טוגו מזרחי
לידה |
2 ביוני 1901 אלכסנדריה, מצרים |
---|---|
פטירה |
5 ביוני 1986 (בגיל 85) רומא, איטליה |
מדינה | מצרים |
פרופיל ב-IMDb | |
טוגו מזרחי או תוגו מזרחי (בערבית: توجو مزراحي; 2 ביוני 1901 אלכסנדריה – 5 ביוני 1986) היה במאי יהודי-מצרי ממוצא איטלקי, מחלוצי הקולנוע המצרי, כמו גם שחקן, מפיק ותסריטאי. הביא לקולנוע המצרי את השחקנית ממוצא יהודי לילה מוראד, וכן ביים סרטים בכיכובה של הזמרת הנודעת אום כולתום ושל רקדנית הבטן תחיה כאריוכא.
סרטו הידוע ביותר הוא "התהום" (בערבית: الهاوية). סרטו "עות'מאן ועלי" דורג במקום הרביעי מבין 100 הסרטים החשובים של כל הזמנים, לפי ביבליותיקה אלכסנדרינה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טוגו נולד בשנת 1901 באלכסנדריה, מצרים, למשפחה יהודית ממוצא איטלקי. טוגו נקרא על שם האדמירל טוגו, שהוביל את הצי הקיסרי היפני לניצחון על הצי הסיני במלחמת סין–יפן הראשונה. ארבע שנים לאחר לידתו של טוגו מזרחי, היה האדמירל טוגו לגיבור ניצחונה של יפן על רוסיה הצארית במלחמת רוסיה–יפן[1]. טוגו התפרסם תחת שם הבמה אחמד אל־מִשְׁרְקי, קרי: אחמד "המזרחי".
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1917 נסע לאירופה וכבן למשפחת סוחרים למד כלכלה, באיטליה ובצרפת[2]. בצרפת רכש גם השכלה קולנועית והכשרה מתאימה, למרות רוחו של אביו השמרן[3]. כעבור כעשר שנים שב לאלכסנדריה ורכש את בית הקולנוע בַּאכּוס, והפך אותו לאולפני צילום. מאוחר יותר שכר אולפני צילום נוספים בגיזה, והחל לצלם את סרטיו. שלושת סרטיו הראשונים: "אל־קוקאין" (1930), "5001" (1932), ו"אולאד מצר" (בני מצרים, 1933), עסקו בעניינים חברתיים. טוגו עצמו ביים אותם ואף שיחק בסרטים אלו תחת שמו האמיתי[3]. בסרטיו "אל-מנדובאן" (שני השליחים, 1934) ו"אל־דכתור פרחאת" (דוקטור פרחאת, 1935) הציג את תחיה כאריוכא, רקדנית בטן ושחקנית קולנוע מצרית מפורסמת.
אחת התרומות הבולטות של מזרחי לקולנוע המצרי הייתה בכך שהפך את לילה מוראד, הזמרת והשחקנית המצרית המפורסמת, לדמות אגדית. יחד הם יצרו חמישה סרטים שהוא הפיק וביים: לילה גשום (1939), לילה מהכפר (1941), לילה תלמידת בית הספר (1941), לילה (1942), ולילה בחושך (1944).
בשנת 1945 הפית סרט היסטוריה בשם "סלאמה" ובו מככבת הזמרת הידועה אום כלת'ום בתפקיד רועת צאן העולה לגדולה בזכות קולה הערב. תפקידה זה נחשב להופעתה הגדולה ביותר על המסך. בסקא זה השתתפה גם השחקנית היהודייה סועאד זכי.
מזרחי השתתף יחד עם הבמאי אחמד בדרכאן (אנ') בהקמת הסינדיקט הראשון של קולנוענים במצרים. מזרחי שימש כמזכיר איגוד הקולנוע המצרי[4].
לאורך הקריירה הממושכת שלו הוא היה הבמאי של למעלה מ-40 סרטים והמפיק של סרטים רבים נוספים, ביניהם גם מספר סרטים ביוונית. הוא היה דמות חשובה בתעשיית הקולנוע המצרית של שנות ה-30 של המאה ה-20. ב-1928 הקים את אולפני טוגו באלכסנדריה וב-1939 העבירם לגיזה שליד קהיר.
למרות חלוציותו ותרומתו לתרבות המצרית[5], והפגנת הפטריוטיות בסרטיו, בשנת 1952 נאלץ מזרחי להימלט ממצרים. זאת בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים שהביאה לגירוש יהודי מצרים 4 שנים לאחר מכן. בהיותו בעל אזרחות איטלקית הוא התיישב ברומא. ב-1961, הוא איבד את הזכויות על הסרטים שהפיק ונכסי החברה שלו נלקחו ממנו. שני האולפנים בבעלותו במצרים הולאמו על ידי המשטר של נאצר. שדרנים מצריים הסירו את שמו מהקרדיטים לסרטיו בעת שידורם בטלוויזיה. עם זאת, לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים החלטה זו התהפכה, והוא זכה לקבל קרדיט עבור יצירותיו[4].
שילוב יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מזרחי שילב בסרטיו שחקנים יהודים רבים ומוטיבים מחיי הקהילה היהודית. למשל חוזרת המילה הייחודית "כפרה", כאשר דבר מה היה נשבר. בנוסף, בכמה מסרטיו השתתף השחקן היהודי ליאון אנג'ל, המכונה בשם הבמה שאלום, אשר נובע מהמילה העברית "שלום". שאלום שיחק בכמה מסרטיו הקומיים של מזרחי. סרטים אלה מציגים בין היתר, דו־קיום הרמוני בין משפחה יהודית למשפחה מוסלמית, עד שהן אפילו עוברות לגור יחדיו באותו בית. עם זאת, מזרחי ניסה לשלב את ההיבט היהודי בתוך התרבות המצרית הכללית ולא להתמקד באורח החיים היהודי. כלומר להדגיש את המשותף בין היהודים על המוסלמים, ולאו דווקא את הייחוד היהודי. לכן הוא שילב בסרטיו את חגיגות "שאהם אל ניאסם", חג אביב שמקורו קופטי אך נחגג בקרב כלל העדות במצרים, ולא את חג האביב היהודי, "פסח". באופן דומה, מזרחי מציג טקס חינה מסורתי של כלה יהודייה, כפי שמקובל גם בדתות אחרות, אך לא את טקס החופה היהודי.
ב-1946 הואשם מזרחי על ידי העיתון המצרי "אל-מסבח", בכך שסיפק סיוע טכני בדיבוב לערבית עבור שני סרטים ציוניים, "בית אבי" (הרברט קליין, 1947) ו"אדמה" (הלמר לרסקי, 1947). סרטים אלה הוצגו כ"תעמולה ציונית" עבור יהדות ארצות הברית.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבים מסרטיו של מזרחי זכו לפופולריות גדולה.
בשנת 2006 המוסד ביבליותיקה אלכסנדרינה דירג את 100 הסרטים המצרים החשובים של כל הזמנים, ודירג את סרטו של מזרחי, "עות'מאן ועלי" (عثمان وعلى ; 1939), במקום הרביעי.
דבורה סטאר, פרופסור לספרות וקולנוע ערבית מודרנית ועברית בחוג ללימודי המזרח הקרוב ומנהל התכנית למדעי היהדות באוניברסיטת קורנל, כתבה ספר אודות חייו בשם "טוגו מזרחי ויצירת הקולנוע המצרי", בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה[6].
פילמוגרפיה[7]
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרטים דוברי ערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]1930: קוקאין, נקרא גם "התהום"
1932: 5001
1933: בני מצרים
1934: שני הנציגים
1935: דוקטור פרחאת
1935: שלום המתורגמן
1935: המלח
1936: מאה אלף פאונד
1936: משמר הצריפים
1937: יותר מדי כסף הוא מטרד
1937: שלום הספורטאי
1937: השעה שבע
1938: הטלגרם
1938: זה הטבע שלי!
1939: עותמאן ועלי
1939: הלוו לי שלושה פאונד
1939: לילה גשום
1940: הקבלן הראשי
1940: לבה של אישה
1941: שלושת המוסקטרים
1941: לילה מהכפר
1941: אלף לילה ולילה
1941: לילה תלמידת בית הספר
1942: לילה
1942: עלי באבא וארבעים הגנבים
1943: הדרך הנכונה
1943: יחי נשים!
1944: לילה בחושך
1944: שקרים, שקרים!
1944: נור אדין ושלושת המלחים
1945: סלמה
1945: יחי הגברים!
סרטים ביוונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]1937: דוקטור אפמינונדס
1938: ילדה פליטה
1938: כשהבעל נעדר
1943: קפטן סקורפיון
סרטים בהפקת טוגו מזרחי שבוימו בידי אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]1944: בנו של הנפח
1944: רחוב מוחמד עלי
1945: הופעות
1945: האמן הגדול
1945: סיפור אהבה
1946: השגחה אלוהית
1946: רכבת אהבה
1946: מלכת היופי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוגו מזרחי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- טוגו מזרחי, באתר AllMovie (באנגלית)
- טוגו מזרחי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- על טוגו מזרחי באתר ביבליותיקה אלכסנדרינה
- איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל תור הזהב: לאן נעלמו כל היהודים שהצליחו כאמנים בארצות ערב?, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
- Crimes of Mistaken Identity in Togo Mizrahi’s Alexandria
- Togo Mizrahi (1901-1986), .bibalex.org
- Walker Robins. "Mizrahi, Togo." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בן-עמי שילוני, The Jews & the Japanese: The Successful Outsider, עמ' 146
- ^ יגאל נזרי, חזות מזרחית: הווה הנע בסבך עברו הערבי, הוצאת בבל, 2004
- ^ 1 2 הכיוון מזרח, מהדורות 6-9, הוצאת בימת קדם לספרות, 2003, (עמ' 11)
- ^ 1 2 ג'ובאני וימרקטי, Togo Mizrahi: The stateless pioneer of Egyptian cinema, אל-ערבי אל-ג'דיד, 20 בינואר 2021 (באנגלית)
- ^ ראובן שניר, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי (עמ' 198), זמן יהודי חדש, כתר הוצאה לאור, 2007
- ^ דבורה סטאר, Togo Mizrahi and the Making of Egyptian Cinema, הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, 2020 (באנגלית)
- ^ Togo Mizrahi, באתר bibalex.org