לדלג לתוכן

טבח טוראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טבח טוראון
חלק מהמהפכה המקסיקנית
עגלה נושאת גופות לאחר הטבח
עגלה נושאת גופות לאחר הטבח
תאריכים 13 במאי 1911 – 15 במאי 1911 (3 ימים)
מקום טוראון, מקסיקו
מטרה מהגרים סינים
קואורדינטות 25°32′22″N 103°26′56″W / 25.5394°N 103.449°W / 25.5394; -103.449
סוג טבח עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 308
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טבח טוראון (בספרדית: Matanza de chinos de Torreón; בסינית: 萊苑慘案) היה טבח שהתרחש בין 13 ל-15 במאי 1911 בעיר טוראון שבמדינת קואווילה, מקסיקו. במהלך הטבח נרצחו 308 תושבים ממוצא סיני, שהיוו כמחצית מן הקהילה הסינית בעיר. הקורבנות הואשמו בשיתוף פעולה עם משטרו של פורפיריו דיאס, ונרצחו בידי המון מקומי ובידי כוחות מהפכניים בפיקודו של פרנסיסקו מדרו. במהלך האירועים נבזזו ונהרסו גם בתים ובתי עסק רבים שהיו בבעלות תושבים סינים.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגירה הסינית למקסיקו החלה כבר במאה ה-17, כאשר מספר מהגרים, רובם מטאישאן שבמחוז גואנגדונג, התיישבו במקסיקו סיטי. היקף ההגירה גדל בתקופת נשיאותו של פורפיריו דיאס, שביקש לעודד השקעות זרות ותיירות כדי לחזק את כלכלת המדינה. בשנת 1899 חתמו מקסיקו וסין תחת שושלת צ'ינג על הסכם ידידות ומסחר,[1][2] ובעקבותיו הקימו מהגרים סינים עסקים מצליחים, בעיקר בתחום המסחר הסיטונאי והקמעונאי. בשנת 1910 חיו במקסיקו כ-13,200 מהגרים סינים, שרבים מהם התגוררו במדינות באחה קליפורניה, צ'יוואווה, קואווילה, סינלואה, סונורה ויוקטן.[2]

העיר טוראון הייתה יעד מרכזי להגירה בסוף המאה ה-19, בין היתר בשל מיקומה בצומת של שני קווי רכבת ראשיים ובקרבת נהר נאסאס (אנג'), שאפשר פיתוח נרחב של גידולי כותנה.[3] ההערכה היא שהמהגרים הסינים הראשונים הגיעו לעיר בשנות ה-80 או ה-90 של המאה ה-19.[4] בשנת 1900 לערך חיו בטוראון כ-500 סינים מתוך אוכלוסייה של כ-14,000 תושבים, והם היו קבוצת המהגרים הגדולה והבולטת ביותר בעיר.[5] בשנת 1903 הוקם בעיר הסניף הגדול ביותר במקסיקו של אגודת באוהואנגחווי (אנג') (האגודה להגנת הקיסר).[6]

ב-17 באוקטובר 1903 הקים הנשיא פורפיריו דיאס ועדה לבחינת השפעת ההגירה הסינית על מקסיקו. הדוח הסופי, שפורסם בשנת 1911 ונכתב בידי חוסה מריה רומרו, קבע כי ההגירה הסינית, הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה, אינה מועילה למקסיקו במידה משמעותית.[7]

בשנת 1906 ביקר במקסיקו המדינאי הסיני קאנג יואווי (אנג') במטרה לגייס כספים עבור האגודה שבראשה עמד.[4][8] במהלך ביקורו רכש מספר מגרשים בטוראון, ובהמשך מכר אותם למהגרים סינים ברווח.[8][9] השקעותיו הובילו להקמת בנק של האגודה בעיר, אשר עסק במכירת מניות ונדל"ן לאנשי עסקים סינים ואף מימן את הקמת קו החשמלית הראשון בטוראון.[8][9] קאנג שב לעיר בשנת 1907,[8][9] ויש הסבורים כי ראה בה מודל לניסוי במדיניות הגירה סינית למקסיקו ולברזיל, שנועדה להתמודד עם בעיית צפיפות האוכלוסין בדלתת נהר הפנינה (אנג') שבגואנגדונג.[10] זמן קצר לאחר מכן חיו בעיר כ-600 סינים.[1][11]

בשנת 1907 הקימו מספר אנשי עסקים מקסיקנים לשכת מסחר במטרה להגן על עסקיהם מפני התחרות מצד זרים. אף שהצהרותיהם לא כוונו במפורש כלפי הסינים, המתיחות כלפיהם הלכה וגברה. רבים מתושבי טוראון ראו בהצלחתם הכלכלית ובשליטתם בחלק מענף המסחר במכולות גורם לאי-שביעות רצון.[12] במקביל, ההתנגדות להגירה הסינית הייתה קשורה גם למדיניותו הכלכלית של פורפיריו דיאס, שהסתמכה על כוח עבודה זול, ולכן עבור חלק מהמתנגדים שימשה גם כביטוי להתנגדות למשטרו.[6]

רגשות אנטי-סיניים באו לידי ביטוי גם באירועי יום העצמאות של מקסיקו ב-16 בספטמבר 1910. במהלך השבועות שלאחר מכן הושחתו מספר בתי עסק בבעלות סינית.[12][13]

הטבח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוחותיו של מדרו נכנסים לטוראון, 13 במאי

ב-5 במאי 1911 (סינקו דה מאיו)[13] נשא מנהיג מהפכני בשם חסוס פלורס, שהיה בנאי במקצועו,[13] נאום פומבי בעיר הסמוכה גומס פאלאסיו (אנג') שבמדינת דורנגו. בנאומו טען כי המהגרים הסינים גוזלים מנשים מקסיקניות את מקומות עבודתן, השתלטו על ענפי הגינון והמכולות, צברו הון רב שאותו הם שולחים לסין, ואף מתחרים על תשומת לבן וחברתן של הנשים המקומיות. הוא סיים את נאומו בדרישה לגרש ממקסיקו את כל בני המוצא הסיני.[13]

סניף אגודת הרפורמה הסינית בטוראון שמע על נאומו של פלורס, וב-12 במאי הפיץ מזכיר האגודה, וו לאם פו, שהיה גם מנהל הבנק הסיני בעיר, מכתב אזהרה בשפה הסינית למנהיגי הקהילה. במכתב הזהיר כי המהפכנים צפויים לתקוף את העיר וכי ייתכן שהמון ינצל את הקרבות כדי לבזוז את בתי העסק. הוא המליץ לבני הקהילה לסגור את חנויותיהם, להסתתר, להימנע מלהתנגד לבוזזים במקרה של פריצה ולהמתין עד חלוף הסכנה, מתוך תקווה שניתן יהיה לאחר מכן לדרוש פיצויים.[14][15]

בבוקר יום שבת, 13 במאי, תקפו כוחות מהפכניים בפיקודו של אמיליו מדרו (אנג'), אחיו של פרנסיסקו מדרו, את העיר טוראון.[16] בשל חשיבותה האסטרטגית כמרכז מסילות ברזל הייתה העיר יעד מרכזי עבור המורדים.[17] כ-4,500 מלוחמיו של מדרו כיתרו את העיר, שהוגנה בידי כ-670 חיילים פדרליים בפיקודו של הגנרל אמיליאנו לוחרו (ספר').[16] המורדים השתלטו על גני הירק שעיבדו הסינים מחוץ לעיר והרגו 112 מן הפועלים שעבדו בהם.[18] בתיהם של הסינים שימשו עמדות הגנה עבור הכוחות המתקדמים,[19] ותושביהם אולצו להכין מזון למורדים.[18]

הלחימה נמשכה עד לערב יום ראשון, כאשר התחמושת של הכוחות הפדרליים כמעט אזלה.[18] לוחרו הורה על נסיגה, ובין השעות שתיים לארבע לפנות בוקר של 15 במאי פינו כוחותיו את העיר בחסות החשכה והגשם הכבד.[18] הנסיגה התבצעה בחיפזון כה רב, עד שחלק מהחיילים נותרו מאחור.[20] עוד בטרם נכנסו המורדים לעיר נשמעו נאומים שהסיתו את ההמון נגד הזרים.[21] חסוס פלורס היה בין הנואמים, וכינה את הסינים "מתחרים מסוכנים ומסריחים", תוך שקרא להשמידם.[20]

בשעה שש בבוקר נכנסו כוחות המורדים לעיר, מלווים בהמון שמנה יותר מ-4,000 גברים, נשים וילדים שהגיעו מן היישובים הסמוכים.[16][18] אליהם הצטרפו גם תושבי טוראון. ההמון החל לבזוז את אזור המסחר, שחרר אסירים מבית הכלא, שדד חנויות ותקף עוברי אורח. זמן קצר לאחר מכן פנה לעבר הרובע הסיני.[18]

רוכבים רכובים על סוסים ריכזו את הסינים שעבדו בגנים והחזירו אותם בכוח אל העיר, תוך שהם גוררים אותם בצמותיהם ויורים או דורסים את מי שנפל. גברים, נשים וילדים נהרגו ללא הבחנה כאשר נקלעו בדרכו של ההמון, וגופותיהם נשדדו והושחתו.[16] על פי עדויות התקופה נערפו ראשיהם של כמה מן ההרוגים,[22] אחרים נגררו ברחובות כשהם קשורים לסוסים, ובמקרים נוספים בותרו גופותיהם או הושלכו לרחוב.[21] כאשר הגיע ההמון לבנק הסיני, נרצחו עובדיו, ואיברי גופותיהם הושלכו לרחובות. עיתון בן התקופה דיווח כי "ראשיהם של הסינים שנרצחו התגלגלו ברחובות, וגופותיהם נקשרו לזנבות סוסים".[22][23]

לצד מעשי האלימות היו גם תושבים שניסו להציל את בני הקהילה הסינית.[24] חייט אחד הציל שבעים מהגרים כאשר עלה לגג הבניין שבו הסתתרו והטעה את ההמון שחיפש אחריהם. הרמינה אלמראס, בתו של אחד ממפקדי המורדים, הסתירה בביתה אחד עשר סינים ואמרה לחיילים שבאו לקחתם כי ייכנסו לביתה רק על גופתה. חייט נוסף הציל שמונה סינים נוספים כאשר עמד בגשם מול המכבסה שבה עבדו והכחיש את נוכחותם בפני המורדים.[25]

כעשר שעות לאחר תחילת הטבח, סמוך לשעה ארבע אחר הצהריים, הגיע אמיליו מדרו לטוראון כשהוא רכוב על סוס והוציא צו שלפיו כל מי שיהרוג סיני יידון למוות. בעקבות הוראה זו נפסק הטבח.[22]

השלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הטבח נמלטו סינים רבים מטוראון. עיתון מקומי דיווח כי למעלה מאלף בני אדם עזבו את העיר, ורבים מהם הגיעו לגוודלחרה בתקווה לשוב לסין.[24] רכוש שנבזז במהלך הטבח המשיך להופיע בשוק השחור בעיר סן פדרו (אנג') במשך חודשים אחדים.[26]

בטבח נרצחו 308 אסייתים - 303 סינים וחמישה יפנים. לפי סגן הקונסול הבריטי בגומס פלאסיו, היפנים נהרגו בשל דמיונם החיצוני לסינים.[19] ההרוגים היוו קרוב למחצית מן האוכלוסייה הסינית בטוראון.[27]

מלבד הסינים נהרגו גם לוחמים משני הצדדים ואזרחים. על פי דיווחים בני התקופה נהרגו 25 חיילי הצבא הפדרלי, 34 אזרחים,[28] ובהם 12 ספרדים וגרמני אחד, וכן 26 מלוחמי המהפכנים.[26] בין ההרוגים היה גם חסוס פלורס,[26] שנהרג בעת שניסה לחלץ מקלע שננטש בידי כוחות הממשלה.[29]

הנזק הכלכלי הכולל הוערך בכמיליון דולר אמריקאי. הרכוש הסיני בלבד ספג נזקים בשווי 849,928 דולר.[21] בין המבנים שנהרסו היו הבנק הסיני,[27] המועדון הסיני, 40 חנויות מכולת, חמישה בתי אוכל,[22] ארבע מכבסות, עשרה דוכני ירקות ו-23 חנויות מזון נוספות. בסך הכול נהרסו קרוב למאה בתים ועסקים בבעלות סינית, וכן מספר גנים חקלאיים שהיו בבעלות סינים מחוץ לעיר.[22] גם עסקים בבעלות אמריקאים, ערבים, גרמנים, ספרדים וטורקים נפגעו, אולם היקף הנזק להם היה זניח בהרבה.[22]

סוכן הקונסוליה האמריקאית ג'י. קרותרס תיאר את ההרס בדוח שפרסם ב-7 ביוני. לדבריו, המכבסה הסינית נהרסה כמעט לחלוטין לאחר שהושלכו עליה פצצות, הדלתות והחלונות נעקרו, הציוד נותץ וכל חפץ בעל ערך נבזז. גם הבנק הסיני נהרס, הכספות פוצצו, תכולתן נבזזה וכל המסמכים וחפצי הערך נגנבו.[27]

בנוסף נהרסו הקזינו העירוני, בית המשפט, בית הסוהר, מטה המשטרה ובניין אוצר העירייה.[26]

חודש לאחר הטבח שכרה ממשלת שושלת צ'ינג את עורך הדין האמריקאי לביוס וילפלי (אנג') כדי לחקור את האירועים. וילפלי שלח את שותפו, ארתור באסט, לגבות עדויות מסינים וממקסיקנים שהיו עדים לטבח.[30]

במקביל דרשה ממשלת צ'ינג ממקסיקו לשלם פיצויים בסך 100,000 פסו עבור כל אחד מן ההרוגים הסינים וכן לפרסם התנצלות רשמית.[23]

הדרישות הובילו למשבר דיפלומטי, לאחר שנפוצו שמועות כי סין שלחה אוניית מלחמה לחופי מקסיקו.[23] בפועל הכחישה ממשלת סין את הדיווחים, והסיירת האי צ'י (אנג') לא הגיעה למקסיקו.

ב-13 ביולי 1911 הגיש ארתור באסט את מסקנות חקירתו לשר הסיני במקסיקו, צ'אנג יין טאנג. הוא קבע כי הטענות שלפיהן הסינים פתחו באש לעבר המורדים היו חסרות בסיס, וכי לא נמצאה כל ראיה לכך שהסינים היו חמושים או התנגדו למתקיפים. באסט הגדיר את האירוע כ"טבח ללא כל התגרות, שנבע מזדון ומשנאה גזעית", וקבע כי הוא מהווה הפרה ברורה של אמנות האג משנת 1899 בין שתי המדינות.[31]

לאחר שלא הצליחה להשיג תמיכה מצד ארצות הברית, הפחיתה ממשלת צ'ינג את דרישת הפיצויים משלושים מיליון לשישה מיליון פסו, אך המשיכה לדרוש התנצלות רשמית, הבטחת ביטחונם של הסינים במקסיקו והעמדת האחראים לדין.[32]

בנובמבר 1912, לאחר נפילת שושלת צ'ינג והקמת הרפובליקה הסינית, נחתם הסכם בין מקסיקו לסין, שלפיו התחייבה מקסיקו לשלם פיצויים בסך 3.1 מיליון פסו ולהגיש התנצלות רשמית.[33] אולם בעקבות רצח הנשיא פרנסיסקו מדרו בשנת 1913 והמשבר הכלכלי שפקד את מקסיקו, התשלום לא בוצע מעולם.[34]

בשנת 2021, במלאת 110 שנים לטבח, התנצל נשיא מקסיקו אנדרס מנואל לופס אוברדור באופן רשמי על חלקה של מדינתו באירוע.[35]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טבח טוראון בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 Schwartz 1998, p. 59
  2. 1 2 Jacques 1974, p. 234
  3. ↑ Lai & Chee-Beng 2010, p. 83
  4. 1 2 Lai & Chee-Beng 2010, p. 85
  5. ↑ Lai & Chee-Beng 2010, p. 84
  6. 1 2 Schwartz 1998, p. 57
  7. ↑ Julián Herbert, The Roots of a Forgotten Massacre by Julián Herbert, The Paris Review (באנגלית)
  8. 1 2 3 4 Jacques 1974, pp. 234–236
  9. 1 2 3 Lai & Chee-Beng 2010, p. 86
  10. ↑ Schwartz 1998, p. 60
  11. ↑ Jacques 1974, p. 236
  12. 1 2 Jacques 1974, pp. 236–237
  13. 1 2 3 4 Romero 2010, p. 149
  14. ↑ Lai & Chee-Beng 2010, p. 87
  15. ↑ Romero 2010, p. 150
  16. 1 2 3 4 Jacques 1974, p. 238
  17. ↑ Jacques 1974, p. 233
  18. 1 2 3 4 5 6 Romero 2010, p. 151
  19. 1 2 Lai & Chee-Beng 2010, p. 88
  20. 1 2 Knight 1986, p. 207
  21. 1 2 3 Delgado 2012, p. 105
  22. 1 2 3 4 5 6 Jacques 1974, p. 239
  23. 1 2 3 The Sydney Morning Herald, Mexico and China: The Torreon Massacre, The Sydney Morning Herald, ‏1911 (באנגלית)
  24. 1 2 Jacques 1974, p. 240
  25. ↑ Romero 2010, pp. 153–154
  26. 1 2 3 4 Knight 1986, p. 208
  27. 1 2 3 Romero 2010, p. 152
  28. ↑ Chinese Slain By Mob in Mexico, news.google.com, ‏1911 (באנגלית)
  29. ↑ Foreign Powers May Become Involved in Revolution: Massacre at Torron Cause, ‏1911 (באנגלית)
  30. ↑ Jacques 1974, p. 241
  31. ↑ Jacques 1974, p. 242
  32. ↑ Jacques 1974, p. 244
  33. ↑ Jacques 1974, pp. 244–245
  34. ↑ Jacques 1974, p. 245
  35. ↑ Mexican president apologizes for 1911 massacre of Chinese (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טבח_טוראון&oldid=43610137"