טבח נמרסדורף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה של מזרח פרוסיה, עם הכיתוב Nemmersdf מדרום מערב ל-Gumbinnen

טבח נֶמֶרְסְדוֹרְף אירע בזמן מלחמת העולם השנייה, ב-2 באוקטובר 1944, כאשר הגיע הצבא האדום לכפר הגרמני נמרסדורף (כיום נקרא מאיאקובסקויה, במחוז קלינינגרד) במזרח פרוסיה. החיילים הסובייטיים טבחו באזרחים הגרמניים, וכן באזרחים צרפתיים ובלגיים שהיו במקום. העובדות על האירוע שנויות במחלוקת: מרבית החוקרים סבורים שהטבח אכן אירע, אף כי משרד התעמולה הנאצי ניפח את ממדי האירוע למטרות תעמולה.

האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדוד השני, מחטיבת הטנקים ה-25, השייכת לקורפוס הטנקים השני של הארמייה הסובייטית האחת-עשרה, חצה את גשר אַנְגְרַפַּה והקים ראש גשר על הגדה המערבית של הנהר. כוחות גרמניים ניסו לכבוש מחדש את הגשר, אך התקפותיהם נהדפו על ידי הטנקים הסובייטיים וכוחות חיל הרגלים המסייעים.

בזמן הפצצה אווירית תפסו כמה חיילים סובייטיים מחסה בבונקר מאולתר שבו כבר שהו 14 גברים ונשים מקומיים. על פי עדותה של גֶרְדָה מֶצ'וּלָט, שנפצעה קשה, כאשר הגיע קצין סובייטי ופקד על האזרחים לצאת החוצה, ירו החיילים הרוסים באזרחים הגרמנים מטווח קרוב. במהלך הלילה, חטיבת הטנקים ה-25 הסובייטית צוותה לסגת בחזרה מעבר לנהר ולתפוס עמדות מגננה לאורך נהר הרוֹמִינְטֶה (כיום נקרא קראסנאיאה). הורמאכט השתלט על נמרסדורף וגילה את התרחשות הטבח.

ראיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמנים מתים בנמרסדורף, אוקטובר 1944, מן הארכיון הפדרלי הגרמני

הגרמנים ארגנו ועדת חקירה בינלאומית לחקר המקרה, בראשות האסטוני היַלְמַר מַאֵה ונציגים אחרים ממדינות נייטרליות, כגון ספרד, שבדיה ושווייץ. הוועדה שמעה דיווחים מוועדה רפואית. זו דיווחה שכל הנשים בין המתים נאנסו (גילאיהן בין 8 ל-84). משרד התעמולה הנאצי (בנפרד מן הוועדה), השתמש בבטאון המפלגה, "פלקישר באובכטר", וביומן הקולנוע, ה"ווֹכֶנשָׁאוּ", להאשים את הצבא האדום ברציחת עשרות אזרחים בנמרסדורף ובהוצאה להורג ללא משפט של כחמישים שבויי מלחמה צרפתיים ובלגיים, אשר נצטוו לטפל בסוסים, אך נחסמו על ידי הגשר. נטען שהאזרחים נרצחו במהלומות אתי חפירה או קתות רובים.

ספיקות וחקירה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 1991 והתפרקות ברית המועצות, סברו רוב החוקרים במערב כי אכן טבח נמרסדורף התרחש במלוא עוצמתו. בתקופת המלחמה הקרה לא היה הדבר מקובל פוליטית להגן על ברית המועצות, והיה ידוע כי אירעו מקרים אחרים, דוגמת טבח יער קאטין, בהם אמנם התגלתה ברית המועצות במלא אכזריותה. הטענה כאילו נעשה שימוש ציני בתעמולה על ידי משרד התעמולה הנאצי, עשויה הייתה להישמע כמגננה ללא ראיות מצד הסובייטים, אל מול התמונות ושמות הנרצחים שעמדו בפני החוקרים המערביים.

מגמה זו החלה להשתנות בשנת 1991, עם התפרקות ברית המועצות, כאשר הארכיונים הסובייטיים הפכו לזמינים עבור החוקרים, ובהם גם ארכיוני הצבא הסובייטי. ההיסטוריון ברנרד פיש, שהיה בצעירותו חייל בוורמאכט, ונכח בעצמו בנמרסדורף לאחר הטבח, החליט לחקור את העניין להפריד בין העובדות לבין פרסומי משרד התעמולה הנאצי. בספר עיון מחקרי שהוציא בשנת 1997 [1] הוא שילב את החומר שנותר ברשומות ובהצהרות הרוסיות עם עדויות רבות משני הצדדים. פיש מצא תיעוד ל-23 מקרי רצח של אזרחים בכל נמרסדורף, ולעוד 38 מקרי רצח בכפרים סמוכים, וכן מצא תיעוד לעשרה מקרי מוות נוספים לא מוסברים בנמרסדורף. אולם לפי גילויי מחקרו, שאר תושבי הכפר לא נרצחו, ושמות הנרצחים השונים הנוספים לא היו בזמן האירוע בנמרסדורף, וכפי הנראה גופותיהם הובאו מכפרים אחרים או מהחזית, לאחר הטבח המיוחס, כך שכפי הנראה חלק גדול מהנרצחים לא היו קרבנות טבח שביצע הצבא הסובייטי בנמרסדורף. לפי הידוע כיום, אמנם בוצע בנמרסדורף רצח חפים מפשע, על ידי חיילי הצבא הסוביטי, וכפי הנראה אירעו גם מעשי אונס, אך סביר שהדבר לא אירע בסדר הגודל שתואר על ידי גרמניה הנאצית ונופח לממדים גדולים בהרבה, לצורכי תעמולה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fisch, Bernhard. Nemmersdorf, Oktober 1944: Was in Ostpreußen tatsächlich geschah. Berlin: 1997.