טוביה קושניר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טוביה קושניר
Kushnir.jpg
לידה 12 באוקטובר 1923
פטירה 16 בינואר 1948 (בגיל 24)
ענף מדעי בוטניקה
ארצות מגורים ישראל
עיסוק בוטנאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר הצומח בארץ ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מצבת קברו של טוביה קושניר בחלקת הל"ה בהר הרצל

טוביה קושניר (12 באוקטובר 192316 בינואר 1948) היה בוטנאי ארץ-ישראלי, שנהרג במלחמת העצמאות כחלק ממחלקת הל"ה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קושניר נולד בירושלים בשנת תרפ"ד-1923, בנם הבכור של אסתר ושמעון קושניר, חלוצים בני העלייה השנייה ותושבי כפר יחזקאל שבעמק יזרעאל. הוריו התגרשו בהיותו בן 14. קושניר החל להתעניין בטבע עוד בהיותו בבית הספר, עשה ניסיונות מדעיים שונים עם פרחים ומצא ממצאים שהיו נדירים בזמנו. כמו כן, עוד מגיל צעיר היה בקשר עם בוטנאים שונים לצורכי החלפות מידע ואוספים. הוא גילה את השושן הצחורכרמל), סלמנדרות ואת הדבורנית הגדולה (בזמנו הייתה ידועה רק במדבר יהודה).

בנעוריו עבר לפנימיה ביגור, ובאחד מטיוליו על הכרמל פגש קושניר את מיכאל זהרי מהמחלקה הבוטנית של האוניברסיטה העברית ואף התכתב איתו. אחד מצמחי השום ששלח לאוניברסיטה העברית התגלה המין חדש למדע וכונה שום החורשים על ידי נעמי פיינברון-דותן. שום זה נמצא בסכנת הכחדה וגדל רק בחורשים סביב יגור. לבסוף קושניר עבר לבית משפחת זהרי בירושלים והמשיך את לימודיו התיכוניים. הוא זכה להערכה רבה ממוריו, שניבאו לו גדולות בתור מדען.[1]

לאחר סיום לימודיו בתיכון נאלץ למלא מעין שנת שירות בכפרו (כפר יחזקאל). במהלך שנה זו יצא לטיול בחרמון (אז בשליטה צרפתית ומחוץ לגבולות ארץ ישראל) עם חברו יגאל תלמי. בדרכם לחרמון פגשו באביבה, אז בת 14, והחלה חלופת מכתבים בינה לבין קושניר.

בשנת 1944 חזר לכפר-יחזקאל והחל שנת שירות של עבודה חקלאית ואימוני נשק. בשנה זו גילה שלושה מיני כרכומים כמינים חדשים לישראל. כרכום צהבהב במנרה, כרכום נאה ליד חלחול וכרכום החרמון תת-מין ארץ ישראלי על יד רמאללה.

קושניר החל ללמוד באוניברסיטה העברית תואר בביולוגיה, ובדצמבר 1946 קושניר ואביבה נישאו. עד לפרוץ מלחמת השחרור ב-1947 התגורר הזוג הצעיר בכפר עיסוויה הסמוך לבנייני האוניברסיטה בהר הצופים.

בדצמבר 1947 התגייס קושניר לפלמ"ח, למחלקה ששמרה על הדרך לירושלים ובסיסה היה במעלה החמישה. אביבה נשארה בירושלים והמשיכה את המחקר הגנטי של קושניר על מוצא הערצב המצוי. קושניר השתתף בפעולות רבות להגנת ירושלים. הוא הצטרף לשיירת הל"ה, שנועדה לעזור לגוש עציון, ונהרג יחד עם שאר המחלקה, על ידי ערבים מאזור הכפר צוריף, בה' בשבט ה'תש"ח.

אוסף האירוסים שנטע קושניר בגן הבוטני הלאומי בהר הצופים, התגלה לאחר שחרור ההר במלחמת ששת הימים, והועבר לקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תש"ט (1949), כשנה לאחר מותו, ראה אור בהוצאת עם עובד הקובץ "מחקרי טבע ומכתבים" מפרי עטו. מהדורה מתוקנת ומורחבת בעריכת מיכה לבנה, ובה מכתבים והערכות עליו ועל עבודתו, ראתה אור בהוצאת משרד הביטחון בשנת 1982.

בשנת 1948 התפרסם חלקו הראשון של המחקר הגנטי על הערצבים בכתב העת Nature.[2].

בשנת 1952 התפרסם ב-Journal of Genetics שבעריכת ג'ון הלדיין מאמרו של קושניר על ערצב הגינה (Gryllotalpa gryllotalpa) והתפתחותו הביולוגית, ובפרט בבעיות התורשה של הזן האופייני לארצות החוף המזרחי של הים התיכון. המחקר נערך לאחר מותו על ידי אלמנתו וחבריו. בשולי המאמר ציין העורך הולדן כי לקורא המאמר ברורה האבדה שנגרמה לביולוגיה בגין מותו של קושניר.[3]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של טוביה קושניר נקראת "סתוונית טוביה" (Colchicum tuviae) – מין מיוחד של סתוונית, הגדל רק במדבר יהודה, צפון הנגב וצפון סיני. הפרח בהיר ואבקניו כהים, בצבעי ירוק ארגמן[4]. גם אירוס עוזיהו (Iris regis-uzziae), צמח נדיר הדומה לאירוס הארצישראלי המצוי בנגב ולא גדל מחוץ לארץ ישראל, נקרא בעבר "אירוס טוביה".[5] בשנת 1943 אסף טחב שהוגדר בשנת 1955 בשם Ephemerum sessile var. Kushniri. בשנת 1947 אסף בחרמון נימפית מהמין Polygonia c-album הייתה זו הפעם היחידה שנמפית זו נמצאה בחרמון, דובי בנימיני קבע את שמה העברי נימפית טוביה.

בשנת 1959 פרסם אביו, שמעון קושניר, את הספר "בדמדומי בוקר", שאותו הקדיש לבנו,[6] וב-1970 כתב את "האיריסים עודם פורחים", קורות לחימתם ונפילתם של הל"ה בהדגשת דמותו של טוביה. הסופרת דבורה עומר כתבה עליו ביוגרפיה לבני הנעורים בשם "סערה באביב" (1987).

טוביה קושניר מונצח גם בשירה של נעמי שמר "בכל שנה בסתיו גיורא", בשורה "טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוביה קושניר, מחקרי טבע ומכתבים, תל אביב: עם עובד, תש"ט 1949.
  • שמעון קושניר, בדמדומי בוקר, תל אביב: מכורה, תשי"ט.
  • שמעון קושניר, האיריסים עודם פורחים, תל אביב: עם עובד, תש"ל 1970. (מהדורה ב: תשל"א 1971) (קורות לחימתם ונפילתם של הל"ה, בהדגשת דמותו של בנו טוביה קושניר)
  • דבורה עומר, סערה באביב; איורים: אריה למדן, תל אביב: י. שרברק, תשמ"ז 1987. (ביוגרפיה של טוביה קושניר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]