טוגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
רפובליקת טוגו
République Togolaise
Flag of Togo.svg Coat of arms of Togo.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצרים תוניסיה לוב אלג'יריה מרוקו מאוריטניה סנגל גמביה גינאה ביסאו גינאה סיירה לאון ליבריה חוף השנהב גאנה טוגו בנין ניגריה גינאה המשוונית קמרון גבון הרפובליקה של קונגו אנגולה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמיביה דרום אפריקה לסוטו סווזילנד מוזמביק טנזניה קניה סומליה ג'יבוטי אריתריאה סודאן רואנדה אוגנדה בורונדי זמביה מלאווי זימבבואה בוטסואנה אתיופיה דרום סודן הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד ניז'ר מאלי בורקינה פאסו תימן עומאן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית עיראק איראן כווית קטר בחריין ישראל סוריה לבנון ירדן קפריסין טורקיה אפגניסטן טורקמניסטן פקיסטן יוון איטליה מלטה צרפת פורטוגל מדיירה ספרד האיים הקנריים כף ורדה מאוריציוס ראוניון מיוט קומורו סיישל איי קרגלן מדגסקר סאו טומה ופרינסיפה סרי לנקה הודו אינדונזיה בנגלדש הרפובליקה העממית של סין נפאל בהוטן מיאנמר אנטארקטיקה ג'ורג'יה הדרומית פרגוואי אורוגוואי ארגנטינה בוליביה ברזיל גיאנה הצרפתית סורינאם גיאנה ונצואלה קנדה גרינלנד איסלנד מונגוליה נורווגיה שוודיה פינלנד אירלנד הממלכה המאוחדת הולנד ברבדוס בלגיה דנמרק שווייץ אוסטריה גרמניה סלובניה קרואטיה צ'כיה סלוקריה הונגריה פולין רוסיה ליטא לטביה אסטוניה בלארוס מולדובה אוקראינה מקדוניה אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה סרביה בולגריה רומניה גאורגיה אזרבייג'ן ארמניה קזחסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיזסטן רוסיהTogo on the globe (Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי עבודה, חירות, מולדת
המנון לאומי "נצדיע לך, אדמת אבותינו"
יבשת אפריקה
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
לומה
6°8′00″N 1°12′45″E / 6.13333°N 1.21250°E / 6.13333; 1.21250
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
פאורה גנאסינגבה
ז'ילבר הונגבו
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
27 באפריל 1960
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
56,785 קמ"ר 
126 בעולם
4.2%
אוכלוסייה[2]
(הערכה ליולי 2015)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

7,552,318 נפש 
99 בעולם
133.00 נפש לקמ"ר
83 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 40.56%
גילאי 15 - 24 19.51%
גילאי 25 - 54 32.37%
גילאי 55 - 64 4.24%
גילאי 65 ומעלה 3.32%
תמ"ג[3]
(הערכה לשנת 2015)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

10,820 מיליון $ 
156 בעולם
1,433 $
218 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2014)

- דירוג עולמי

0.484 
162 בעולם
מטבע פרנק CFA מערב אפריקני ‏ (XOF)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .tg
קידומת בינלאומית 228
(למפת טוגו רגילה)
Togo location map.svg
 
סוקודה
סוקודה
קפאלימה
קפאלימה
קארה
קארה
דאפאונג
דאפאונג
טוגו

רפובליקת טוגוצרפתית: République Togolaise) היא מדינה במערב אפריקה. היא גובלת בגאנה במערב, בבנין במזרח ובבורקינה פאסו בצפון. בדרום נמצאת רצועת חוף קצרה עם מפרץ גינאה ובה נמצאת הבירה לומה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1884, כרת הגרמני גוסטב נכטיגל ברית עם ראש עיירה טוגווויל, ושמה של העיירה זו היה לשם הארץ כולה, לאחר שהייתה למושבה גרמנית. פירוש השם טוגו הוא: "מעבר לים" בשפת האווה – הקבוצה האתנית הגדולה בטוגו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוד ידוע על תולדותיה של טוגו לפני חשיפתה למדינות המערב במאה ה-15, עת הגיעו לאזור חוקרים פורטוגזים שכן העמים שחיו בה קודם לכן לא ידעו קרוא וכתוב ולכן לא העלו על הכתב את תולדותיהם. מחקר אתנוגרפי מעלה כי שבטים שונים נדדו אל המדינה, אווה מניגריה ומבנין, מינה וגווין מגאנה.

קולוניה אירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספנים וחוקרי ארצות פורטוגזים הגיעו לאזור במאה ה-15 והחלו לסחור בעבדים מהאזור אל אירופה ולאחר מכן גם אל אמריקות. אחדים מן השבטים, ובראשם המינה, הפכו לסוכנים של סוחרים פורטוגזים, ונדדו ברחבי מערב אפריקה כדי לקנות עבדים משבט הקאביה ומאחרים.

במאה ה-18 טענה דנמרק לבעלות על טוגו, אולם ב-1884 חתמה האימפריה הגרמנית על הסכם עם מלך טוגו, מלפה השלישי, וטוגולנד הפכה למושבה גרמנית.

גרמניה תרמה להתקדמות המדעית במוצרי היצוא העיקריים של טוגו (קקאו, קפה וכותנה) ופיתחה את התשתיות לרמה הגבוהה ביותר באפריקה. ב-1914, כחלק מן המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשו את טוגולנד כוחות צרפת ובריטניה, אשר חילקו את המדינה ביניהן לאחר המלחמה לטוגולנד הבריטית (ממזרח) וטוגולנד הצרפתית (ממערב), שהפכה לטוגו.

עצמאות מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הקולוניאליזם גדל שבט המינה מבחינה פוליטית וכלכלית הודות ליתרונו הגאוגרפי אשר כלל גישה לחופי המדינה, ושיתוף הפעולה הארוך עם אירופה. לעומתו, שבט האוו, אשר פוצל עם חלוקת טוגו, החל להתאגד משני הצדדים למען איחוד, בהנהגת מפלגת CUT (הוועד לאחדות טוגו) בראשות סילבנוס אולימפיו ואחרים. התקוות הללו נגוזו כאשר טוגו הבריטית הצביעה למען איחוד עם גאנה. בשנת 1956 השיגה טוגו אוטונומיה והוקמה ממשלה בראשות ניקולס גרוניצקי. בשנת 1958 זכתה בבחירות הכלליות מפלגת CUT ואולימפיו הפך לראש הממשלה. בהנהגתו טוגו הצרפתית השיגה עצמאות ב-27 באפריל 1960 תחת השם "רפובליקה טוגו". ב1961 סילבנוס אולימפיו נבחר לנשיא הראשון של המדינה.

התרחבות הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה זה שחרור חלקי בלבד, מפני שלמעשה נשארה טוגו תלויה בעיקר במעצמה הקולוניאלית לשעבר, צרפת. ריכוזיות המשטר החד מפלגתי שהנהיג סילבנוס אולימפיו עורר מורת רוח בקרב משכילים וצעירים רבים ובקרב הקבוצות האתניות מצפון המדינה שהרגישו מקופחות. בשנת 1963 נרצח הנשיא אולימפיו על ידי אנשי צבא, והוחלף על ידי יריבו גרוניצקי. בין שנות ה-60 המאוחרות לשנות ה-80, החלה צמיחה כלכלית, אשר נשענה בעיקר על מאגרי הפוספט שבמדינה. גנאסינגבה אייאדמה, אשר החל לכהן כנשיא בשנת 67', ניסה להפוך את המדינה לגן-עדן לתיירים ומשקיעים, אולם המיתון של שנות ה-80 טפח על פניו והרס תוכניותיו כאשר מחירי הפוספט צנחו, ואיתם כלכלת טוגו.

בשנת 2004 אתר קוטמאקו הוכרז אתר מורשת עולמית.

המאבק לדמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 החלה הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על אייאדמה לדמוקרטיזציה, גישה אותה דיכא ביד ברזל. פעילים פרו-דמוקרטים, בעיקר משבט מינה ואווה, דוכאו על ידי כוחות מזוינים אשר הרגו משתתפים בהפגנות במספר התנגשויות. אולם לבסוף הכריע זעמם של אנשי צרפת וטוגו את אייאדמה, והוא נכנע. הוא נושל מכל סמכויותיו ונשאר נשיא רק בתוארו. במקומו נבחר ראש-ממשלה זמני לקחת פיקוד, אך בתוך חודשים ספורים מקום מושבו ושלטונו נהרסו על ידי ארטילריות של צבא אייאדמה. התקריות האלימות נמשכו אל תוך 1993. התקפות טרור נגד העיתונות העצמאית וחיסולים פוליטיים הפכו עניין שבשגרה, בעוד המעבר המובטח לדמוקרטיה קפא על שמריו.

האופוזיציה המשיכה ליזום שביתות כלליות, אשר הובילו לעוד אלימות מצד הצבא ולהימלטותם של מאות ואלפי תושבי הדרום אל גאנה ובנין. תוך הפעלת איומים ומנגנון פוליטי חכם אשר פסל מפלגה אחת מן האופוזיציה ולשנייה גרם לסרב להשתתף בבחירות - אייאדמה זכה בבחירות לנשיאות בשנת 1993, ברוב של 96% מהקולות. בשנים הבאות איבדו מפלגות האופוזיציה מכוחן ואייאדמה חזר לשלוט באותה עוצמה כשלפני המשבר.

באוגוסט 1996 התפטר אדם קודג'ו, ראש ממשלת טוגו, ושר התכנון קוואסי קלוטסה מונה לראש הממשלה. אייאדמה זכה לחמש שנות כהונה נוספות ביוני 1998 ברוב של 52%, וכמעט הובס על ידי גילקריסט אולימפיו, בנו של סילבנוס אולימפיו. מאוחר יותר התגלו הפרות זכויות אדם נרחבות במדינה.

ב-2002, במה שכינו המבקרים הפיכה חוקתית, הצביעה האסיפה הלאומית פה אחד לשינוי החוקה, ובכך אפשרה לאייאדמה להתמודד בשלישית בבחירות 2003. השינוי החוקתי הגביל את מוסד הנשיאות. בינתיים כשל ניסיונו של גילכרייסט אולימפיוס להדיח את האדם אשר הפיל את אביו, כאשר נאסר עליו להתמודד עקב חוקי מסים טכניים. למרות טענות על הונאה בבחירות, זכה אייאדמה ב-57% מן הקולות בבחירות 2003, אשר משקיפים מהאיחוד האפריקאי כינו בחירות חופשיות ושקופות. אייאדמה מת בפברואר 2005.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 הודח נשיא טוגו, ניקולה גרוניצקי, בהפיכה צבאית ללא שפיכות דמים. בראש הקושרים עמד סגן אלוף גנאסינגבה אייאדמה שהפך למנהיג המשטר הצבאי של טוגו עד מותו בשנת 2005.

דמוקרטיזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 אולץ איאדמה, באמצעות גל של שביתות והפגנות, לפתוח בתהליך מהוסס של דמוקרטיזציה, ומאז נמשך התהליך תוך מאבק מתמשך עם באופוזיציה, המלווה לפעמים באלימות.

המנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המהפך הדמוקרטי במדינה נקבע המנון חדש. ההמנון הישן שקבע אלפרד בורו, הנציג הגרמני בטוגו בזמן השלטון הגרמני על המדינה, הוחלף בשיר של הזמר הלאומי, Black Joe, ושמו "Sessime" או בטוגולזית "מהפכה".

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת טוגו היא תת-מפותחת. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות לצריכה עצמית. תעשייה מודרנית כמעט ואינה קיימת ומוצר היצוא העיקרי הוא פוספטים. הפוספטים בטוגו הם בעלי מינרלים בשיעור הגבוה בעולם.

ענפי החקלאות הם קקאו, קפה, בטטה, כותנה, דוחן, סורגום ואורז. ענפי התעשייה הם פוספטים, טקסטיל ועיבוד מזון.

פיתוח הכלכלה קשה והסיבות לכך הן מיעוט אדמה פורייה, שיעור נמוך של השכלה וריבוי טבעי גבוה.

לבירה לומה יש פוטנציאל להיות מרכז סחר בינלאומי[דרוש מקור], אך הפוטנציאל אינו מנוצל וכיום הבירה היא מרכז הברחות, בעיקר לגאנה השכנה.

התוצר המקומי הגולמי מסתכם בכ-7.3 מיליארד דולר והתמ"ג לנפש: כ-1500 דולר. הצמיחה השנתית עומדת על כ-3.5% והאינפלציה על כ-2.5%. היבוא מסתכם בכ-450 מיליון דולר והיצוא בכ-336 מיליון דולר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת טוגו

הטריטוריה של טוגו היא צרה וארוכה והיא נמצאת בחלק המערבי של אפריקה. בדרום המדינה נמצא מפרץ בנין, במערב נמצאת גאנה, במזרח בנין ומצפון בורקינה פאסו.

המבנה הגאוגרפי הוא כדלקמן: בצפון המדינה ישנה סוואנה, במרכז טוגו ישנן גבעות רבות. הדרום מאופיין במישורים ורמות אשר מגיעות עד למישור החופי.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי טוגו נחלקים ל-37 קבוצות אתניות. רוב התושבים חיים בדרום המדינה ומקיימים אורח חיים מסורתי. המשפחה היא בסיס החברה, ושבטיות והעדפת קרובים מכוונים את חיי היום יום.

חלוקה אתנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

43% מתושבי טוגו הם בני שבט האווה. 27% נוספים הם בני הקבייה. השאר הם: 16% גורמה, 3.8% קבו, 3.2% יורובה, 1% אירופים וסורים-לבנונים ו-6% שחורים אחרים.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה הדתית בטוגו היא כדלהלן: 70% אמונות עממיות, 20% נוצרים ו-10% מוסלמים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-11 באוקטובר 2015
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-25 באפריל 2016
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2014 בדו"ח 2015 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות