טווח קשב

טווח קשב הוא משך הזמן שאדם מסוגל להתרכז במשימה לפני שדעתו מוסחת.^[1] הסחת דעת מתרחשת כאשר תשומת הלב מוסטת באופן בלתי נשלט לפעילות, למחשבה או לתחושה אחרת.^[2] אימון קשב נחשב לחלק מחינוך הילד, ובא לידי ביטוי בפרט באופן שבו התלמידים מאומנים להישאר ממוקדים בנושא או בדיון במשך תקופות ממושכות, תוך פיתוח מיומנויות הקשבה וניתוח.^[3]

חלוקה לפי גיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידת טווח הקשב המשוער של בני אדם תלויה במושא של תשומת הלב. ניתן להבחין בשני מושגים שונים בתחום - "קשב חולף" ו"קשב ממוקד". קשב חולף הוא תגובה קצרת טווח לגירוי שמושך או מסיח את תשומת הלב באופן זמני. החוקרים חלוקים בדעתם לגבי משך הזמן המדויק של טווח הקשב החולף האנושי, בעוד שקשב ממוקד הוא רמת הקשב שמביאה לתוצאות עקביות במשימה לאורך זמן. טווח הקשב המוערך של בני נוער ומבוגרים בריאים נעות בין 5 ל-6 שעות, כאשר כוללים איבוד וחידוש של הקשר המופנה כלפי אותו המושא.^[4] היכולת לחדש את תשומת הלב מאפשרת לאנשים להתרכז בדברים שנמשכים יותר ממספר דקות, כמו סרטים ארוכים.

לילדים יש טווח קשב קצר בהרבה, וככל שהילד מבוגר יותר, כך טווח הקשב שלו מתארך. טווחי הקשב הממוצעים לפני גיל 18 נראים כך:^[5]

גיל שנתיים: 4-6 דקות
גיל 4: 8-12 דקות
גיל 6: 12-18 דקות
גיל 8: 16-24 דקות
גיל 10: 20-30 דקות
גיל 12: 24-36 דקות
גיל 14: 28-42 דקות
גיל 16: 32-48 דקות

כאשר מודדים את זמן הקשב שאדם יכול להשקיע, סוג הפעילות שנבחרת למבחן עשויה להשפיע על התוצאות, מכיוון שאנשים מסוגלים בדרך כלל להתרכז במשך זמן ארוך יותר כאשר הם עושים משהו שנראה להם מהנה או מעורר מוטיבציה.^[6] זמן הקשב יהיה ארוך יותר אצל נבדק שבקיא בסוג הפעילות ומסוגל לבצע אותה בקלות, לעומת נבדק בעל קשיים בביצוע המשימה או נבדק שרק לומד כיצד לבצע אותה. עייפות, רעב, רעש ומתח רגשי מקצרים את טווח הקשב של הנבדק.

מחקר בנושא שכלל 10,430 גברים ונשים בגילי 10 עד 70 בדק את זמני הקשב לאורך החיים. המחקר דרש מהמשתתפים לבצע בדיקות קוגניטיביות באתר שאסף עליהם נתונים במשך שבעה חודשים. תוצאות המחקר מראות כי טווח הקשב נמצא בשיאו בשנות ה-40 המוקדמות לחייו של אדם, ולאחר מכן יורד בהדרגה בגיל המבוגר.^[7]

מדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מבחנים רבים שמשמשים למדידת טווח הקשב באוכלוסיות שונות. חלק מהמבחנים מודדים יכולות קשב ממוקדות לטווח קצר (שהן בדרך כלל מתחת לנורמה אצל אנשים עם ADHD), ואחרים מספקים מידע על הקלות שבה מוסחת דעתו של הנבחן. מבחנים כמו מבחן אינטליגנציה וכסלר לילדים משמשים בדרך כלל לבדיקת בעיות הקשורות לקשב בילדים צעירים כאשר ראיונות ותצפיות אינם מספקים. מבחנים ישנים יותר, כמו מבחן הביצועים הרציפים (אנ') ומבחן מבוך פורטאוס (אנ'), הוכחו כבלתי אמינים על ידי מומחים בתחום. בדיקות כאלו זוכות לביקורת בדרך כלל על כך שאינן מודדות בדיוק את טווח הקשב, אינן מתאימות לאוכלוסיות מסוימות, או שאינן מספקות מידע שימושי מבחינה קלינית.^[8]

שונות בציוני מבחנים יכולה להיווצר על ידי שינויים קטנים בסביבת הנבחן.^[8] לדוגמה, הנבחנים בדרך כלל יצליחו להתמיד במשימה לפרקי זמן ארוכים יותר אם הבוחן נוכח באופן גלוי בחדר, מאשר אם הבוחן נעדר.

מחקר בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שעסק בהשפעת המזג על טווח הקשב, רואיינו אמהות של 232 זוגות תאומים בקביעות על הדמיון ועל ההבדלים בהתנהגות שהפגינו התאומים שלהן במהלך הינקות והילדות המוקדמת. התוצאות הראו שלכל אחד מהמשתנים ההתנהגותיים של המזג היה קשר הפוך מובהק עם טווח הקשב. במילים אחרות, התאום בעל המזג הנוח יותר היה גם התאום עם טווח הקשב הארוך יותר הצליח להתמיד בביצוע פעילות מסוימת ללא הסחת דעת.^[9]

מחקר שבדק 2600 ילדים מצא שחשיפה מוקדמת לטלוויזיה (בסביבות גיל שנתיים) קשורה לבעיות קשב שמופיעות מאוחר יותר כמו חוסר קשב, אימפולסיביות, חוסר ארגון וקלות הסחת דעת.^[10]^[11] המתאם שנמצא אינו מסביר האם צפייה בטלוויזיה מגבירה בעיות קשב אצל ילדים, או האם ילדים הנוטים באופן טבעי לטווח קשב נמוך נמשכים באופן בולט לגירוי הטלוויזיה בגילים צעירים, או אם יש גורם אחר, כמו כישורי הורות, הקשורים עם הממצא הזה.

יתרה מזאת, בוצע מחקר שבחן את הקשר בין יכולת ההתמדה של ילדים בגיל הגן ובין הישגים מאוחרים יותר בבית הספר ובאוניברסיטה. המחקר ניתח את האפשרות של יכולת הקשב אצל ילדים לניבוי נתיבים התפתחותיים בגיל מאוחר יותר. המחקר מצא כי ילדים שנמצאו אצלם קשיים ביכולת הקשב, ביכולת לזכור הוראות ובהפגנת שליטה עצמית, מתקשים יותר בבית הספר היסודי ובמהלך התיכון. כמו כן, יכולת התמדה בקשב של ילדים בגיל 4 ניבאה באופן מובהק הישגים במתמטיקה ובקריאה בגיל 21 לאחר שקלול של הישגי הילד שנדגמו בגיל 7, כישורי אוצר המילים של הילד, מגדר ורמת ההשכלה של האם.^[12] היכולת של הורה ללכוד ולשמור את תשומת הלב של ילד בן שנתיים בצעצוע עשויה להיות חשובה. מיקוד תשומת הלב של ילד צעיר בחפצים במהלך משחק חופשי מאפשר להורים לתרגל עם ילדם שימוש בתשומת לב כדרך לעבור למצב רגשי חיובי.^[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Rudolf Beger, Present-Day Corporate Communication: A Practice-Oriented, State-of-the-Art Guide, Singapore: Springer Singapore, 2018, עמ' 18, ISBN 978-981-13-0401-9. (באנגלית)
^ Charles Schaefer, Howard L. Millman, How to Help Children with Common Problems, Jason Aronson, Incorporated, 1994-07-01, עמ' 18, ISBN 978-1-4616-2882-8. (באנגלית)
^ Robin Maconie, The Way of Music: Aural Training for the Internet Generation, Scarecrow Press, 2006-12-13, עמ' 100, ISBN 978-1-4616-7382-8. (באנגלית)
^ David Cornish M.d, Diane Dukette Ph.d, The Essential 20: Twenty Components of an Excellent Health Care Team, Dorrance Publishing, 2009-10, עמ' 72-73, ISBN 978-1-4349-9555-1. (באנגלית)
^ Normal Attention Span Expectations By Age, www.brainbalancecenters.com (באנגלית אמריקאית)
^ David Cornish M.d, Diane Dukette Ph.d, The Essential 20: Twenty Components of an Excellent Health Care Team, Dorrance Publishing, 2009-10, ISBN 978-1-4349-9555-1. (באנגלית)
^ Francesca C. Fortenbaugh, Joseph DeGutis, Laura Germine, Jeremy B. Wilmer, Sustained Attention Across the Life Span in a Sample of 10,000: Dissociating Ability and Strategy, Psychological Science 26, 2015-09, עמ' 1497–1510 doi: 10.1177/0956797615594896
^ ¹ ² Kedar Nath Dwivedi, Peter Harper, Promoting the Emotional Well Being of Children and Adolescents and Preventing Their Mental Ill Health: A Handbook, Jessica Kingsley Publishers, 2004-07-15, עמ' 87-92, ISBN 978-1-84642-011-5. (באנגלית)
^ Ronald S. Wilson, Anne M. Brown, Adam P. Matheny, Emergence and Persistence of Behavioral Differences in Twins, Child Development 42, 1971-11, עמ' 1381 doi: 10.2307/1127905
^ Dimitri A. Christakis, Frederick J. Zimmerman, David L. DiGiuseppe, Carolyn A. McCarty, Early Television Exposure and Subsequent Attentional Problems in Children, Pediatrics 113, 2004-04-01, עמ' 708–713 doi: 10.1542/peds.113.4.708
^ The Washington Times https://www.washingtontimes.com, How TV can ‘rewire’ brains of tiny tots, The Washington Times (באנגלית אמריקאית)
^ Megan M. McClelland, Alan C. Acock, Andrea Piccinin, Sally Ann Rhea, Relations between preschool attention span-persistence and age 25 educational outcomes, Early Childhood Research Quarterly 28, 2013-04, עמ' 314–324 doi: 10.1016/j.ecresq.2012.07.008
^ Engineering National Academies of Sciences, Division of Behavioral and Social Sciences and Education, Youth Board on Children, Committee on Supporting the Parents of Young Children, Parenting Knowledge, Attitudes, and Practices, National Academies Press (US), 2016-11-21. (באנגלית)

[1] Rudolf Beger, Present-Day Corporate Communication: A Practice-Oriented, State-of-the-Art Guide, Singapore: Springer Singapore, 2018, עמ' 18, ISBN 978-981-13-0401-9. (באנגלית)

[2] Charles Schaefer, Howard L. Millman, How to Help Children with Common Problems, Jason Aronson, Incorporated, 1994-07-01, עמ' 18, ISBN 978-1-4616-2882-8. (באנגלית)

[3] Robin Maconie, The Way of Music: Aural Training for the Internet Generation, Scarecrow Press, 2006-12-13, עמ' 100, ISBN 978-1-4616-7382-8. (באנגלית)

[4] David Cornish M.d, Diane Dukette Ph.d, The Essential 20: Twenty Components of an Excellent Health Care Team, Dorrance Publishing, 2009-10, עמ' 72-73, ISBN 978-1-4349-9555-1. (באנגלית)

[5] Normal Attention Span Expectations By Age, www.brainbalancecenters.com (באנגלית אמריקאית)

[6] David Cornish M.d, Diane Dukette Ph.d, The Essential 20: Twenty Components of an Excellent Health Care Team, Dorrance Publishing, 2009-10, ISBN 978-1-4349-9555-1. (באנגלית)

[7] Francesca C. Fortenbaugh, Joseph DeGutis, Laura Germine, Jeremy B. Wilmer, Sustained Attention Across the Life Span in a Sample of 10,000: Dissociating Ability and Strategy, Psychological Science 26, 2015-09, עמ' 1497–1510 doi: 10.1177/0956797615594896

[:0-8] ¹ ² Kedar Nath Dwivedi, Peter Harper, Promoting the Emotional Well Being of Children and Adolescents and Preventing Their Mental Ill Health: A Handbook, Jessica Kingsley Publishers, 2004-07-15, עמ' 87-92, ISBN 978-1-84642-011-5. (באנגלית)

[9] Ronald S. Wilson, Anne M. Brown, Adam P. Matheny, Emergence and Persistence of Behavioral Differences in Twins, Child Development 42, 1971-11, עמ' 1381 doi: 10.2307/1127905

[10] Dimitri A. Christakis, Frederick J. Zimmerman, David L. DiGiuseppe, Carolyn A. McCarty, Early Television Exposure and Subsequent Attentional Problems in Children, Pediatrics 113, 2004-04-01, עמ' 708–713 doi: 10.1542/peds.113.4.708

[11] The Washington Times https://www.washingtontimes.com, How TV can ‘rewire’ brains of tiny tots, The Washington Times (באנגלית אמריקאית)

[12] Megan M. McClelland, Alan C. Acock, Andrea Piccinin, Sally Ann Rhea, Relations between preschool attention span-persistence and age 25 educational outcomes, Early Childhood Research Quarterly 28, 2013-04, עמ' 314–324 doi: 10.1016/j.ecresq.2012.07.008

[13] Engineering National Academies of Sciences, Division of Behavioral and Social Sciences and Education, Youth Board on Children, Committee on Supporting the Parents of Young Children, Parenting Knowledge, Attitudes, and Practices, National Academies Press (US), 2016-11-21. (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]