טובטן גיאטסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טובטן גיאטסו
ཐུབ་བསྟན་རྒྱ་མཚོ
טובטן גיאטסו בשנת 1910, בדרג'ילינג
טובטן גיאטסו בשנת 1910, בדרג'ילינג
לידה 12 בפברואר 1876
הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בדצמבר 1933 (בגיל 57)
ארמון פוטאלה, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת משפחת לנגדון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טובטן גיאטסו או טופטן גיאטסו, בשמו המלא -נגא-וונג לובסנג טובטן גיאטסו ג'ידרל צ'וקלי נמגיאלטיבטית: ཐུབ་བསྟན་རྒྱ་མཚོ་ טוב בסטן רגיה מטסו, בסינית: 土登嘉措12 בפברואר 1876 - 17 בדצמבר 1933) היה הדלאי לאמה השלושה עשר של טיבט. הוא שלט כמנהיג של טיבט עצמאית בפועל בשנים 1933-1913.

טובטן גיאטסו התבלט כאיש רפורמות ופוליטיקאי מיומן בדיפלומטיה בתקופה שבה טיבט הפכה לכלי בזירת "המשחק הגדול" - היריבות בין האימפריה הרוסית לאימפריה הבריטית ולאימפריה של שושלת צ'ינג בסין. דלאי לאמה ה-13 גלה פעמיים אחרי פלישה בריטית ואחר כך סינית בארצו. במישור הפנימי החזיר את המשמעת בחיי המנזרים הבודהיסטים והשתדל לנטרל את כוחם המוגזם של נזירים על ידי הגדלת המשרות הרשמיות המוענקים לאזרחים הרגילים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טובטן גיאטסו נולד ב-1876 כבן של האיכר גונקה רינצ'ן ושל אשתו, לובסנג דולמה בכפר פרקהודה או להוקה (לנגדון) דגפו, על יד המנזר סמ-יה, בדרום טיבט[1]. המקום נמצא במחוז טקפו (דגפו) בפרובינציה אי טסנג, 160 קילומטר דרומית-מזרחית מלהאסה. בשנת 1878 אחד מאבות המנזר גאנדן, שהוטל עליו למצוא את "גלגולו" של דלאי לאמה הקודם, טרינליי גיאטסו המנוח, הודיע שגילה אותו בילד זה, אז בן שנתיים. הילד הנבחר הוסע ללהאסה וב-14 בפברואר אותה שנה קיבל את סממני שליחותו כדלאי לאמה ה-13. ה"אמבאנים", הנציבים הקיסריים בטיבט שיגרו מסר לממשלה בבייג'ינג כי הילד נבחר בעזרת "קלפי הזהב". לפי בקשת הממשלה הקיסרית גם הפאנצ'ן לאמה טנפאי וונגצ'וק הכיר בילד הכתיר אותו ב-1 באוגוסט 1879 בארמון פוטאלה, בשם החדש "נגאוונג לובסנג טובטן גיאטסו ג'ידרל צ'וקלי נמגיאל". משמעות השם "טובטן גיאטסו" הייתה "אוקיינוס התורה של בודהה".

אך קיבל על בידיו את המנהיגות הפוליטית בפועל רק אחרי שהגיע לבגרות כשמלאו לו 19, בשנת 1895.

אגוואן דורז'ייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו למד טובטן גיאטסו אצל חכם דת בשם אגוואן דורז'ייב (1938-1854), מונגולי יליד בוריאטיה, אז חלק מאימפריה הרוסית, שרכש ידע רב בתורה הבודהיסטית במנזר גלוגפה בדרפונג, על יד להאסה. דורז'ייב הפך למקורב של דלאי לאמה הצעיר ומאוחר יותר שימש לו כשגריר בשליחויות לרוסיה ולארצות אחרות.

בין המולדת לגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המסע הצבאי הבריטי בפיקודו של סר פרנסיס יאנגהסבנד בתחילת שנת 1904 בעצתו של דורז'ייב, נמלט דלאי לאמה לאורגה הרחוקה, במונגוליה. נסיעתו לשם ארכה 4 חדשים. שהה מעל שנה באורגה ובמנזר וואנג חורי, ממערב לאורגה, ולימד שיעורי דת. הוא פגש שם את המנהיג הרוחני של מונגוליה החיצונית, בוגד גגין ג'בטסונדמבה חוטוקטו התשיעי. לפי מקורות רוסיים הוא מעורב בהחלטות לגבי היפרדות מונגוליה מסין בתור מדינה פדרלית עצמאית, נתמכת על ידי רוסיה.

אחרי בריחתו של דלאי לאמה מלהאסה החליט הממשל הקיסרי של שושלת צ'ינג להדיחו ולטעון מחדש על סוברניות מלאה לגבי טיבט. בו זמנית העלה הקיסר הסיני תביעות טריטוריאליות גם כלפי נפאל ובהוטן. בספטמבר 1904 הגיעו סין ובריטניה להסכם שנחתם בארמון פוטאלה בנוכחות האמבאן ונציגים מבוטהן ונפאל. בהסכם זה הסכימה בריטניה לא להתערב בטיבט ולהכיר בזכויות הקיסר הסיני בארץ זו. עם זאת באוקטובר 1906 ג'ון וסטון ברוק היה לאנגלי הראשון שהתקבל על ידי דלאי לאמה. המנהיג הטיבטי נתן את הסכמתו שהבריטים יערכו שני מסעות בתוך טיבט. באותה שנה גם סר צ'ארלס אלפרד בל הוזמן בחצר הפאנצ'ן לאמה התשיעי טובטן צ'קי ניאמה, בטשילהונפו ודנו ביחד על המצב הפוליטי באזור.

דלאי לאמה שהה במנזר קומבום על ידי שינינג ואחר כך נסע מזרחה אל אחד מארבעת ההרים הקדושים של הבודהיסטים בסין, הר ווטאי, כ-300 קילומטר מבייג'ינג. הוא קיבל שם שורה של שליחים אירופיים, ביניהם הציר האמריקאי בבייג'ינג, וליאם וודוויל רוקהיל, הקולונל מנרהיים מטעם השלטונות הרוסים, חוקר אנגלי בשם כריסטופר אירווינג, הדיפלומט הבריטי ר.פ.ג'ונסון מן השירות הקולוניאלי ואיש הצבא הצרפתי, משנה הרוזן אנרי ד'אולון. דלאי לאמה ניסה להשתמש בקשרים עם המעצמות כדי לשחרר את ארצו מהשלטון הסיני. מתוך דאגה לביטחונו האישי, העניק לו מנרהיים במתנה אקדח מסוג בראונינג והראה לו איך לטעון אותו מחדש.

בספטמבר 1908 התקבל דלאי לאמה אצל הקיסר גואנגשו והקיסרית. בשיחתם ניסה הקיסר הסיני להדגיש את מעמדה של טיבט כאזור חסות, בעוד שהמנהיג הטיבטי נמנע מלהשתחוות בפניו. הוא נשאר בבייג'ינג עד סוף שנת 1908. בשובו למולדת התחיל לארגן את מנהלו מחדש. אך בשנת 1909 פלש לטיבט כוח צבאי סיני בפיקודו של הגנרל צ'או-אר פנג והדלאי לאמה נאלץ להימלט. הוא חצה את יאטונג (דרומו, בטיבטית) ואת המעבר ג'לפלה לסיקים ואחר כך להודו. בעת שהותו בארץ זו התרשם מביטויי הקדמה של העולם המודרני. אולם הוא לא נשאר הרבה זמן בגלות. בשנת 1911 הודחה השושלת צ'ינג במהפכת שינהאי ובסוף שנת 1912 נסוגו היחידות האימפריאליות האחרונות מטיבט.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1895 קיבל טובטן גיאטסו סמכויות שלטוניות מידי המנזרים הגדולים שנהנו בעבר מהשפעה רבה באמצעות העוצר. בשתי תקופות הגלות שלו – בשנים 1904–1909 בעקבות הפלישה הבריטית, וב-1910–1913 בעקבות ההתערבות הצבאית הסינית נעשה טובטן גיאטסו ער יותר למורכבויות הפוליטיקה הבינלאומית והפך לדלאי לאמה הראשון שייחס חשיבות ליחסי החוץ.

אחרי הפלישה של צבא הקיסר בשנת 1910 נמלט דלאי לאמה להוד בליווי ששה שרים ופמליה קטנה שכללה את יד ימינו, טסארונג דזאסה. הם נמלטו לדרג'ילינג דרך סיקים ונשארו שם כמעט שנתיים. בתקופה זו הוא הוזמן על ידי הלורד מינטו, המשנה למלך של הודו שסייע בשיקום היחסים עם הבריטים. בשובו ב-1913 מן הגולה יחד עם טסארונג דזאסה, קיבל דלאי לאמה התנצלות של ממשלת בייג'ינג המהפכנית על פעולות הממשל הקיסרי הקודם. הממשלה הסינית הציעה לו לקבל מידיה את סממני המעמד כדלאי לאמה, אך טובטן גיאטסו דחה את הצעתה. הוא לקח על עצמו לבד את סמכויות המנהיגות הרוחנית והפוליטית של טיבט, בלי להיזדקק לאישורה של הממשלה הסינית. התחיל לנהל יחסי חוץ עצמאיים במקום מועצת השרים -הקאשאג והפרלמנט. הוא ניהל מגעים ישירים עם המהרג'ה והנציב הבריטי בסיקים ועם מלך נפאל. ב-13 בפברואר 1913 הכריז טובטן גיאטסו על עצמאות טיבט כלפי סין. ניסח את 5 עקרונות העצמאות של הארץ וחיבר את המנונה. מאז דלאי לאמה החמישי לא הייתה לדלאי לאמה סמכות פוליטית כזאת.

עלה בידינו לשוב לארצנו הקדושה והחוקית ובשעה זו אנו מגרשים את הכוחות הסינים האחרונים מדו-חם בטיבט המזרחית. הניסיון הסיני להתנחל בטיבט באמצעות חסות על כוהני הדת דהה כלא היה כמו קשת בענן. אנחנו אומה קטנה, אדוקה ועצמאית.... על מנת שנתאים את עצמנו לשאר העולם עלינו להגן על ארצנו. על כל אחד החובה לעבוד קשה על מנת להגן ושמור על עצמאותנו

הוא בחר בצורה הסטנדרטית של דגל טיבט, המקובלת עד לימינו. בשלהי שנת 1912 הוא הנפיק בולים ראשונים של המדינה ושטרות כסף טיבטיים ראשונים. בשנת 1913 הקים את שירות הדואר של טיבט. הוא ביצע שורה של צעדים לכיוון עצמאות ארצו ופיתוחה. הקים בשנת 1913 מכללה לרפואה חדשה - מנטסיקנג - באתר בית החולים המסורתי שעל יד ג'וקהנג. הנהיג וחיזק מערכת מסים וניסה להצר את שחיתות הפקידים, הקים כוח משטרתי וב-1923 הקים את מפקדתו בהלאסה. ערך רפורמה של מערכת המשפט שהפכה לאחידה בכל הארץ. ביטל את עונש המוות והפחית את השימוש הענישות גופניות. שיפר את התנאים בבתי הסוהר. בנוסף למערכת החינוך הדתית הנהיג מערכת חינוך חילונית. יחסו לזרים - יפנים, בריטים או אמריקאים שביקרו בטיבט היה לבבי. בשנת 1923 ייסד בגיאלטסה את בית הספר האנגלי הראשון בטיבט. החליט בנוסף לשלוח 4 תלמידים מצטיינים ללימודי הנדסת חשמל באנגליה. מינה פקחים שישגיחו על ביצוע הרפורמות. בשנת 1914 חיזק את הכוחות הצבאיים בטיבטים על ידי ארגון אימוניהם.

המלחמה עם הצבא הסיני ב-1932[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 ניסה דלאי לאמה לכבוש שטחים בצ'ינגהאי ובסיקאנג ונכנס לעימות עם יחידות צבאיות סינית. בפיקודו של הגנרל המוסלמי מה בו פאנג, הצליח הצבא הלאומי המהפכני הסיני שכלל ארמייה מוסלמית מצ'ינגהאי וארמייה סינית מסיצ'ואן להביס את הטיבטים. הסינים כבשו בחזרה כמה מחוזות בפרובינציה שיקאנג, מחוזות שיצ'ו, דנגקה ואחרים. הטיבטים נהדפו מעבר לנהר ג'ינשה. מהבו פאנג וליו ון הוי הזהירו את שלטונות טיבט שלא להעיז לחצות שוב את הנהר. אחד הניצחונות של מה בופאנג התרחש בדאן צ'וקורגון. כמה גנרלים טיבטים נכנעו לסינים והודחו מתפקידיהם על ידי דלאי לאמה. המנהיג הטיבטי נאלץ לבקש עזרה מהשלטונות הבריטים בהודו. בלחץ הבריטים הסכימה ממשלת ננג'ינג להסכמי שביתת נשק שנחתמו בין הטיבטים לבין הכוחות של מה וליו.

לפני מותו הביע דלאי לאמה תחזיות שחורות לארצו "בגלל מעשי בגידה מבפנים ומבחוץ" הוא נפטר בלהאסה בדצמבר 1933.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Karl Meyer and Shareen Brysac Tournament of Shadows - The Great Game and the Race for Empire in Asia Abacus Book ,London 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טובטן גיאטסו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר המנזר נמגיאל