טוואראיה סוטאצו
| לידה |
1570? קיוטו, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
1643? (בגיל 73 בערך) יפן |
| מדינה |
יפן |
| יצירות ידועות |
The Gods of Wind and Thunder, Scenes from Sekiya (The Barrier Gate) and Miotsukushi (Channel Markers) chapters of The Tale of Genji, Waterfowls in Lotus Pond, Waves at Matsushima |
| תחום יצירה |
ציור, אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
רינפה |
| תקופת פעילות |
1600–1640 (כ־40 שנה) |
  | |
טוואראיה סוטאצו (ביפנית: 俵屋 宗達, באנגלית: Tawaraya Sōtatsu) (1570-1640) היה צייר ומעצב רהיטים יפני שהשתייך לאסכולת רינפה, אסכולה המדגישה עקרונות אסתטיים כגון שימוש בצבעים עזים ודוגמאות דקורטיביות.
סוטאצו ידוע בעיקר בזכות עיטוריו ליצירות קליגרפיות של שותפו הונ'אמי קואטסו (1558–1637),[1] לצד מסכי הקיפול, הביובו, (אנ') עליהם צייר, וציוריו לפרקים מתוך מעשה גנז'י. סוטאצו גם הפך לפופולרי טכניקה בשם טאראשיקומי שבה מורחים שכבה שנייה של צבע לפני שהשכבה הראשונה מתייבשת.[1]
הוא נחשב למייסד שותף של אסכולת רינפה, יחד עם קואטסו והשפיע ישירות על שאר האמנים שבאו אחריהם, ביניהם אוגטה קורין (1658–1716), אוגאטה קנזאן (1663–1743) סאקאי הויטסו (1761–1828) וסוזוקי קיטסו (1796-1858). למרות שלא היה מוכר במיוחד בתקופה בה חי וצייר, כיום הוא הצייר היפני השני המוכר ביותר מבחינת מספר יצירותיו ברשימת אוצרות המדינה של יפן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאריך לידתו המדויק של סוטאצו אינו ידוע אך כנראה בסביבות שנת 1570,[1] כך גם מקום לידתו.
בשנת 1602 נשכר סוטאצו על ידי משפחת טאירה לתקן את מגילות הסוטרה מהמאה ה-12, "הייקה נוקיו", במקדש השינטו באיצוקושימה. זהו הציור הקדום ביותר המיוחס לסוטאצו, אך הוא כבר מציג את המאפיינים של עבודותיו המאוחרות יותר.[2]
שיתוף הפעולה הידוע הראשון שלו עם הונ'אמי קואטסו הוא ב-Sagabon, פרויקט שאפתני שהחל בסביבות 1606 לפרסום מהדורות חדשות של ספרות יפנית קלאסית ולברות של תיאטרון נו.[2] סוטאצו יצר את עיצובי הכריכות והנייר של רבים מהספרים, בעוד קואטסו היה הקליגרף של חלק מהטקסטים. מקור השם סאגבון -ספרי סאגה בפרבר קיוטו בו הופקו הספרים.[2]
סוטאצו התחתן עם בת דודו של קואטסו ופתח חנות בקיוטו, בשם טוואראיה, שם מכר מגוון חפצים מעוטרים, מניפות, אהילים, מסכים מתקפלים, בובות ודוגמאות לקימונו, וגם קיבל הזמנות לעיצוב פנים. עד מהרה זכתה החנות להכרה על מצוינותה האמנותית.[2]
שיתוף הפעולה בין סוטאצו לקואטסו הגיע לסיומו בסביבות שנת 1620, כשהוא התרחק ממקצוע העיצוב והקישוט, והחל להתמקד יותר בקריירה שלו כצייר.
עבודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלים במאטסושימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה שצוירה בשנות ה-20 של המאה ה-17, נחשבת על ידי רבים ליצירת המופת של סוטאצו ולאייקון של אסכולת הרינפה בקיוטו.[3] הם זוג ציורים על שני מסכים בעלי שישה קיפולים, וצוירו בדיו, צבע, זהב וכסף על נייר. הם מסמלים את שאיפותיו של סוטאצו לחיים שלאחר המוות, ומקובל להניח שהוזמנו לחגוג את פתיחת מקדש הזן שוונג'י בסקאי. הם נקשרו לקו החוף של מאטסושימה, אם כי שמם ניתן להם בתחילת המאה ה-20, וסביר להניח שאינם מייצגים מיקום ספציפי.
הזוג הוא היצירה היחידה ששרדה מבין ששת הזוגות שיצר סוטאצו. הם היוו השראה לגרסאות חדשות של אוגטה קורין וסוזוקי קיטסו, אשר נקראו גם הם בשם זה.
אנתולוגיה עם עגורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגילת יד מעוטרת על ידי סוטאצו באמצעות פיגמנט כסף וזהב, עם קליגרפיה מאת הונ'אמי קואטסו. הוא מכיל קליגרפיה משובחת ביותר של קואטסו ואחת הדוגמאות הטובות ביותר לכישוריו הדקורטיביים של סוטאצו.[4] סביר להניח שהיצירה נוצרה בין השנים 1602 ו-1620, התקופה שבה סוטאצו וקואטסו עבדו יחד.
טקסט המגילה הוא אוסף של שירי וואקה מאת המשוררים המכונים יחד שלושים ושישה בני אלמוות של שירה, שיר אחד מכל אחד מ-36 חברי הקבוצה. המוטיב החזותי הוא של עגורים, העומדים או עפים בלהקות לאורך כל המגילה. העיטורים של סוטאצו זכו לשבחים רבים על יצירתיות ומקוריות.[4]
המגילה באורך 34.1 ס"מ על 1356 ס"מ שייכת למוזיאון הלאומי של קיוטו. היא מוגדרת כנכס תרבותי חשוב.
אל הרוח ואל הים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוג מסכים מקופלים מצוירים בדיו וצבע על נייר מוזהב. הוא מתאר את ראייג'ין, אל הברקים, הרעם והסערות בדת השינטו ובמיתולוגיה היפנית, ואת פוג'ין, אל הרוח. על המסכים אין כתובת או חותם, אך ייחוסם לטוואראיה סוטאטסו אינו מוטל בספק.[5]
זוהי יצירה בולטת במיוחד באסכולת הרינפה משום שאחריו אוגטה קורין, סאקאי הוטסו, וסוזוקי קיטסו שכפלו את הציור כמחווה. שלוש הגרסאות הראשונות של היצירה הוצגו יחד לראשונה בשנת 2015, בתערוכה "רינפה: האסתטיקה של הבירה" במוזיאון הלאומי של קיוטו.[6]
כל מסך בגודל 154.5 על 169.8 ס"מ. הם שייכים למקדש הזן הבודהיסטי קנין-ג'י בקיוטו, אך הם מוצגים מדי פעם במוזיאון הלאומי של קיוטו. הם מוכרזים כאוצר לאומי של יפן.[5]
דרקונים ועננים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היא יצירה המוצגת בגלריית פריר בוושינגטון הבירה. פרטים על בעלות הציור לפני רכישתו בידי צ'ארלס לאנג פריר בשנת 1905 מסוחר האמנות בונשיצ'י קוביאשי אינם ידועים, אך כיום הוא נחשב לאחת הדוגמאות הטובות ביותר לשימושו של סוטאצו בטכניקת הטאראשיקומי, רטוב-על-רטוב, שבה דיו נאסף בצורה אמנותית ליצירת מאפיינים כמו עננים.[7]
הציור נעשה על מסך בעל שישה פאנלים, מתוארך לתחילת המאה ה-17 למרות שמקומו בכרונולוגיה של יצירתו שנוי במחלוקת, ומידותיו 171.5 על 374.3.ס"מ[8] הדרקון העולה והגדול יותר בצד אחד ממריא לעבר השמיים באביב, בעוד שהדרקון בצד השני יורד לתהום בסתיו.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 Sōtatsu | Japanese Ukiyo-e Artist & Painter | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- 1 2 3 4 MIYEKO MURASE, BRIDGE OF DREAMS, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, 2000, עמ' 210-216
- ↑ "Waves of Matsushima". Google Arts & Culture (באנגלית).
- 1 2 Anthology with Crane Design, Kyoto National Museum (באנגלית)
- 1 2 Wind God and Thunder God Screens, Kyoto National Museum (באנגלית)
- ↑ RINPA: The Aesthetics of the Capital | Kyoto National Museum, www.kyohaku.go.jp
- ↑ Lippett, Yukio (2015). Sotatsu. Washington, D.C. ISBN 9781588345073.
- ↑ "Dragons and Clouds 雲龍図屏風 （左隻） - National Museum of Asian Art". asia.si.edu.
- ↑ "Dragons and Clouds". Smithsonian's National Museum of Asian Art (באנגלית אמריקאית).
| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |