טבח מעלה עקרבים
| חלק מפיגועי הפדאיון הפלסטיני | |
|---|---|
 | |
| התמונה שצולמה מספר שעות לאחר הפיגוע[2] | |
| תאריך | 17 במרץ 1954 (י"ב באדר ב' ה'תשי"ד) |
| מקום | מעלה עקרבים |
| מטרה | נוסעי אוטובוס של אגד-אשד |
| קואורדינטות | 30°54′24″N 35°07′53″E / 30.90666667°N 35.13138889°E |
| סוג | מארב, פיגוע ירי, טבח |
| נשק | נשק קל |
| הרוגים | 12 (11 בזירת הפיגוע, ואחד שנפטר לאחר 32 שנים בתרדמת) |
| פצועים | 2 |
| מבצע | פדאיון / בני שבט עזאזמה |
| מספר מפגעים | 12 איש, בפיקוד סעיד אבו באנדק, בן השבט הבדואי עזאזמה |
  | |
טבח מעלה עקרבים היה פיגוע ירי וטבח שבו נרצחו 12 מנוסעי אוטובוס אגד ב-17 במרץ 1954, י"ב באדר ב' ה'תשי"ד, במעלה עקרבים שבנגב. האירוע נחשב באותה העת לפעולת הטרור החמורה ביותר נגד אזרחים בישראל מאז תום מלחמת העצמאות, ועורר זעזוע עמוק וזעם בציבור הישראלי.
הפיגוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוטובוס היה בדרכו חזרה לתל אביב מהחגיגות שנערכו באילת לציון חמש שנים להנפת דגל הדיו. באוטובוס היו 11 אזרחים (גברים, נשים וילדים), וארבעה חיילי צה"ל אשר אבטחו את האוטובוס. בשעת הצהריים, כשעלה האוטובוס באיטיות במעלה הפיתולים התלולים של מעלה עקרבים, סמוך לאנדרטת חיל ההנדסה, התקיפה אותו חוליית מחבלים ביריות. חוליית המחבלים כללה ככל הנראה 12 איש, בפיקוד סעיד אבו באנדק, בן השבט הבדואי עזאזמה מהנגב.
מטרת המחבלים העיקרית הייתה להרוג את נהג האוטובוס על מנת לגרום לאוטובוס להידרדר לתהום. הנהג, קלמן עשרוני, נפגע במכת האש הראשונה, אך הצליח לעצור את האוטובוס בצלע ההר. עשרוני פתח את הדלתות והנוסעים ניסו לרדת כדי למצוא מחסה, אך התוקפים ירו על כל מי שניסה לצאת מהאוטובוס. הנהג השני באוטובוס, אפרים פירסטנברג (בשל הדרך הארוכה והקשה היו באוטובוס שני נהגים), ניסה לירות על המחבלים, אך נהרג. החיילים המלווים לא הספיקו להגיב מכיוון שנשקם היה מונח על המדפים העליונים של האוטובוס.
המחבלים עלו על האוטובוס וירו בנוסעיו מטווח קצר. 11 מנוסעי האוטובוס נהרגו במקום, ובהם חנה פירסטנברג (אשתו של אפרים). ילדיהם - חיים בן ה-9, שישב במושב האחורי ומירי, בת ה-5 וחצי - הוסתרו מתחת לגופות חיילים ולא נפגעו בתחילה. לאחר שהמחבלים יצאו מהאוטובוס חיים התרומם וקרא לאחותו "מירל׳ה?". אחד המחבלים שמע את קולו, חזר לאוטובוס וירה בראשו[3]. חיים נפצע אנושות ולא חזר להכרתו. הוא היה במשך 32 שנים במצב של שיתוק והכרה חלקית (דומה לתרדמת), עד שנפטר מהפציעה בשנת 1986, ובכך היה להרוג ה-12 בטבח.
מן הטבח ניצלו מירי פירסטנברג (בזכות חייל שסוכך עליה בגופו) ושני חיילים (בהם חיילת שנפצעה קשה) ונוסעת נוספת. בבית נותרה שפרה פירסטנברג, תינוקת בת 3 חדשים, בתם של אפרים וחנה. הניצולות העידו שהמחבלים ירקו על הגופות והתעללו בהן. בריאיון שהתקייםלאחר 60 שנה סיפרה מירי פירסטנברג שהיא ניצלה בזכות חייל שסטר לה, הזהיר אותה שתשתוק, וסוכך עליה בגופו, וכן שראתה את גופת אִימהּ מחוץ לאוטובוס עם אצבע כרותה, ככל הנראה כדי לגנוב טבעת, ושחצאיתה היתה מופשלת, כנראה משום שנאנסה.[4]
הפינוי ותצלום הזוועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כעבור זמן קצר עבר במקום קומנדקר צבאי ובו שלושה חיילי צה"ל. השלושה נתקפו בהלם למראה הזוועה, ומחשש שהמחבלים עדיין נמצאים בקרבת מקום, נסעו במהירות למשטרה הצבאית בבאר שבע מבלי לטפל בפצועים (ומאוחר יותר הועמדו על כך לדין). מנהל סניף אגד בבאר שבע, שיצא מיוזמתו לחפש את האוטובוס אשר לא חזר לבאר שבע במועד, הגיע לזירת הטבח ומצא את מירי בת החמש כאשר היא מסתתרת מתחת לספסל. מירי פונתה מזירת הטבח לבאר שבע ברכב צבאי. קומנדקר נוסף שהגיע מחצבה נתקל באוטובוס ואסף את הניצולה הנוספת ואת שני הפצועים.
לאחר שהתברר לממשלה היקף הפיגוע, ולאחר שגופות ההרוגים בפיגוע כבר הועברו לבאר שבע, ניתנה הוראה להחזיר את הגופות לזירת הטבח ולהציבן סמוך לאוטובוס על מנת שניתן יהיה לצלם את הזוועה לצורך פרסום בעיתונות הבינלאומית. בשל כך, התמונות המפורסמות של האוטובוס עם ההרוגים צולמו בשעות הלילה, על אף שהפיגוע התרחש בצהריים.
השפעות הפיגוע והשלכותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטבח היה פעולת הטרור החמורה ביותר נגד ישראל מאז תום מלחמת העצמאות.[5] בדיקות הצבא העלו שהמחבלים הסתננו מירדן כחוליית פדאיון; השערות אחרות היו שהמחבלים הגיעו ממצרים או שהיו תושבי הנגב שעסקו בהברחות בין מצרים לירדן. הפעולה עוררה בציבור הישראלי זעזוע עמוק וזעם, ונראה היה כאילו מלחמה בין ישראל לירדן היא בלתי נמנעת. ראש הממשלה באותה עת, משה שרת, התנגד לפעולת תגמול, וכתב על כך ביומנו:
"מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רשמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות, למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה"
המשבר עם האו"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ועדת שביתת הנשק הישראלית-ירדנית דחתה את דרישת ישראל לגנות את ירדן, ובתגובה החליטה ממשלת ישראל לפרוש מהוועדה[6]. לאחר הפרישה החלה הוועדה לגנות את ישראל בגינויים חריפים, בקולות נציג ירדן ויושב ראש הוועדה מטעם האו"ם, ושלא בנוכחות ישראל. בישראל קמה מחאה ציבורית חריפה נגד מנגנון משקיפי האו"ם וקריאה להחלפתו של ראש משקיפי האו"ם הגנרל הדני ואגן בניקה, שגילה באופן עקבי גישה עוינת לישראל. עורך העיתון "ידיעות אחרונות", ד"ר הרצל רוזנבלום, רצה לצאת בקריאה פומבית בעיתונו להחלפת הגנרל, אך הצנזורה הצבאית לא התירה את פרסום המאמר. מנחם בגין, אז חבר הכנסת, נתן פומבי לדרישה זו באומרו מעל בימת הכנסת:
"הריני מביא לידיעת הבית מברק שעכשיו הגיעני מעורכו של עיתון "ידיעות אחרונות", עורך עיתון זה ד"ר הרצל רוזנבלום ביקש לפרסם היום בעיתונו מאמר ובו דרישה שהגנרל בניקה יעזוב את מדינתנו והצנזורה פסלה את המאמר הזה"
מנחם בגין סיים את נאומו בדרישה לצאת לפעולת תגמול באומרו:
"אם לא תגיבו ולא תשיבו דמנו יהיה באמת הפקר. ...הזהרו מחוסר תגובה על טבח אחד עשר אנשים, נשים וילדים. ...בשם אלוהים שימו קץ לשפיכות הדמים או לכו!"
השפעה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניסיון להפיג במעט את הדכדוך ששרר בארץ בעקבות הפיגוע, ביקש משה שרת ממרדכי זעירא ומיעקב אורלנד לכתוב שיר להרמת המורל[7], והשניים נענו וכתבו את "שיר שמח"[8] ("אם גם ראשנו שח ועצב סובבנו"), שהפך לקלאסיקה בזמר העברי.
התנגדותו של משה שרת לפעולת תגמול לא מנעה פעולה שכזו לזמן רב. בעקבות רצח שומר על ידי מסתננים מירדן במושב כסלון שבפרוזדור ירושלים, פשט ב-29 במרץ 1954 כוח מיוחד של צנחנים בפיקודו של אריאל שרון על הכפר נחאלין שבקרבת בית לחם. בפעולה נהרגו 9 ירדנים, רובם אנשי המשמר הלאומי הירדני והלגיון הערבי, כולל מוכתר הכפר, ורבים נפצעו[9].
ב-10 בנובמבר 1968 נתקל כוח של סיירת שקד בחוליית מחבלים בסיני, והרג את מפקדה, סעיד אבו באנדק, שהיה מפקד המחבלים שביצעו את הטבח.
ב-2007, במלאת 53 שנים לטבח, הוצב אוטובוס ששוחזר על ידי אגד במוזיאון העיר באילת.[10]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בני מוריס, "מעלה עקרבים – מרס 1954", בתוך: מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956, עם עובד, 1996, עמ' 321–327.
- מירי פירסטנברג: הילדה ממעלה עקרבים, הוצאת טוטם, 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 11 נרצחו מהמארב ליד מעלה עקרבים, דבר, 18 במרץ 1954
- ניצולה מהטבח מספרת, דבר, 18 במרץ 1954
- חביב כנען, 11 נוסעים נרצחו באוטובוס בדרכם מאילת, הארץ, 18 במרץ 1954
- עקבות הרוצחים מובילים לירדן, מעריב, 18 במרץ 1954
- שלוליות דם במעלה עקרבים, מעריב, 18 במרץ 1954
- 11 נרצחו בהתקפת ירדנים על אוטובוס מאילת, הַבֹּקֶר, 18 במרץ 1954
- כח ערבי מאורגן רצח 11 איש צפונה מאילת, הצופה, 18 במרץ 1954
- ערבים רצחו 11 איש בדרך מאילת, זמנים, 18 במרץ 1954
- ביום השנה החמישי לכיבוש אילת: 11 יהודים - בהם נשים וילדים - נטבחו בהתקפה מלחמתית של הלגיון על אוטובוס בדרך אילת, חרות, 18 במרץ 1954
- מאיר בן גור, כוח ערבי מאורגן ביצע התקפה רצחנית על אוטובוס מאילת, על המשמר, 18 במרץ 1954
- 12 איש נרצחו בהתקפת-דמים על אוטובוס נוסעים בדרך מאילת, קול העם, 18 במרץ 1954
- ירדנים רצחו 11 יהודים בדרך מאילת, שערים, 18 במרץ 1954
- מאיר שפירא, תחקיר - "מעלה עקרבים", באתר "תפוז"
- מעלה עקרבים, נזכור - ודבר לא נשכח! באתר אגד
- ליווי שיירות במעלה העקרבים אחרי הטבח בשנת 1954, באתר הצנחנים של אריה גילאי
- אריק גרינשטיין, אני אנדרטה חיה; ריאיון עם ניצולת טבח מעלה עקרבים, באתר מידה, 26 במרץ 2014
זוועת מעלה העקרבים, יומני כרמל מרץ 1954- ארכיון צה"ל חושף אחרי 42 שנים סיכום מודיעין מיוחד של הנסיבות וזהות מבצעי הרצח
- מירי פירסטנברג, הילדה בת ה-5 ששרדה את הטבח - בריאיון לאחר שתיקה של 60 שנים, כאן 11 ביוטיוב, 2016
- הסבתא ניצלה מטבח, נכדתה איבדה את בעלה בקרב, כאן 11 ביוטיוב, 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לצילום הייתה חשיבות במלחמה על דעת הקהל בעולם באותם ימים. ברבות השנים אף הועלתה סברה שהגופות הוחזרו בערב מבאר שבע כדי לשחזר את האירוע לשם תיעוד הזוועה והצגתה בעיתונות העולם. ראו: שלמה אברהמוב, על צילום וטראומה: צלילי השקט, היסטוריה ותאוריה: הפרוטוקולים, גיליון מספר 11: צילום והזירה הפוליטית ינואר 2009.
- ↑ לצילום הייתה חשיבות במלחמה על דעת הקהל בעולם באותם ימים. ברבות השנים אף הועלתה סברה שהגופות הוחזרו בערב מבאר שבע כדי לשחזר את האירוע לשם תיעוד הזוועה והצגתה בעיתונות העולם. ראו: שלמה אברהמוב, על צילום וטראומה: צלילי השקט, היסטוריה ותאוריה: הפרוטוקולים, גיליון מספר 11: צילום והזירה הפוליטית ינואר 2009.
- ↑ תחקיר- "מעלה-עקרבים" מאת שפירא מאיר(הקישור אינו פעיל, 17 במרץ 2023)
- ↑ מירי פירסטנברג, הילדה בת ה-5 ששרדה את הטבח - בריאיון לאחר שתיקה של 60 שנים, כאן 11 ביוטיוב, 2016
- ↑ בני מוריס, "מעלה עקרבים – מרס 1954", בתוך: מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956, עמ' 322.
- ↑ ישראל עזבה את ועדת שביתת הנשק עם ירדן, הארץ, 24 במרץ 1954
- ↑ מקור - זמרשת
- ↑ מילות השיר "שיר שמח", באתר שירונט
דויד פרץ, ניתוח השיר 'שיר שמח', באתר "תרבות•il" - ↑ הותקף הכפר הירדני נחלין, דבר, 30 במרץ 1954
- ↑ מאיר אוחיון, אוטובוס הדמים חזר למעלה עקרבים, באתר ynet, 22 בינואר 2007