טהורה לעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טהורה לעד
טהורה לעד.jpg
בימוי מאיה זינשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה מאיה זינשטיין, ג׳ף ארבורן
עריכה נעם עמית, ג׳סטין רייט
שחקנים ראשיים זאור סדאייב, ג'יבראל קדאייב, איציק קורנפיין, אריאל הרוש
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2017
משך הקרנה 87 דקות
שפת הסרט עברית, אנגלית, צ'צ'נית
סוגה סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טהורה לעדאנגלית: Forever Pure) הוא סרט תיעודי זוכה בפרס האמי שיצא בשנת 2017 ועקב אחר קבוצת הכדורגל הישראלית בית"ר ירושלים בעונת 2012/2013, אותו ביימה מאיה זינשטיין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 2012/13 הייתה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בצמרת ליגת העל בכדורגל. בתחילת שנת 2013 יצאה הקבוצה למשחק ידידות בצ'צ'ניה מול הקבוצה המקומית טרק גרוזני. כחודש לאחר המשחק שהסתיים בתוצאת תיקו, הובאו לקבוצה על ידי ארקדי גאידמק הבעלים של הקבוצה שני שחקנים מצ'צ'ניה: זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב[1]. הייתה זו אחת הפעמים הבודדות בהן שיחקו שחקנים מוסלמים בקבוצת בית"ר ירושלים, הידועה בכך שמעולם לפני כן לא שיחק בה שחקן מוסלמי או ערבי (למעט הניגרי, איברהים נדאלה, ששיחק בקבוצה בעונת 2004/2005). בעקבות הבאת השחקנים פתחו חלק מאוהדי הקבוצה (בראשות ארגון האוהדים "לה פמיליה") במחאה שכללה קריאות גזעניות, החרמת הקבוצה ופעולות אלימות. מקור השם של הסרט הוא בשלט הפרובוקטיבי עם הכיתוב "בית"ר טהורה לעד" שהונף על ידי מספר אוהדי הקבוצה במשחק שהתקיים בליגת העל מיד לאחר צירוף השחקנים המוסלמים.

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוזמה להפקת הסרט החלה לאחר שזינשטיין הבמאית נשלחה לבצע כתבה לתוכנית עובדה ששודרה בערוץ 2, על הגעת שני הכדורגלנים הצ'צ'נים. בעקבות הכנת הכתבה החליטה זינשטיין לצלם על הנושא סרט תיעודי. היא קיבלה על כך אישור מהנהלת בית"ר שאפשרה לה לצלם גם בחדר ההלבשה לפני ואחרי משחקים, באוטובוס הקבוצה, במגרש האימונים בבית וגן ובאצטדיון טדי בעת משחקים, ואפשרה לשחקנים בקבוצה להתבטא בפני המצלמה.

לסרט מתלווה קריינות עם שידור האירועים שבוצעה על ידי שדר הספורט מאיר איינשטיין, שהוקלט לאחר הצילומים כמשדר מן האירועים בזמן אמת.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט פותח בהסבר על העונה אותה החלה הקבוצה באופן טוב, ועוקב אחרי מסעה של הקבוצה בצ'צ'ניה. לאחר זמן קצר הובאו לקבוצה שני השחקנים הצ'צ'נים שהתקבלו באופן שלילי על ידי חלק מהאוהדים. הקבוצה אינה מצליחה לנצח את יריבותיה והיא מתדרדרת בדירוג בטבלת הליגה. במקביל האוהדים פותחים במחאה נגד השחקנים החדשים, באמצעות קריאות גזעניות כנגדם במשחקים ובאימוניה הקבוצה. הסרט מלווה באופן אישי את השחקנים הצ'צ'נים ומראה את קשיי ההתאקלמות של קדאייב הצעיר בן ה-19 המביע געגועים לביתו, ושל סדאייב המבוגר יותר.

באחד המשחקים הועלה קדאייב מהספסל ואוהדי הקבוצה היריבה מכבי תל אביב החלו להתעמת איתו. לאור תגובתו לאוהדים הוא הורחק מן המשחק בכרטיס אדום. סדאייב לעומת זאת כבש שער באחד המשחקים, ובתגובה עזב קהל גדול של אוהדי בית"ר ירושלים את המגרש לפני סיומו.

בהמשך הסרט מתועדת פעילות האוהדים נגד קבוצתם, שהגיעה בשיאה להחרמת משחקים של הקבוצה על ידי רוב האוהדים, ולהצתת חדרו של מנהל המשק מאיר הרוש במתקן בית וגן, ובו נשמרו פריטים מן ההיסטוריה של הקבוצה.

הסרט מסתיים במשחק מכריע מול בני סכנין הידועה ביריבות הגדולה עם ביתר ירושלים על ירידה מליגת העל, שבסיומו הצליחה בית"ר ירושלים להיחלץ מן הירידה.

הסרט מלווה מספר דמויות הקשורות לקבוצה. את חלקן ליווה בתיעוד בזמן אמת, וחלקן רואיינו לסרט. בסרט רואיין הבעלים גאידמק עליו נאמר בסרט כי רכש את הקבוצה על מנת להתחבב על תושבי העיר במאמציו להיבחר לראשות עיריית ירושלים, וכי לאחר כישלונו בבחירות רצה לנקום באוהדי הקבוצה ואיבד בה עניין. בסרט טען גאידמק כי הביא את שני השחקנים הצ'צ'נים לא בגלל יכולתם המקצועית, אלא כדי לשים מראה בפני בחברה הישראלית, וכי ידע שהבאתם תעורר מהומות.

הסרט עוקב אחר יו"ר הקבוצה איציק קורנפיין והקפטן אריאל הרוש שהביעו עמדה נחושה כנגד פעילות האוהדים, וספגו בשל כך קללות ואיומים מצד חלק מהאוהדים. עוד דמויות שבלטו בסרט הן אלי כהן, מאמן הקבוצה, והשחקן אופיר קריאף שהביע תמיכה בלה פמיליה, והושעה מן הקבוצה בשל כך.

לאחר הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט שודר בשנת 2017 בערוצים יס דוקו וכאן 11. לאחר הפקת הסרט נידון חבר בארגון לה פמיליה לעבודות שירות, לאחר שהטריד ואיים על חייה של במאית הסרט[2]. הסרט נרכש על ידי נטפליקס, PBS ,BBC וערוצים נוספים[3].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס על הבימוי והעריכה לסרט תיעודי, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים בשנת 2016, ובציון לשבח בקטגוריית החוויה היהודית.

הסרט היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית סרטי תעודה לשנת 2017.

ב-2018 זכה הסרט בפרס אמי בקטגוריית סרטי תעודה העוסקים בפוליטיקה וממשל[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]