חשיבה מייחלת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עיינו גם בפורטל

P psychology2.png

פורטל פסיכולוגיה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בפסיכולוגיה. ניתן למצוא בו קישורים לערכים על תחומי המשנה של הענף, על מושגי יסוד בתחום, על תאורטיקנים ועל גישות בפסיכולוגיה.


ילדה משחקת בסוס צעצוע בתקווה שייקח אותה למקום מרוחק. מתוך ספר מאת מרי מייפס דודג'

חשיבה מייחלת (או: חשיבה משאלתית) מתארת תהליכי קבלת החלטות ויצירת אמונות שונות על סמך דברים שנעים לדמיין אותם, ולא על סמך המציאות או ראיות מבוססות וחשיבה רציונליות. חשיבה זו היא תוצר של רצון לפתור את הקונפליקט בין אמונה לתשוקה.[1]

חשיבה מייחלת היא הקשר בין העדפות/משאלות לבין ציפיות.

ישנן מתודולוגיות מגוונות לבחינת חשיבה מייחלת. דיסציפלינות ואסכולות שונות בוחנות מנגנונים הקשורים לכך, למשל: מעגלים עצביים, קוגניציה, רגשות אנושיים, סוגים שונים של הטיות קוגניטיביות, דחיינות, מוטיבציה, אופטימיות, תשומת לב וסביבה. נהוג לראות את המונח חשיבה מייחלת בהקשר לכישלון, אך לא רק.

בתוצאות של מחקרים שונים הנעשו בתחום מתבטאת החשיבה הזו בכך שנחקרים בעלי העדפות שונות מספקים ניכויים שונים לתוצאות במציאות (למשל תוצאות משחקי כדורגל או של בחירות) כפונקציה של ההעדפות שלהם[2].

ישנם פסיכולוגים המאמינים כי חשיבה חיובית מסוגלת להשפיע באופן חיובי על ההתנהגות ובכך להביא לתוצאות טובות יותר. זה נקרא "אפקט פיגמליון".[3][4]

העיתונאי והסופר האנגלי כריסטופר בוקר תיאר את המושג כך:

"מחזור הפנטזיה" (...) הוא דפוס שחוזר בחיים האישיים, בפוליטיקה, בהיסטוריה ובסטורי טלינג. כשאנחנו יוצאים לדרך במסלול כלשהו כדי לבצע פעולה שמונעת באופן לא מודע על ידי חשיבה מייחלת, נראה כי הכל ילך טוב למשך תקופה, במה שמכונה "שלב החלום". אך מכיוון שהתפיסה הזו לא יכולה להתקיים במציאות, השלב הבא הבלתי נמנע הוא "שלב התסכול". שלב זה מתרחש כשדברים מתחילים להשתבש, ואז יש מוטיבציה כביכול גדולה אף יותר לשמירה על הפנטזיה כמציאות. ברגע שהמציאות חודרת ומשתלטת, היא מובילה ל"שלב הסיוט" בו הכל משתבש. שיאו של שלב זה הוא בשלב "פיצוץ המציאות", כאשר הפנטזיה כולה מתפרקת לבסוף לחלוטין.[5]

מחקרים הראו בעקביות כי כאשר כל שאר המשתנים נשארים קבועים, נבדקים ינבאו תוצאות חיוביות בסבירות גבוהה יותר מתוצאות שליליות. עם זאת, מחקרים מראים כי בנסיבות מסוימות, למשל כאשר האיומים גדלים, מתרחשת תופעה הפוכה לכך.[6]

כתוצאת כשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח חשיבה מייחלת, בנוסף להיותו הטיה קוגניטיבית ודרך לקויה בתהליכי קבלת החלטות, הוא בדרך כלל גם כשל לוגי, בהנחה שכאנחנו רוצים להאמין שדבר כלשהו יהיה נכון או לא נכון, הוא למעשה בסופו של דבר גם במציאות מוכח כנכון או לא נכון. טעות זו מתאפיינת בדפוס החשיבה: "הלוואי שדבר כלשהו היה נכון/לא נכון; לפיכך, אותו הדבר הוא אכן אמיתי/לא אמיתי."[7]

ראייה מייחלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראייה מייחלת היא תופעה בה מצבו הפנימי של האדם משפיע על התפיסה הוויזואלית שלו. לאנשים יש נטייה להאמין שהם תופסים את העולם בדיוק כמו שהוא במציאות, אך מחקרים מראים אחרת. נכון לעכשיו, יש שני סוגים עיקריים של ראייה מייחלת בהתאם לקונטקסט בו היא נחווית: בסיווג אובייקטים או בייצוגים של סביבה.[6]

המושג ראייה מייחלת הוצג לראשונה על ידי גישת "המראה החדש" בפסיכולוגיה. גישה זו זכתה לפופולריות בשנות החמישים באמצעות עבודתם של ססיל גודמן והפסיכולוג הקוגניטיבי ג'רום ברונר. במחקר משנת 1947, הם ביקשו מילדים להפגין את תפיסתם לגבי גודלו של מטבע על ידי מניפולציות בהיקפם של המטבעות על קופסת עץ.

כל ילד החזיק את המטבע ביד שמאל באותו הגובה והמרחק מהצמצם והפעילו את הידית כדי לשנות את גודל הצמצם ביד ימין. הילדים חולקו לשלוש קבוצות, שתי קבוצות ניסוי וקבוצת ביקורת, עם עשרה ילדים בכל קבוצה. קבוצת הביקורת התבקשה לאמוד את גודל דיסקי-הקרטון בגודל של מטבע, במקום מטבעות אמיתיים. בממוצע, הילדים שהיו בקבוצות הניסוי נטו להעריך את גודל המטבעות בשלושים אחוז יותר מגודלם האמיתי. בסיבוב השני של הניסוי החוקרים חילקו את הילדים לקבוצות על בסיס המעמד הכלכלי שלהם. שוב, גם קבוצות ה"עניים "וגם ה"עשירים" התבקשו להעריך את גודל המטבעות האמיתיים על ידי מניפולציה בקוטר הצמצם. כצפוי, שתי הקבוצות העריכו יתר על המידה את גודל המטבעות, אך הקבוצה ה"ענייה" העריכה יתר על המידה בכחמישים אחוזים, שהם עד שלושים אחוז יותר מהקבוצה "העשירה". מתוצאות אלה הגיעו ברונר וגודמן למסקנה שילדים עניים יותר חשו רצון גדול יותר לכסף ולכן תפסו את המטבעות כגדולים יותר. השערה זו היוותה את הבסיס לגישה הפסיכולוגית של המראה החדש שמציעה כי החוויה הסובייקטיבית של אובייקט משפיעה על התפיסה החזותית של אותו אובייקט.[8] חלק מהפסיכולוגים הפסיכודינמיים אימצו את השקפותיה של גישת המראה החדש כדי להסביר כיצד אנשים עשויים להגן על עצמם מפני גירויים חזותיים מטרידים. הפרספקטיבה הפסיכודינמית איבדה תמיכה מכיוון שהיה חסר בה מודל מספיק כדי להסביר כיצד המודע יכול להשפיע על התפיסה.[9]

אף על פי שמחקר נוסף הצליח לשכפל את התוצאות שנמצאו על ידי ברנר וגודמן, גישת המראה החדש ננטשה ברובה בשנות השבעים מכיוון שהיו בניסויים הרבה שגיאות מתודולוגיות שלא לקחו בחשבון משתנים מתערבים.[10] מחקרים עדכניים הביאו לתחייה של פרספקטיבות מגישת המראה החדש שכללו שיפורים מתודולוגיים שמטרתם הייתה לפתור את הבעיות המרכזיות שנתגלו במחקרים המקוריים.[9]

חשיבה מייחלת הפוכה וראייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך זה מתרחש כאשר יש התגברות של איום כלשהו.[6] האשליה של אבינגהאוס (אשליה אופטית) שימשה למדידת חשיבה מייחלת הפוכה, כאשר המשתתפים שצפו ביעדים השליליים המעיטו מערכם של יעדים חיוביים או נייטרליים.[11] רגשות של פחד מביאים גם לתפיסה של האובייקט הגורם לאימה כקרוב יותר ממה שהוא במציאות. בדיוק כמו תוצאות מחקרים קודמים, שהצביעו על כך כי ככל שחפץ מסוים הוא רצוי יותר, כך הוא ייתפס כקרוב יותר.[12] יתרה מזאת, יש אנשים שפחות נוטים לחשיבה מייחלת על סמך מצבים רגשיים או אישיותיים.

מנגנוני הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוגניציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנגנונים הקוגניטיביים העומדים בבסיס חשיבה וראייה מייחלת לב אינם מוכרים. מכיוון שמושגים אלו עדיין מתפתחים, המחקר על המנגנונים התורמים לתופעה זו עדיין בעיצומו.

עם זאת יש כיום הצעה לכמה מנגנונים שניתן לייחס לחשיבה מייחלת: הטיית קשב, הטיית פרשנות או הטיית דיווח. לפיכך, ישנם שלושה שלבים שונים בעיבוד הקוגניטיבי בהם עלולה להתעורר חשיבה מייחלת.[6][13]

  • ראשית, בשלב הנמוך ביותר של עיבוד קוגניטיבי, אנשים נוטים להסתמך יותר על ראיות התומכות ברצונות שלהם ולהתעלם ולהזניח ראיות שסותרות את רצונותיהם.
  • שנית, חשיבה מייחלת יכולה להיווצר על ידי פרשנות סלקטיבת של רמזים. במקרה זה, אנשים לרוב לא משנים את רמות תשומת הלב שהם נותנים לרמזים, אלא משנים את רמות החשיבות שהם מייחסים לרמזים אלו.
  • לבסוף, חשיבה מייחלת יכולה להתעורר בשלב גבוה יותר של עיבוד קוגניטיבי, למשל בעת יצירת תגובה לרמזים וחדירה של הטיות.

ניתן לייחס את אותם המנגנונים לראייה מייחלת ולחשיבה מייחלת, מאחר ששתיהן כוללות עיבוד רמזים הקשורים בסיטואציות, כולל רמזים חזותיים. עם זאת, גם הטיית הפרשנות וגם הטיית הדיווח מתרחשות בשלבי עיבוד קוגניטיבי מודעים.[14] מנגנון רביעי הנקרא סט תפיסתי יכול גם להסביר תופעה זו.[6] מנגנון זה מציע שמצבים נפשיים או אסוציאציות המופעלות לפני שאובייקט נצפה, ינחו את מערכת הראייה בעדינות. לכן ניתן לזהות בקלות רמזים כאשר הם קשורים למצב נפשי או לאסוציאציות.

יש המשערים שראייה מייחלת נובעת מכישורים קוגניטיביים. תפקודים קוגניטיביים גבוהים יותר מסוגלים להשפיע ישירות על איך שחוויות נתפסות, במקום להשפיע רק על התפיסה ברמות עיבוד גבוהות יותר. אלו הטוענים נגד כישורים קוגניטיביים סבורים כי מערכות חישה פועלות באופן מודולרי כאשר מצבים קוגניטיביים מפעילים את השפעתם רק לאחר שהגירויים נתפסו.[8] התופעה של ראייה מייחלת מרמזת על כישורים קוגניטיביים בחוויה התפיסתית.[6]

על פי ההערכה, קליפת המוח החיצונית (המוצגת בכתום ואדום) מעורבת בהטרמה תפיסתית

ראייה מייחלת נצפתה בשלבים מוקדמים של סיווג. מחקרים המשתמשים בדמויות מעורפלות ומשחקים תחרותיים שונים, מראים נטייה זו.[15] המודלים ההיררכיים המסורתיים של עיבוד מידע מתארים עיבוד חזותי מוקדם כרחוב חד כיווני: עיבוד חזותי מוקדם נכנס למערכות רעיוניות, אך מערכות רעיוניות אינן משפיעות על תהליכים חזותיים.[16] נכון לעכשיו, המחקר פוסל את המודל הזה ומציע כי מידע רעיוני יכול לחדור לעיבוד חזותי מוקדם ולא רק להטות את המערכות התפיסתיות. מחקרים שנעשו על ידי כישורים רעיוניים מנצלים גירויים של זוגות בקטגוריה מושגית ומודדים את זמן התגובה כדי לקבוע אם יש לקטגוריה השפעה על עיבוד חזותי.

מעגלים עצביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזורים במוח המניעים ראייה וחשיבה מייחלת קשורים לאותם אזורים העומדים בבסיס הזדהות חברתית ותגמול. מחקר בדק מבנים אלה באמצעות MRI בזמן שהמשתתפים העריכו את ההסתברויות לניצחון בסדרת משחקים של קבוצות פוטבול. לפני תחילת מחקר זה, הנחקרים הגדירו את ציוותי קבוצות ה-NFL שניתנו להם: המועדפים, הנייטרלים והפחות מועדפים. חשיבה מייחלת משויכת לתאוריה של זהות חברתית, על פיה האדם מעדיף חברים בקבוצה על פני חברים שלא שייכים בקבוצה.[17] במקרה זה, אנשים אלה העדיפו את הקבוצה שהם הזדהו איתה ביותר.

במהלך משימות המשתייכות לתחום זה, נמצאה פעילות דיפרנציאלית בשלושה אזורים במוח: קליפת המוח הקדם-מצחית, האונה הקודקודית והאונה העורפית. פעילות דיפרנציאלית באזורים מסוימים אלו מרמזת על מצב של קשב סלקטיבי לאותות שקיבלו הנחקרים; לפיכך, ממצאים אלו של פעילות מוחית תומכים בסברה שהעיבוד הקוגניטיבי ברמה נמוכה או בנוכחותה של הטיית קשב.[14] עם זאת, פעילות דיפרנציאלית בקליפת המוח הקדם-מצחית מעידה גם על עיבוד קוגניטיבי גבוה יותר. פעילות קליפת המוח הקדמית קשורה להעדפות המעורבות בזיהוי חברתי. כתוצאה מכך, כאשר האותות הניתנים רלוונטיים לאותו אדם, למשל קבוצת כדורגל מועדפת, קליפת המוח הקדם-מצחית מופעלת. זיהוי עצמי זה מכיל גם גורם של נהנתנות, אשר בתורו מעורר את מערכת התגמול. הפעלה דיפרנציאלית של אזורי מערכת התגמול נצפתה רק בשילוב עם הפעלת האונה העורפית. כך, הפעלת אזורי מערכת התגמול עם זיהוי עצמי יכולים להביא לתשומת לב ויזואלית.[17]

מסלולים במערכת הראייה אשר מזינים את קליפת המוח הארובתית-מצחית, ממלאים תפקידים חשובים בתהליכים הרגישים להפרעות קוגניטיביות[18]. גירויים העוברים עיבוד של מערכת הראייה מפעילים את קליפת המוח הארובתית-מצחית;[16] דימות תהודה מגנטית תפקודי שימש לפיקוח על פעילות המוח בקליפת המוח הארובתית-מצחית ובאזורים הוונטרוטמפוראלי כדי לקבוע איזה מסלול יסייע לזיהוי מהיר יותר של אובייקטים. התוצאות תמכו בכך שנוירונים של מערכת הראייה ממלאים תפקיד חיוני בזיהוי אובייקטים ברזולוציה נמוכה, שכן הנוירונים מסייעים להפעלת תהליכים המספקים רמזים לניחושים ראשוניים המובילים לזיהוי מהיר יותר של האובייקטים.

תשומת הלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשומת לב ממוקדת

לבני אדם שדה ראייה מוגבל פיזיולוגית, ויש להפנות אותו באופן סלקטיבי לגירויים מסוימים. תהליך הקשב מאפשר לבצע את ההפנייה של תשומת הלב, שעשויה להיות אחראית לתופעת הראייה המייחלת. ציפיות, רצונות ופחדים הם גורמים שמסייעים בהפניית הקשב ותשומת הלב.[9] כתוצאה מכך, לחוויות קוגניטיביות אלו יש אפשרות להשפיע על החוויה התפיסתית. תשומת הלב יכולה לסייע בארגון של תנועה מתוכננת ולספק מנגנון דרכו גירויים חזותיים יכולים להשפיע על ההתנהגות.[19]

הפרעות קשב וריכוז יכולות גם הן להביא לשינויים בתפיסה החוייתית. עיוורון קשבי, בו אירועים בלתי צפויים עוברים ללא שאדם יבחין בהם, הוא סוג כזה של הפרעה.[20] החוקרים ווייט ודייוויס, חקרו את העיוורון הקשבי על ידי כך שביקשו ממשתתפי המחקר לקבע צלב במרכז המסך. בשלב הראשון הנחקרים קיבלו במרכז הצלב סימן מספרי המציין את מספר האותיות שיופיעו על זרועות הצלב. לאחר מכן, האותיות בפועל הופיעו על זרועות הצלב. במהלך ארבעה סבבים של הניסוי, מספר האותיות התאים למספר שנרמז. בסבב החמישי של הניסוי, למחצית מהמשתתפים נרמז לצפות למספר קטן יותר של אותיות ולמחצית השנייה נרמז לצפות למספר האותיות הנכון. לאחר מכן הופיעו האותיות על המסך בליווי גירוי בלתי צפוי. המשתתפים נתבקשו לציין את האותיות שהופיעו ונשאלו האם בנוסף לאותיות הם ראו חפצים נוספים. המשתתפים שנרמז להם לצפות לפחות אותיות מהמספר האמיתי נטו יותר לעיוורון קשבי, מהמשתתפים שנרמז להם המספר האמיתי של האותיות. תוצאות אלה מצביעות על כך שיכולת הקשב מושפעת מהציפיות המוקדמות. [21] תוצאות אלו מספקות הוכחות נוספות לכך שתהליכים קוגניטיביים מתכנסים בתהליך הבנייה התפיסתית.

פרשנות רגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגשות מתפרשים לעיתים קרובות באמצעים שונים, למשל: רמזים חזותיים בפנים, שפת גוף וקונטקסט.[22] עם זאת, הוכח כי קונטקסט ורקע תרבותי משפיעים על התפיסה הוויזואלית ועל פרשנויות לרגש.[23] הבדלים בין-תרבותיים בעיוורון לשינוי נקשרו לסט תפיסתי, או לנטייה לקלוט סצינות חזותיות בדרך מסוימת.[24] לדוגמה, תרבויות מזרחיות נוטות להדגיש את הרקע של אובייקט, ואילו התרבויות מערביות יש נטייה להדגיש עצמים מרכזיים בסצנה.[24] קבוצות תפיסתיות הן גם תוצאה של העדפות אסתטיות תרבותיות. לכן, הקשר תרבותי יכול להשפיע על האופן בו אנשים מקבלים מידע מהבעות פנים שונות. לדוגמה, אנשים לבנים מערביים יתמקדו לרוב באזור שסביב העיניים, האף והפה, ואילו אסייתים יתמקדו באזור העיניים.

כאשר אנשים מרקע תרבותי שונה קיבלו סדרת פרצופים ונתבקשו למיין אותם לערימות לפי הרגש שרואים בתמונה, ההתמקדות של אנשים ממוצא אסייתי הייתה בעיקר באזור העיניים. אותה התמקדות הביאה לכך שנחקרים אלו תפסו את הבעות הפנים שאמורות היו להראות בהלה, כהבעות שמראות הפתעה ולא בהלה או פחד. כתוצאה מכך, אסוציאציות או הרגלים מסוימים שיש לאדם יכולים להוביל לסיווג שונה של הדברים. ההבדל הספציפי הזה בתפיסה הוויזואלית של הרגש מעיד ככל הנראה על מנגנון הטיה של ראייה מייחלת.

אופטימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראייה מייחלת קשורה גם להטיית האופטימיות: אנשים נוטים לצפות לתוצאות חיוביות מאירועים אף על פי שלציפיות אלו אין ביסוס משמעותי במציאות. כדי לקבוע את הקורלציה העצבית העומדת בבסיס הטיית האופטימיות, נעשה מחקר הדמיה של דימות תהודה מגנטית תפקודית. במחקר צולם מוחם של הנחקרים בזמן שהם נזכרו ברגעים אוטוביוגרפיים הקשורים לאירועי חיים ואז נתבקשו לדרג את זיכרונותיהם בכמה סולמות. לפי הדירוגים נראה כי נחקרים צפו שאירועים עתידיים יהיו חיוביים יותר מאשר אירועים חיוביים בעבר, ואת האירועים השליליים הם חוו כמרוחקים יותר בתנאי זמן ומרחב. אזורי המוח הפעילים, בהשוואה לנקודת הקיבוע, היו פיתול החגורה הקדמי והאמיגדלה הימנית. שני אזורים אלו היו פעילים פחות כשהנחקרים נתבקשו למיין אירוע שלילי בעתיד.[25]

חשוב לקחת בחשבון גם היבטים גופניים: תנועות עיניים, פעילות מוחית ועוד, והקשר שלהם לחשיבה וראייה מייחלת ולאופטימיות. לטענתו של איזקוביץ' (2006) שחקר את התפקיד המוטיבציוני של המבט, יש קורלציה גבוהה בין מבט של אדם לבין מאפיינים אישיותיים שלו[26]. במחקר שלו, נתנו לנחקרים שדיווחו על רמות אופטימיות שונות להתבונן בשלושה סוגי תמונות: תצלומים של סרטן העור, רישומים שדומים לתמונות אלו ותצלומי פנים נייטרלים. באמצעות מערכת שמדדה את מבטי הנחקרים מצא איזקוביץ' כי בוגרים צעירים שהגדירו את עצמם כאופטימיים יותר, הביטו פחות זמן בתצלומי הסרטן בהשוואה למשתתפים הפחות אופטימיים. תוצאות אלו חזרו על עצמן במחקר המשך בו נבדקו משתתפים בסיכון גנטי לחלות בסרטן העור (אף על פי שחלק מהמשתתפים היו ברמות סיכון גבוהות יותר מאחרים, נחקרים בעלי אופטימיות גבוהה יותר, נטו פחות למקד את מבטם על תמונות סרטן העור).

מתודולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר בנושא החשיבה המייחלת נעשה לעיתים קרובות בהקשר לפסיכולוגיה באמצעות יישום מחקרי של דמויות דו משמעיות, כאשר ההשערה היא שכאשר אנשים נחשפים לגירויים שאינם חד משמעיים, הם לרוב יפרשו את אותם הגירויים בהתאם לתנאים האישיים או החוויות האישיות שלהם.

בלקטיס ודאנינג (2013) חקרו חשיבה מייחלת בשני ניסויים: הניסוי הראשון כלל גירויים דו משמעיים שיכולים להיתפס כדברים שונים, והניסוי השני כלל גירוי שהתפרש כסוס או ככלב ים.

תוצאות הניסויים הדגימו כי המשתתפים נוטים יותר לתפוס את הגירוי שקשור למצב או לתוצאה חיוביים מאשר לגירוי הקשור במצבים שליליים. מתאם חזק זה בין תפיסה לגירויים חיוביים לעומת שליליים מדגים שאנחנו נוטים לראות את העולם על בסיס רצונותינו שלנו.

במחקרים שבדקו את התופעה ונערכו באצטדיוני כדורגל, בתחנות טוטו, ובקרב מצביעים סמוך לבחירות הכלליות בישראל (ב-1988 וב-1992) ובניו זילנד (ב-1990) נמצא כי חשיבה זו משפיעה על תהליכי ניבוי מסוגים שונים[2].

ייצוגים של הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום נוסף בו ניתן לבדוק ראייה מייחלת הוא באמצעות ייצוגים סביבתיים.[6] מחקרים רבים תמכו בהנחה שרצון או מוטיבציות משפיעים על הערכות של גודל, מרחק, מהירות ועוד. לדוגמה, אנשים יתפסו חפצים רצויים כקרובים יותר. ראייה מייחלת משפיעה גם על הדרך שבה אתלטים תופסים ציוד ספורט שונה, למשל כדורים ועוד.[27] לדוגמה, שחקני סופטבול התופסים את הכדור כגדול יותר מכים חזק יותר, וטניסאים שיש להם מספר החזרות גדול יותר יחסית, נוטים לתפוס את מהירות תנועת הכדור כנמוכה יותר מזו שבמציאות ואת הרשת כממוקמת נמוך יותר. תפיסת המרחק והשיפוע מושפעות שתיהן גם מרמות אנרגיה שיש לנחקר: נבדקים שסחבו עימם עומסים כבדים נטו לראות את הגבעות כתלולות יותר ואת המרחקים כגדולים יותר. יעדים המוצבים במעלה הגבעה לעומת אלו המוצבים על קרקע שטוחה נתפסו כרחוקים יותר, ואנשים שנמצאים בכושר גופני טוב תופסים גבעות כמתונות יותר בניגוד לרצים עייפים. [28] במילים אחרות, עלייה נתפסת כמאמץ גדול יותר עבור נחקרים כשהם מותשים פיזית, מה שיכול להביא למצב בו אנשים ינוחו יותר כדי לשמור את רמות האנרגיה שלהם.[28]

תפיסת המרחק מושפעת גם מהדיסוננס הקוגניטיבי.[6] דיסוננס זה עבר מניפולציה על ידי מחקר בו משתתפים חולקו לשתי קבוצות: את המשתתפים בקבוצה הראשונה שכנעו להאמין שהם אלו שבחרו ללבוש תלבושת של הזמרת והשחקנית כרמן מירנדה כדי לחצות את הקמפוס, לעומת המשתתפים בקבוצה השנייה להם ניתנה הוראה שהם מחויבים ללבוש את התלבושת הזו. הסתבר כי הנחקרים בקבוצה הראשונה שינו את הגישה שלהם כדי להתאים למצב ולהפחית בדיסוננס הקוגניטיבי. הנחקרים בקבוצה הראשונה, שבעצם האמינו שהם אלו שביצעו את הבחירה בתלבושת, תפסו את הסביבה בצורה קיצונית פחות מהמשתתפים בקבוצה השנייה, שהבחירה נכפתה עליהם[29].

תוצאות דומות נצפו גם במחקר שנעשה לאחר מכן, שעסק במבחן של תפיסת שיפוע. במחקר זה המשתתפים בשתי הקבוצות נתבקשו לדחוף את עצמם במעלה מדרון על סקייטבורד בעזרת זרועותיהם בלבד. גם מתוצאות מחקר זה עלה כי משתתפים שחשבו כי הבחירה ניתנה בידיהם, נטו לתפוס את המדרון כתלול פחות מאלו שלכאורה נכפה עליהם לבחור במדרון זה, כדי להפחית את הדיסוננס הקוגניטיבי.

תוצאות שני מחקרים אלו מראות שלגורמים פיזיים יש השפעה על תפיסת הסביבה כדי לעודד את האדם לקחת חלק בהתנהגויות ולהיות מסוגל להשלים ביצועים של משימות רצויות.

דחיינות ומוטיבציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל, קרוגלנסקי ופיוק (2000) מצאו כי אנשים שהוערכו ככאלו בעלי חשיבה מייחלת, היו בעלי סיכוי גבוה יותר לדחיינות כשהייתה להם מוטיבציה לדחיינות הזו. כשהחוקרים אמרו להם שמשימה שהם עומדים לעשות היא משימה לא נעימה אותם נחקרים נטו יותר לדחות אותה. כאשר נאמר לנחקרים שהמשימה עומדת להיות נעימה, לא היה הבדל גדול בדחיינות בין נחקרים שהוערכו כבעלי חשיבה מייחלת ואלו שלא. מה שהראה שכאשר לאותם אנשים שמוגדרים כבעלי חשיבה מייחלת יש מוטיבציה כלשהי, הם יראו את עצמם כמסוגלים לבצע את המשימה מהר יותר ממה שבפועל הם יבצעו אותה. כתוצאה מכך, הם נוטים לדחות את העבודה על המשימה הלא נעימה. [30]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריק טאיב, תאוריות אימפלסיטיות, והקשר שלהן למגדר, חשיבה משאלתית והערכה עצמית, 2000, האוניברסיטה העברית, בית הספר לחינוך[31]
  • גיא דויטשר, בראי השפה: כיצד המילים צובעות את עולמנו, 2011, חרגול ועם עובד[32]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bastardi, A.; Uhlmann, E. L.; Ross, L. (2011). "Wishful Thinking: Belief, Desire, and the Motivated Evaluation of Scientific Evidence". Psychological Science 22 (6): 731–732. PMID 21515736. doi:10.1177/0956797611406447. 
  2. ^ 1 2 מגמות - "יהיה טוב" - מחקרים על חשיבה משאלתית בקרב אוהדי ספורט, מהמרים ומצביעים., www.megamot-journal.org.il
  3. ^ Rosenthal, Robert; Jacobson, Lenore (1992). Pygmalion in the classroom : teacher expectation and pupils' intellectual development. (מהדורה Newly expanded). Bancyfelin, Carmarthen, Wales: Crown House Pub.. ISBN 978-1904424062. 
  4. ^ "The Pygmalion Effect". www.duq.edu (באנגלית). Duquesne University. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2017. 
  5. ^ "What happens when the great fantasies, like wind power or European Union, collide with reality?". Telegraph.co.uk. 9 באפריל 2011. 
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Dunning, D.; Balcetis, E. (2013). "Wishful Seeing: How Preferences Shape Visual Perception". Current Directions in Psychological Science 22: 33–37. doi:10.1177/0963721412463693. 
  7. ^ Gary Curtis. "Logical Fallacy: Wishful Thinking". fallacyfiles.org. 
  8. ^ 1 2 Stokes, D. (2011). "Perceiving and desiring: A new look at the cognitive penetrability of experience". Philosophical Studies 158 (3): 477–492. doi:10.1007/s11098-010-9688-8. 
  9. ^ 1 2 3 Riccio, M.; Cole, S.; Balcetis, E. (2013). "Seeing the Expected, the Desired, and the Feared: Influences on Perceptual Interpretation and Directed Attention". Social and Personality Psychology Compass 7 (6): 401–414. doi:10.1111/spc3.12028. 
  10. ^ Balcetis, E.; Dunning, D. (2009). "Wishful Seeing: More Desired Objects Are Seen as Closer". Psychological Science 21 (1): 147–152. PMID 20424036. doi:10.1177/0956797609356283. 
  11. ^ Van Ulzen, N. R.; Semin, G. N. R.; Oudejans, R. U. R. D.; Beek, P. J. (2007). "Affective stimulus properties influence size perception and the Ebbinghaus illusion". Psychological Research 72 (3): 304–310. PMC 2668624. PMID 17410379. doi:10.1007/s00426-007-0114-6. 
  12. ^ Cole, S.; Balcetis, E.; Dunning, D. (2012). "Affective Signals of Threat Increase Perceived Proximity". Psychological Science 24 (1): 34–40. PMID 23160204. doi:10.1177/0956797612446953. 
  13. ^ Krizan, Z.; Windschitl, P. D. (2007). "The influence of outcome desirability on optimism". Psychological Bulletin 133 (1): 95–121. PMID 17201572. doi:10.1037/0033-2909.133.1.95. 
  14. ^ 1 2 Aue, T.; Nusbaum, H. C.; Cacioppo, J. T. (2011). "Neural correlates of wishful thinking". Social Cognitive and Affective Neuroscience 7 (8): 991–1000. PMC 3501709. PMID 22198967. doi:10.1093/scan/nsr081. 
  15. ^ Balcetis, E.; Dunning, D. (2006). "See what you want to see: Motivational influences on visual perception". Journal of Personality and Social Psychology 91 (4): 612–25. PMID 17014288. doi:10.1037/0022-3514.91.4.612. 
  16. ^ 1 2 Kveraga, K.; Boshyan, J.; Bar, M. (2007). "Magnocellular Projections as the Trigger of Top-Down Facilitation in Recognition". Journal of Neuroscience 27 (48): 13232–13240. PMC 6673387 Check |pmc= value (עזרה). PMID 18045917. doi:10.1523/JNEUROSCI.3481-07.2007. 
  17. ^ 1 2 Babad, E.; Katz, Y. (1991). "Wishful Thinking—Against All Odds". Journal of Applied Social Psychology 21 (23): 1921–1938. doi:10.1111/j.1559-1816.1991.tb00514.x. 
  18. ^ Lupyan, G.; Thompson-Schill, S. L.; Swingley, D. (2010). "Conceptual Penetration of Visual Processing". Psychological Science 21 (5): 682–691. PMC 4152984. PMID 20483847. doi:10.1177/0956797610366099. 
  19. ^ Wood, G.; Vine, S. J.; Wilson, M. R. (2013). "The impact of visual illusions on perception, action planning, and motor performance". Attention, Perception, & Psychophysics 75 (5): 830–834. PMID 23757046. doi:10.3758/s13414-013-0489-y. 
  20. ^ Robinson-Riegler 2011, pp. 99–101.
  21. ^ White, R. C.; Davies, A. A. (2008). "Attention set for number: Expectation and perceptual load in inattentional blindness". Journal of Experimental Psychology: Human Perception and Performance 34 (5): 1092–1107. doi:10.1037/0096-1523.34.5.1092. 
  22. ^ Barrett, L. F.; Kensinger, E. A. (2010). "Context is Routinely Encoded During Emotion Perception". Psychological Science 21 (4): 595–599. PMC 2878776. PMID 20424107. doi:10.1177/0956797610363547. 
  23. ^ Barrett, L. F.; Mesquita, B.; Gendron, M. (2011). "Context in Emotion Perception". Current Directions in Psychological Science 20 (5): 286–290. doi:10.1177/0963721411422522. 
  24. ^ 1 2 Robinson-Riegler 2011, pp. 101–102.
  25. ^ Sharot, T.; Riccardi, A. M.; Raio, C. M.; Phelps, E. A. (2007). "Neural mechanisms mediating optimism bias". Nature 450 (7166): 102–5. PMID 17960136. doi:10.1038/nature06280. 
  26. ^ Isaacowitz, D. M. (2006). "Motivated Gaze. The View from the Gazer". Current Directions in Psychological Science 15 (2): 68–72. doi:10.1111/j.0963-7214.2006.00409.x. 
  27. ^ Witt, J. K. (2011). "Action's Effect on Perception". Current Directions in Psychological Science 20 (3): 201–206. doi:10.1177/0963721411408770. 
  28. ^ 1 2 Robinson-Riegler 2011, pp. 64–67.
  29. ^ Balcetis, E.; Dunning, D. (2007). "Cognitive Dissonance and the Perception of Natural Environments". Psychological Science 18 (10): 917–21. PMID 17894610. doi:10.1111/j.1467-9280.2007.02000.x. 
  30. ^ Sigall, H.; Kruglanski, A.; Fyock, J. (2000). "Wishful Thinking and Procrastination". Journal of Social Behavior & Personality 15 (5): 283–296. 
  31. ^ אריק טאיב, תיאוריות אימפלסיטיות, והקשר שלהן למגדר, חשיבה משאלתית והערכה עצמית, האוניברסיטה העברית, בית הספר לחינוך, 2000. (בiw)
  32. ^ חרגול, חרגול - בראי השפה - גיא דויטשר, www.xargol.co.il