טוואי הברוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןטוואי הברוש
Pachypasa otus.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: פרפראים
תת־סדרה: Glossata
משפחה: טוואיים
תת־משפחה: Lasiocampinae
סוג: Pachypasa
מין: טוואי הברוש
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pachypasa otus
דרורי, 1773
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טוואי הברוש (שם מדעי: Pachypasa otus), שנקרא בעבר טוואי המשי היווני, הוא עש ממשפחת הטוואיים, בעל גלגול מלא. זהו מין גדול יחסית (אחד מהגדולים בישראל): אורך גופו כ-35 מ"מ ומוטת כנפיו בין 70 ל-85 מ"מ.

מין זה, כמו שאר משפחתו, פעיל בלילה. ביום הוא נח בין ענפי עצים, כשצבעו החום-אפרפר מהווה לו הסוואה.

הזכר קטן מעט מן הנקבה, מחושיו רחבים ומנוצים ובטנו צרה ומחודדת בקצה, בעוד בטן הנקבה רחבה ומעוגלת בקצה ומחושיה דקים ומשוננים. אברי התזונה של הזכר והנקבה הבוגרים הם מנוונים, והם אינם ניזונים במשך חייהם הקצרים - כשנים-עשר ימים (משך זמן זה אינו כולל, כמובן, את תקופת הזחל והגולם).

הנקבה מפרישה, מבלוטות ריח הממוקמות בקצה בטנה, פרומונים המושכים את הזכר. ההזדווגות נמשכת בערך 12 שעות. הנקבה מטילה את הביצים בקבוצות גדולות - בין 270 ל-430 במספרן. הביצה כדורית וקוטרה בערך 2.5 מ"מ. צבעה חום בהיר, ויש עליה כתמים חומים כהים.

הזחלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 15 - 17 ימים בוקעים הזחלים. אורכם עם הבקיעה הוא כ-8 מ"מ, רוחבם כמ"מ יחיד. צבעם אפור, הם שעירים וצורתם פחוסה. הזחלים אינם ניזונים מקליפת הביצה, בשונה מפרפראים אחרים. לאחר כיממה, הם סועדים את ארוחתם הראשונה. זו מתרחשת בשעות הערב והלילה; מזונם הוא עלים של ברוש, אקליפטוס, פלפלון בכות או אלה. כשהזחלים צעירים הם מפרישים קורים מפיהם. קורים אלה משמשים אותם לגלוש, בעודם תלויים באוויר, מענף לענף. הזחלים גם מטפסים חזרה על קורים אלה, תוך כדי אכילתם. עד התקרבות החורף, הזחלים ממשיכים לגדול ולהתנשל. במהלך החורף נכנסים הזחלים לתקופת דיאפאוזה. בזמן החורף, הזחלים חיים בקבוצות ונצמדים זה אל זה על הענפים. בצורה זאת הם מגנים על עצמם מפני הקור והגשם. על אף התנהגות זו, רבים אינם שורדים את האקלים הקשה ומתים. הזחלים מחדשים את פעילותם באביב. בתחילת חידוש פעילותם אורכם הוא בערך 2 ס"מ. משך תקופת הזחל: כ-10 חודשים (כולל תקופת הדיאפאוזה).

התגלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעם לאורך של בין 8 ל-10 ס"מ, ורוחב של כ-1.8 ס"מ (בערך בגודל האצבע המורה של אדם בוגר), הזחלים מתכוננים לקראת התגלמותם: הם עוזבים את ענפי העצים בחיפושם אחר מקומות מסתור. מקומות מסתור אלה כוללים חללים תחת קליפות העצים, חללים תחת אבנים או עצמים שונים המונחים על האדמה. הזחלים מסתתרים גם תחת מדרגות. לאחר שהסתתר, הזחל בונה לו פקעת קורים אפרפרה, שצורתה סגלגלה. בפקעת זו הוא משאיר קצה אחד פתוח. אז הזחל מתנשל בפעם האחרונה, ומתגלם. במקרים שבהם אין הזחל מוצא מקום מתאים, או שטוויית הפקעת מופרעת, הזחל מפסיק לטוות, ומתגלם ללא פקעת. אריגת הפקעת אורכת כיומיים. תקופת הגולם נמשכת בין 26 ל-37 ימים.

הגנה אצל זחלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מטרידים זחל, הוא מפריש מפיו נוזל סמיך בצבע ירוק כהה, הגורם לגירוד. בנוסף לכך, הזחל יכול גם לסמר את שערותיו, במיוחד את שערות החזה שלו (שהן הארוכות בגופו). שערות אלה, במגע, גורמות אף הן לגירוד ובנוסף להופעת שלפוחיות אדומות. הזחל מרחיק את חלק גופו הקדמי מהענף עליו הוא ניצב, וחושף את חזהו כך. יתר על כן הוא מבליט שני פסים אדומים בעור גבו, שהיו מוסתרים על יד קפל בעורו. הצבע האדום נחשב כצבע הרתעה בעולם הטבע. כאשר אוחזים בו, הזחל מתפתל בניסיונותיו להיחלץ, ומכה באוחז בו באמצעות חלק גופו החופשי.

גם על נשלים ופקעות נותרות שערות מגרות, ועל כן כדאי להיזהר מלגעת בזחלי טוואי הברוש, ובשיירים שהוא מותיר אחריו.

טוואי הברוש והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוונים הקדמונים הכינו מפקעות טוואי הברוש משי לטוויית בגדי הרקדנים והרקדניות, ומכאן שמו בעבר (טוואי המשי היווני). כשהובאו זחלי טוואי המשי (שם מדעי: Bombyx mori) נפסק השימוש בפקעות טוואי הברוש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טוואי הברוש בוויקישיתוף

תהליך טווית הפקעת בטוואי בברוש בהרצת זמן : https://youtu.be/YkwFbDUsXNo