טאו בעקרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
τ בעקרב
מיקומו של τ בעקרב בקבוצת עקרב
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים עקרב
שמות נוספים אל ניאט, HD 149438
סוג כוכב הסדרה הראשית כחול
בהירות נראית 2.81[1]
סיווג ספקטרלי B0.2 V[1]
עלייה ישרה 16ʰ 35ᵐ 52.95ˢ מילי-שניות קשת בשנה
נטייה ‏57.66″ ‏12′ ‏28°‏- מילי-שניות קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 3.0-
מרחק 474 שנות אור
145.33 פארסק[1]
רדיוס 6.5[2] רדיוסי שמש
מסה 15[2] מסות שמש
עוצמת הארה פי 1,350 מהשמש
טמפרטורה 31,400[2] K
מהירות סיבוב 20[2] ק"מ/שנייה
גיל 11[3] מיליון שנים
מהירות רדיאלית 1.7±0.9 קילומטר לשנייה
היסט 5.1232±1.11 אלפיות של שניות קשת
מתכתיות 0.04 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

τ בעקרב, נקרא גם אל ניאטערבית النياط "אנ-ניאט" - העורק, אך אותו השם ניתן גם לכוכב הסמוך σ בעקרב), הוא כוכב שנמצא במרחק של כ-474 שנות אור ממערכת השמש בקבוצת הכוכבים עקרב עם בהירות מדרגה 2.81. הכוכב נמצא סמוך לאנטארס המייצג את ליבו של העקרב ומכאן שמו.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

τ בעקרב הוא כוכב הסדרה הראשית כחול מסוג ספקטרלי B0.2 V, מסתו כ-15 מסות שמש ורדיוסו כ-6.5 רדיוסי שמש. טמפרטורת פניו כ-31,400 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 1,300 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בשל טמפרטורת פניו הגבוהה כמעט כל קרינתו היא בתחום העל-סגול כך שעוצמת הארתו הכוללת היא למעלה מפי 30,000 מעוצמת ההארה של השמש.[4] ספקטרום הקרינה של הכוכב מראה על קיומו של חמצן מיונן 5 פעמים ושל חנקן מיונן 4 פעמים בשכבותיו החיצוניות של הכוכב. כמו כן הכוכב פולט קרינת X חזקה מאוד שמגיעה לכדי מיליונית מעוצמת ההארה הכוללת שלו.[2] שתי התופעות החריגות נובעות כנראה מכך שלכוכב רוח סולרית חזקה מאוד שמהירותה מגיעה לכ-250 קילומטר בשנייה ושבתוכה יש גושים צפופים יותר של חומר וכתוצאה מהתנגשויות, החומר הנפלט מהכוכב מתחמם לטמפרטורות של עשרות מיליוני קלווין ויוצר את הקרינה ואת היינון החריגים.[2] באופן חריג לכוכבים מסוגו, מהירות הסיבוב של τ בעקרב על צירו כפי שהיא נמדדת באמצעות הסחת דופלר היא נמוכה יחסית ועומדת על כ-20 קילומטר בשנייה. ייתכן שלמעשה מהירות הסיבוב האמיתית גדולה בהרבה והתוצאה הנמדדת נובעת מכך שציר הסיבוב של τ בעקרב קרוב לקו הראייה אליו. ראיה לכך היא השדה המגנטי של הכוכב שעוצמתו מגיעה לכ-500 גאוס (פי 200 מעוצמת השדה המגנטי של השמש), מה שלא סביר בכוכבים עם מהירות סיבוב נמוכה.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 SIMBAD: τ Scorpii
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 J. C. Howk, J. Cassinelli, J. Bjorkman & H. Lamers: Stagnation and Infall of Dense Clumps in the Stellar Wind of τ Scorpii, The Astrophysical Journal, Vol. 534, Iss. 1, p. 349 (2000)
  3. ^ F. R. N. Schneider, Ph. Podsiadlowski, N. Langer, N. Castro & L. Fossati: Rejuvenation of stellar mergers and the origin of magnetic fields in massive stars, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 457, Iss. 3, p. 8 (2016)
  4. ^ Y. Nazé, V. Petit, M. Rinbrand, D. Cohen, S. Owocki, A. ud-Doula & G. A. Wade: X-Ray Emission from Magnetic Massive Stars, The Astrophysical Journal Supplement, Vol. 215, Iss. 1, article id. 10, p. 3 (2014)
  5. ^ J. F. Donati, ID. Howarth, M. M. Jardine, P. Petit, C. Catala, J. D. Landstreet, J. C. Bouret, E. Alecian, J. R. Barnes, T. Forveille, F. Paletou & N. Manset: The surprising magnetic topology of τ Sco: fossil remnant or dynamo output?, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 370, Iss. 2, p. 629 (2006)