אותם, ועל כן בתסריט של התוכנית הבאה ייאלצו להכניס יסודות חדשים של מתח עבור הצופים.
  • פתרון המצאתי "חלש" יהיה הוספת חלון בתסריט, גילויה בידי חבריה, והקרנת אור או קרן ליזר על הגומי ובכך ניתוק המסת הקרח מהירי. פתרון זה מצריך הכנסת יסוד חדש - ולא מצוי של תאורת לייזר, ובכך יתקבל פחות על דעת הצופים, וגם ייחשב פחות מעניין, היות שיסוד זה לא הוצג קודם לעיני הצופים, והוא "מאולץ" ברגע האחרון.
  • פתרון המצאתי "חזק" יהיה על ידי כך שהקרח יימס עד תומו והרובה יירה, אך בכך יציל את האשה. על מנת להציג זאת על הכדור לפגוע באבזם הקושר את האשה ולשחרר אותה, או לפחות לא להרוג אותה, ורעש היריה ימשוך את תשומת לב מציליה, אשר להם דקה שלמה לבדוק ולהבין, יחד עם הצופים, את מה שקרה.
    • לפי פתרון זה, קרה היפוך, והמסת הקרח האיצה דווקא את הפתרון הרצוי.
    • אל הפתרון לא הוכנס אף גורם חדש שלא היה בחדר עד לפתרונו,
    • והגורם לבעיה, שימש לפתרונו.
    • הפתרון אינו מושהה אלא מיידי ונמשך,
    • אין צורך בפעלולים טכניים מיוחדים מצד המסריטים, וגם לא בהצגתם של מכשירים יקרים או מסובכים בתסריט.

תולדות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת TRIZ נחשפה לציבור הישראלי בתחילת שנות ה-80 בספר וקורס של האוניברסיטה הפתוחה.‏[2] המשך פיתוח השיטה בשנות ה-90 והוראתה נעשו בידי המהנדסים רוני הורביץ ופרופסור ינקו גולדברג במסגרת שיתוף פעולה של בית הספר להנדסה באוניברסיטת תל אביב עם אסכולות - בית הספר ללימודים רב תחומיים של האוניברסיטה הפתוחה. משרד החינוך ערך השתלמויות מורים בנושא השיטה, פותחו חומרי לימוד לגיל הרך על פיה, והורו אותה גם במערכת הביטחון.‏[3] קרן פורד השקיעה בשיטה, ובמפעלי המכוניות של חברת פורד עסקו בלימוד והטמעת השיטה. בשנת 1996, בעקבות שיתוף פעולה עם חיים פרס מחברת הפרסום וינברג-סימבול-פרס, נפתחה חברה מסחרית המנחילה את השיטה בתעשייה בשם חברת SIT (ראשי התיבות באנגלית של השיטה) לפיתוח המצאתי שיטתי.‏‏[4] את השיטה מלמד כיום (2015) פרופסור גולדברג במרכז הבינתחומי בהרצליה.‏[5] והיא מופצת בתוכניות הנחיה של רוני הורביץ, ובאתר המרשתת שלו 'התחל לחשוב'‏[1], בו הורביץ מתאר את תולדות השיטה, וכן בהנחיית מוסמכי השיטה גידי גילדה ומשה תשובה.

משנת 2003 ובהנחיית הצוות המיסד פותחו גם משחקי מחשב (גרסה לילדים וגרסה לכל המשפחה) בשם "חשיבה המצאתית" בהוצאת המכון לטכנולוגיה חינוכית שעל יד האוניברסיטה הפתוחה, המשחקים נמכרו על ידי חברת קומפדיה.‏[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אתר "התחל לחשוב" (אנגלית) של רוני הורביץ
  2. ^ הספר חשיבה המצאתית שיטתית מאת יעקב הלפמן ובעריכת קבוצת חוקרים ביניהם רוני הורביץ וינקו גולדברג
  3. ^ חשיבה המצאתית שיטתית לגיל הרך - חוברת למורה בהנחיית רוני הורביץ
  4. ^ אתר החברה לחשיבה המצאתית שמשרדיה ברחוב תוצרת הארץ בתל אביב
  5. ^ תוכנית חדשה לחדשנות ויזמות במסגרת לימודי תואר שני במנהל עסקים אתר המכון הבינתחומי - הרצליה
  6. ^ על משחק המחשב חשיבה המצאתית בסקירת משחקים ממוחשבים משנת 2003 (אתר וי-נט ידיעות אחרונות)