טוטאל אימרז'ן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טוטאל אימרז'ן (באנגלית: Total Immersion), או בקיצור TI, היא שיטת להוראה ולימוד שחייה, אשר פותחה בארצות הברית על ידי טרי לוכלין, מאמן שחייה אמריקני. ההתמקדות העיקרית שלה היא ללמד את השחיינים לנוע בצורה יעילה וטבעית יותר במים. פירוש השם טוטאל אימרז'ן הוא "טבילה מוחלטת".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת TI הוקמה בארצות הברית על ידי טרי לוכלין, מאמן אמריקאי ידוע, בעל שלושים שנות ניסיון בהדרכת שחייה בכל העולם. לוכלין שאב חלק ניכר מהידע שלו ממאמן שחייה, פורץ דרך, בשם ביל בומר. בומר היה ראשון המאמנים שדיבר על תפיסת "אורך הגוף" (The Length of the Vessel), יתרון הארכת הגוף באמצעות הגפיים הקדמיות (FQS - Front Quadrant Swimming, כלומר החלפת הידיים מתבצעת לפני הראש) ולימוד התקדמות ותנופה דרך גלגול האגן מצד לצד תוך שימוש בשרירי הליבה. החידוש הגדול שהביא טרי לוכלין עם TI הוא בפירוק סגנון השחייה לחלקים קטנים הקלים לביצוע. הקורס הראשון בשיטה התקיים בשנת 1989.

עקרונות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה מבוססת על מספר עקרונות יסוד:

שיווי משקל - מנח גוף אופקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שגוף השחיין אופקי יותר (הרגליים לא שוקעות), כך "החור" במים שדרכו שוחה השחיין הוא קטן יותר. שחייה דרך "חור" קטן ככל האפשר מקטינה את הגרר, התנגדות המים, למינימום ומאפשרת שחייה מהירה יותר וחיסכון גבוה באנרגיה (במאמץ).

שמירה על קו זרימה אקטיבי (Active Streamlining)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם הקריטי והמשמעותי ביותר בשחייה הוא כוח הגרר. בכל סגנונות השחייה קיים מנח גוף אופטימלי, שבו הגוף מתוח לחלוטין והגרר מצומצם למינימום. המטרה היא ללמוד להגיע למנח אופטימלי (Streamlined Body) ולשהות במנח הזה כמה שיותר זמן במהלך מחזור החתירה. שחיינים מנוסים יודעים לצמצם את הגרר למינימום ולהשתמש בשרירי הליבה כדי לייצר תנופה (מומנטום) קדימה.

העברת שיווי משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במשקל הגוף והעברת שיווי המשקל מצד לצד כדי לייצר תנועה קדימה. בדומה לשימוש במשקל הגוף על נדנדה או בהעברת המשקל מרגל לרגל בהחלקה על קרח, כך נעשה שימוש במשקל הגוף עצמו בשחייה. מיומנות זו מייצרת תנופה קדימה וחוסכת באנרגיה, להבדיל מהתקדמות רק באמצעות גריפת מים.

הקטנת גרר/חיכוך ומציאת נקודות עיגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחיינים מנוסים יודעים להשתמש במים ולמצוא "נקודות עיגון" להיאחז בהן. שילוב של "עוגן" אפקטיבי ושימוש בשרירי הליבה והגפיים לתנועה קדימה - יניב מהירות גבוהה. בדומה לחתירה בסירה, החותר מנסה לעגן את המשוט בנקודה קבועה במים ולקדם את הסירה מעבר לנקודת העיגון. כך גם בשחייה: להבדיל מהדיעה הרווחת, המטרה היא לא "לאחוז" במים ולהניעם במהירות לכיוון הרגליים, אלא "להיאחז" בנקודה דמיונית במים ולהניע את הגוף מעבר לה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]